תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תסט
ראובן שלח ארגז ובתוכו חפצים על הבאהן והיה משקלו כו"כ ונתן הוויזא לבע"ג להביא הארגז ושילם שכרו והביא הארגז ונמצא חסר מן המשקל וטען בעל הארגז למה לא שקל בע"ג הארגז אצל הבאהן דאז היה מחויבים לשלם לו.
הנה מדין שומר אין לחייב הבע"ג כיון דנעשה ההיזק קודם שמשך הארגז אך יש לחייבו על שלא שקל הארגז מכח גרמא דקבלן חייב בגרמא מכח תקנה כמו באם אוביר ולא אעבוד אפילו לא נתחייב בפירוש כמ"ש רה"ג ז"ל הביאו הרשב"א שבאס"ז בב"מ דף ע"ג ב' הביאו נה"מ בסימן קע"ו ובר"ס קפ"ג ובר"ס ש"ו ועמ"ש לקמן סימן תר"ו.
אך הבע"ג אינו יודע אם נחסר אפילו ש"פ ואף דהביאו הפוסקים מהירושלמי ס"פ הכונס דעשו תקנת נגזל במפקיד שישבע ויטול וכ"פ הש"ך בחו"מ סימן צדי"ק סעיף יו"ד מ"מ הרי כתב הר"י מיגאש דוקא אם יש דררא דממונא דהיינו אם הנפקד מתחייב קצת בהודאתו אלא דאין לחייבו מכח משואי"ל כגון דלא ה"ל למידע בזה עשו תקנה שיטול המפקיד בשבועה וכן הוכיח התומים שם מהראשונים וכבר קדמו רדב"ז ח"א סימן רס"ו הובא בשע"מ סי' צדי"ק ותוכן דבריו דירושלמי מיירי דמתחייב קצת בהודאתו אלא משום דלא ה"ל למידע אינו בדין משואיל"מ בזה תקנו שישבע המפקיד ויטול ועיקר דין הירושלמי תימא והבו דלא לוסיף עלה ועיי"ש ואם כן כאן לא מתחייב בע"ג כלום בהודאתו דהרי כל מה שבארגז כבר החזיר למפקיד והילך פטור משום דלאו הודאה הוא כדאיתא בחו"מ סימן פ"ז אפילו היכא דה"ל למידע כ"ש כאן דקודם שנודע הסכסוך כבר היה הארגז וכל אשר בו ביד המפקיד וכשתבעו המפקיד לא הודה בע"ג כלום ומה שכתב שבו"י בח"ג סי' קמ"ב כבר השגתי עליו בערך ש"י חו"מ סימן רצ"ב ס"ז בדברים ברורים ואין מקום לדבריו זולת אם יש עדים למשלח כמה שלח או המקבל מאמינו למשלח וגם זה אין החיוב משום שומר רק משום קבלנות דחייב בגרמא.
ועוד דמה דנגזל ומפקיד נשבעין ונוטלין תקנה הוא וכאן אם באנו לחייב הבע"ג על שלא שקל הארגז אצל הבאהן הוא רק מתקנה של אם אוביר ולא אעבוד לחייב הקבלן בגרמא ובס"פ הכונס נשאר בתיקו אם עשו תקנת נגזל במסור וכתב שם הרא"ש הא דלא פשיט ליה מפקדון משום דמסור דינא דגרמי ובדיבורא בעלמא הוא דאפסדיה עיי"ש ואם כן כ"ש כאן דגם דיבור ליכא רק גרם מחמת שלא שקל הארגז והוי רק גרמא ומתקנה לחייב קבלן ודאי לא חמיר ממסור דהוי תיקו אם עשו תקנה לישבע וליטול וא"א להוציא מבע"ג רק ישבע שא"ב ובעצמו לא גנבו.
ומ"ש מעלתו כיון דנמצא הארגז נסגר בעץ ובעל הארגז אומר ששלחו סגור בברזל יש לנו לומר דכשהיה אצל הבע"ג נשתנה ולא אצל הבאהן דנוקמוה אחזקה דמעיקרא והוי ודאי דנעשה הגנבה אצל בעל עגלה את"ד זה אינו חדא שמא המפקיד משקר ומתחלה שלח הארגז כמו שנמצא עתה ואפילו יברר המפקיד בעדים ששלח הארגז סגור בברזל מ"מ הרי בע"ג אומר כשלקחו מן הבאהן היה סגור בעץ ובפ"ק דכתובות דף י"ב ב' דאזלינן לר"ג בתר חזקה גבי משארסתני נאנסתי היינו ברי וחזקה משא"כ הכא המפקיד טוען שמא אצל בע"ג היה הגנבה ובע"ג טוען ברי ואפילו גם בע"ג יטעון שמא מ"מ שמא ושמא הוא ואין מוציאין ממון ברוב דעדיף מחזקה.
