תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקכד
רו"ש גמרו ליקח כרם ונדברו ביניהם לפני לקיחתם שיטול ראובן החצי הסמוך לכרמו ושמעון יטול חלק השני וקנו הכרם ונכתב השטר על שניהם סתם והחצי הסמוך לראובן אינו רעה הנה מה שקנו על דעת זה נקנה לכל אחד החצי כאשר התנו אף דנכתב סתם בשטר והמוכר לא ידע דשותפין כל אחד נעשה שליח לחברו אף אם היה נכתב השטר על שם אחד לבד ועש"ך חו"מ סימן קפ"ג סק"ז ובערך ש"י בד"ה בשו"ת ובחו"מ סי' ר"ז ס"א בהג"ה גם אונאה ליתא בקרקעות וגם אין לבטל מכח מום דזה היה צריך להתנות כדמוכח מר"פ בית כור ובחו"מ סי' רי"ח ובסמ"ע שם סק"ז.
אמנם דין זה דומה ממש להמבואר בחו"מ סימן רי"ח ס"כ האומר לחברו חצי שדה בדרום אני מוכר לך ואותו צד כחוש מן צד צפון שמין לו דמי כולה ונותן לו בדרומה כחצי כל הדמים וה"נ יטול שמעון יותר מחצי הכרם באופן שיהא חלקו שוה בדמים כחלק ראובן וגם כשהתנו לחלוק במדה שוה צל"ע דבשלמא מוכר קרקע בדמים י"ל גם כשנמצא בו אבנים אינו מקח טעות דקרקע שוה כל כסף כדאיתא בפ"ק דב"ק דף י"ד ע"ב וכיון דשכיח אבנים בשדה ולא התנה אינו מקח טעות אבל כשהתנו לחלוק קרקע של שדה וכרם במדה אין הדעת סובלת דלא קפיד ליתן כרם בלא אבנים בעד כרם באבנים וסתמא אם היה יודע לא היה מתרצה והוי מקח טעות אף דמצד השיוו אין דין אונאה בחלוקת קרקעות כדאיתא בסימן רכ"ז סל"ז ואף דהוה רק מום עובר ע"י הוצאות מ"מ צריך לנכות בדמים כדאיתא בסימן רל"ב ס"ה.