תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקלב
חבורה שעשו תקנה בינם באם אחד מהם תלד אשתו זכר אזי בשבת שלפני הברית או כשיהא הברית בשבת יהיו כל הקרואים לס"ת שייכים בחנם לבעל הברית שלמי שירצה הוא יעלה ולא ימכרו העליות אז כבשאר שבתות ואירע שילדה אשתו זכר לפני יוה"כ שחל בשבת והברית יהא אחר יוה"כ.
דבר זה למדנו ממהרי"ק שרש זיי"ן בעובדא שנתפשרו קהל עם ראובן שבהוצאות צדקה יפרע בשוה עם פלוני ופלוני הח"מ ואח"כ נזדמן שהיו צריכים לפדות אחד ממיתה ורצו להטיל על ראובן לפי עשרו וראובן טען שכבר נתפשר דבהוצאות צדקה יתנו בשוה והשיב לחייב את ראובן ליתן לפ' עשרו חדא דבלשון בני אדם אין פדיון שבוים בכלל צדקה סתם אפילו את"ל דבלשון חכמים פ"ש בכלל צדקה סתם מאחר דבלשון ב"א אינו כן שנית דבצדקה אינו הפסד כל כך כמו בפ"ש דלפעמים יעלה לסך גדול איכא למימר דלצדקה כהאי לא נתכונו דיד בעהש"ט על התחתונה כיון דזולת השטר הוא צריך ליתן יותר שלישית בצדקה לעניים שכיח וצדקת פ"ש לא שכיח יש לומר כי אתנו שיפרעו בשוה אמלתא דשכיח אתנו אבל על פ"ש לא אתנו כיון דלא שכיח ואפילו היה פ"ש במשמעות הלשון כשאר צדקה והוכיח בראיות שלש אלה יעיי"ש.
וכל השלשה טעמים שייכים בנ"ד דהא אין חיוב ליתן לבעל ברית רק עליה אחת זולת התנאי שהתנו ביניהם וא"כ ה"נ דבלשון בני אדם יוה"כ שחל בשבת לא נקרא שבת סתם שנית דהעליות ביוה"כ נמכרין ביוקר הרבה מבשאר שבתות וי"ל לא התנו רק על הפסד מועט שלישית דהעליות ובעל ברית בשבת סתם שכיח שיזדמנו הרבה בכל השנה משא"כ שיחול יוה"כ בשבת דאינו רק פעם אחת בארבע שנים רק כשחל ר"ה ביום ה' אבל כשחל ר"ה ביום ב' או ביום ג' או בשבת לא חל יוה"כ בשבת וא"כ סיזדמן אז בעל ברית הוו מלתא דלא שכיח וכי אתנו רק אמלחא דשכיח והדברים ק"ו דאם דן מהרי"ק להוציא מיד המוחזק בטענות הללו ק"ו כאן דאין בעל הברית מוחזק.