תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקמט
חנוני מוכר בהקפה לנכרי וקבע זמן פרעון והנכרי לא פרע עד אח"ז הרבה אם אסור בעל החנוני לכתוב יותר בפינקסו על חשבון של נכרי כי אלו היה יודע החנוני שלא ישלם לו בז"פ לא היה נותן לו בזול כל כך.
הנה זה גנבה שנוטל שלא מדעת הנכרי וגם להטעותו אסור כדאיתא בחו"מ סימן שמ"ח ס"ב ומה דטוען אלו היה יודע שלא יפרע לו בזמנו כא היה מוכר לו אלא ביוקר יותר אין זה טענה דלאו בדעת המוכר לבד תליא אלא גם בדעת הקונה ואולי לא היה רוצה לקנות ממנו ביוקר וכה"ג כתבו התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא ואם יאמר נא ישראל כי אם היה נפרע בזמנו היה יכול להרויח בהמעות גם זו אינה טענה דהא קי"ל מבטל כיסו של חברו פטור כדאיתא בש"ך חו"מ סימן רצ"ב סקט"ו ועוד מי ערב בדבר דאדרבה שמא היה לו הפסד ואפילו גרמא אינו כדאיתא בש"ך חו"מ סימן ס"א סק"י בשם הב"ח ועיין קצו"ח סי' ע"ג ס"ב סק"ב.
ועוד ראיה מיו"ד סימן קע"ב סס"א בהג"ה שכתב דהיכא דהמשכנתא אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה מיהו אם אמר לו לא בעינא דתיכול עוד פירותי ברבית אם אכלן אח"כ מנכין לו פירות שאכל וכתבו טו"ז וש"ך בשם הנמ"י דאז אכלם בגזל ולא ברבית וכל גזל מוציאין ממנו והרי אף דלוה מעכב הלואתו ואינו פורע הוי גזל מה שאוכל המלוה בלא רצון הלוה ואלו היה רק משום רבית לא היו מוציאין מהמלוה וכיון דהוה גזל אין חילוק בין ישראל לגוי וממילא אם נוטל שלא בידיעת הלוה הוי גנבה וחמיר מגזל כמ"ש הנו"ב בחיו"ד סימן פ"א דבגזל גוי ליכא לאו רק איסור דאורייתא דילפינן מוחשב עם קונהו או מאחרי נמכר אבל בגנבה מגוי עובר בלאו משום דלא תגנבו סתמא כתיב וכולל ישראל וגוי.
ואפילו אם מחשב לו יותר רק מה שהיה יכול לגבות בדיניהם בשכר אגר נטר כגון ששה פערצענט למאה לשנה ואם כן יכול הישראל לומר לו כך הדין בדיניכם היינו כשמודיע להגוי אבל להטעותו בחשבון יש בו איסור משום גנבת דעת אף היכא דרשאי ליטול מדינא וכמ"ש בשער משפט סי' שמ"ח ס"ב סק"ב לענין אם נתן גוי מעות לישראל לקנות לו איזה דבר וקנה בזול פחות ממה ששוה דאסור לחשוב להגוי ביותר ממה שנתן להמוכר.