תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תלח
שאלה אם נכבש מאכל בכלי הבלוע מחלב ותיכף שהוסר החלב הושם בו המאכל ועמד מעל"ע אם מותר לאכלו עם בשר לפי מה דפסק רמ"א ביו"ד סימן צ"ה דלכתחלה אסור. הנה בחידושי רע"ק שם הניח בצל"ע לדינא והנה לפימ"ש הרא"ש בפכ"ה סכ"ט בשם ריב"ן עלו אין נתבשלו לא אע"ג דעלו נמי קבלו טעם כדי קליפה מן הבשר בבליעה מועטת התירו נ"ט בנ"ט אבל נתבשלו ונבלע כל טעם הבשר שהיה בלוע בקדרה אסור לאכלו בכותח עכ"ל ואם כן בכבוש דאיתא ביו"ד סי' ק"ה דאוסר בכולו שוה לבישול.
והחוו"ד בסימן ק"ה כתב בסק"ב בכבוש בהיתרא בלע כתב המג"א בסימן תמ"ז ס"ק ט"ז בשם הד"מ דמותר וכ"כ בסימן תנ"א בשם המרדכי ויש ראיה לדבריהם משביעית פ"ז מ"ז וכו' ולענין הלכה נראה להקל באם עמד חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו בשר כיון דהוי היתרא בלע עכ"ל ואדרבה במג"א שם הביא מהד"מ לאיסור גם בסי' תנ"א סק"מ כתב טעמים אחרים לענין חביות של שכר גם בסי' תמ"ז הביא המג"א מהב"ח דאמרינן כבוש גם בהתירא בלע וכן פסק הפרמ"ג שם דבר לח בכלי מפליט ומבליע בכולו אף בהיתר כמו חלב כבוש מעל"ע בכלי מתכות ועירו ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בו בשר אסור באכילה והנאה וראיית החוו"ד דחיתי בחיבורי ערך ש"י על יו"ד סי' ק"ה.
ובנ"ד לכאורה יש ס"ס כיון דיש פוסקים דאין כבוש כמבושל רק בציר וחומץ ויש פוסקים רק בכבוש ג"י והנה בג"י כבר הוא אב"י ונטל"פ דבשלמא בכבוש יום אחד משכחת דתיכף דעירו האיסור נתנו בו ההיתר וכמ"ש המג"א והפר"ח כתב דפגם דאב"י אחר מעל"ע וכבוש כמבושל מיד בסוף המעל"ע ואם כן אם כבוש אינו עד ג"י כבר הוא לפגם ומה שקצת תרצו דהא דכלי שאב"י כטל"פ הוא רק אם עומד ריק כבר כתב הכנה"ג ביו"ד סימן ק"ה דאינו מחוור וגם לדעתי ל"ל הכי דכיון דעד מעל"ע אינו מבליע אין מה שבתוך הכלי מקושר עם הבלוע ולמה לא יהא נפגם הבלוע וגם מה שהביאו מן הרש"ל דאם יש טיח ממשות על הכלי גם הבלוע אינו נפגם מלבד דלא קי"ל הכי כדאיתא בסי' ק"ג ס"ה בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ט"ז.
ועוד שאני התם דהטיח בעין היה מקושר בשעת בישול ונשאר אח"כ כשנצטנן לא נפרד גם אח"כ ואם כן יש ספק אחד וכ"כ כנה"ג בסי' ק"ה דכבוש במים מעל"ע משום ספק פלוגתא אסרינן ואם כן הכא יש עוד ספק פלוגתא אם נ״ט בנ"ט ע"י בישול אסור.
אמנם כיון דהנ"מ בנ"ד רק לענין לכתחלה קשה סמוך אס"ס דהרא"ם הובא בפר"ח בכללי ס"ס אות ד' כתב דאין להתיר לכתחלה ע"י ס"ס והבית מאיר עיו"ד סי' ק"י בפסקא המתחלת דרך ג' ובסימן קכ"ב החזיק דברי הרא"ם אם כן ה"נ קשה לסמוך אס"ס וכעין זה כתב הרי"ף בפג"ה לענין פת שאפאו עם הצלי דלכ"ע אסור לאכלו בכותח משום דהוה לכתחלה גם הוי דשיל"מ כיון דאפשר לאכלו בלא כותח ומה שהקשה הר"ן שם מדגים שעלו בקערה של בשר דמותר לאכלו בכותח תרצו בספר האשכול בפרק גיד הנשה והלכות תערובות איסור דכיון דלא כתבשלו הדגים בקדרה של בשר אלא כשהיו חמין עלו ליכא בדגים אפילו ריח בשר ומדברי האשכול למדנו גם כן דכבוש כמבושל לענין זה כיון דבכבוש נפלט ונבלע הטעם בכולו דאפילו נימא דלא בלע כ"כ כבישול מ"מ בלע טעם דחמיר מריח דבריח יש פלוגתא אם ריחא מלתא ובכבוש קי"ל שהוא כמבושל ואסור אפילו דיעבד.
ועוד דאין לצרף הספק פלוגתא אם דוקא כבוש בציר וחומץ או במים ג"י דהא פסק רמ"א בריש סימן ק"ה דספק כבוש אסור מלבד בבשר עם חלב הרי דלא מחשיב לספק מה דפליגי הפוסקים אם דוקא כבוש בציר וחומץ או ג"י דאל"כ יהא מותר מכח ס"ס דהא קי"ל ספק פלוגתא מצטרף לספק מציאות לס"ס כמ"ש המנ"י בכללי ס"ס אות ב' ואות וא"ו והש"ך ביו"ד סי' ק"ד סק"ד.