ובפרק השואל דף צ"ז תנן השואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר המשאיל אומר בשעה שהיתה שאולה מתה והשוכר אומר א"י חייב ופריך ש"מ מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב ומשני שיש עסק שבועה ביניהם ומתוך שאיל"מ ומשכחת רישא בשתי פרות עיי"ש ולמה מחויב שבועה ומשאיל"מ נימא ודאי למחר מתה כשהיתה שכורה דאוקמוה אחזקת חי עד למחר ואי משום דאומר א"י ובעלים אומרים ברי אם כן הק"ל דש"מ דבו"ש ברי עדיף להוציא אפילו נגד חזקת חי דפרה אע"כ דמשום החזקה נעשה לא ודאי.
ובנמ"י שם כתב וז"ל א"נ מצינו למימר דמרישא קמקשה דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום סתמא קתני ולא מכרחת מלתא למימר שיהיה חצי ראשון מן היום בשאלה או היום הראשון עיי"ש והרי אם חצי יום שלאחר חצות בשאלה נימא דלפיכך חייב דמוקמונין לה אחזקת חי ומתה בשעת שאלה ומאי מקשה למה חייב אך ק"ל דהא בפ"ק דכתובות דף י"ב ע"ב קאמר אף דמנה לי בידך והלה אומר א"י פטור מ"מ בברי וחזקה ברי עדיף אם כן ל"ל כהנמ"י דפריך משכרה חצי יום ושאלה על חצי שני וצ"ל דהנמ"י ס"ל כהטו"ז ביו"ד סימן שצ"ז דכשמת ל"ל דאוקמיה אחזקת חי לאחר מיתתו כיון דעומד לכך משא"כ בנאנסתי אינה עומדת לכך אבל להנ"כ וסייעתו שם אין חילוק לכאורה ראיה מהנמ"י להטו"ז ונסתר ראייותי גם כן אך מפ"ק דכתובות שם ראיה מוכרחת דמבואר שם בראשונים שבאס"ז דדוקא ברי ושמא וחזקה דגופה מסייע לברי מהני להוציא ממון וכ"כ ריא"ז שבסביב האלפסי.
ועוד ראיה מרמ"א שבחו"מ סימן רנ"א וטור שם שאם טוען הנותן שכ"מ הייתי ואני חוזר מהמתנה והמקבל אומר בריא היית על המקבל להביא ראיה אף די"ל אוקמוהו אחזקתו דלא נעשה שכ"מ.
ואין לומר כיון שנמצא המסגרת בעץ כשהיה תחת יד הבע"ג נימא כאן נמצא כאן היה כדאיתא בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב דזה אינו דהא כתב הרא"ש שם סט"ז דאין רשות המקום גורם אלא רשות בעל הממון.
ואפילו לפימ"ש בנה"מ סימן רצ"א סקי"ב דאם הקדים השכר להשומר לכ"ע נעשה ש"ש בלא משיכה היינו על דבר שהיה אז בעין אבל כאן שמא מעיקרא לא היה זה בהארגז ואף דמחמת הוויזא יכול לתבוע בעלי הבאהן אם היה הבע"ג שוקלו כשלקח הארגז מן הבאהן מ"מ אין זה רק חוב על בעלי הבאהן ועל חוב אין דין שומרים כמ"ש בערך ש"י סימן קפ"ה ס"ה ואם כן ליכא לחייבו מכח משואי"ל כיון דאינו שומר ואין לומר הא עם הוויזא דנכתב בו משקל הארגז וודאי היה יכול להוציא דמי החסרון מבעלי הבאהן והבע"ג גרם לו ההיזק בודאי זה אינו דשמא באמת לא נחסר מהארגז אלא מעיקרא בערמה הטעה למוליכי הבאהן או מי יודע מאי שם בארגז כדי שישקול כך וכך ואם כן אף דהיה יכול להוציא מבעלי הבאהן מ"מ כיון שזה רק גנבה שהיה יכול לגנוב מבעלי הבאהן אין צריך הבע"ג לשלם לו דידוע דהממונים על הבאהן כששוקלין ונותנין וויזא אין פותחין השקים או הארגזים לראות מה בתוכן וכמה טעות וערמות נעשין בזה ואף דמבואר בסימן קע"ו סי"א דאם פטר חוב של שותפו או חברו חייב לשלם לו מה שהיה החוב שוה למכור היינו בחוב אמת משא"כ הכא שמא אין החוב אמת רק שהיה יכול להונות גם מזיק ממש פטור וכמ"ש כה"מ בסימן ר"ז סעיף י"א וצ"ע דבמרדכי פ' החובל ספ"ט כתב דאם אין עדים שיודעים שהחוב לא היה פרוע נאמן במגו אתה אמרת לי לפוטרם עיי"ש ומה צריך מגו כיון שא"י א"ל היו פרועים ועכצ"ל דמיירי שהיה למלוה שטר וכ"כ נה"מ בסימן קע"ו שם וא"כ ה"נ אפשר הוויזא חשוב כשטר לכן תלוי בראות עיני הב"ד אם חזקה שהוויזא אמת שלא נעשה ע"פ טעות או ערמה לפי דרך אותו הבאהן אזי חשוב כשטר דמחזיקינן החוב לאמת.