תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תלה
אשה נדרה כשהיה בנה חולה שאם יצילהו הש"י תתענה כל ימיה ער"ח ואח"כ ביום שמע הבעל אמר איך וועל דאס ניט צוא לאסען וזה נראה שאינו מועיל שמשמעותו שאח"כ יפר והתורה לא נתנה לו רשות רק ביום שמעו עוד האריך אם מועיל הפרה בנודרת בעת צרה.
תשובה נראה שאינו הפרה דבנדרים דף ע"ז תניא אי אפשי שתדורי אינו הפרה ופירש הר"ן והרא"ש בפסקיו דא"א שיתקיים הנדר שנדרת וה"נ הוא כאומר אי אפשי שתקיים הנדר ונהי לרמב"ם שהובא ביו"ד סימן רל"ד סל"ט אם כופה לאכול הוי ביטול ומועיל י"ל ה"נ משמעותו שיכוף אותה וכתב לח"מ פי"ג מה"נ ה"ד דטעמו של רמב"ם דבכפיה יש גלוי דעתו שאינו רוצה בנדר זה ומהני ואם כן אף דאמר לשון עתיד מ"מ גילה דעתו ביום שמעו דאינו רוצה אך כיון דהמחבר כתב דעה ראשונה בסתם דל"מ כפיה ואח"כ כתב והרמב"ם וכו' הרי דעתו דעיקר כדיעה ראשונה כמ"ש האחרונים בכללי הש"ע והובאו ביד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ז ועוד רמ"א סיים דעיקר כדיעה ראשונה דאפי' אמר לה טלי ואכלי צריך לחשוב בלבו לשון הפרה כמ"ש באה"ג.
מ"מ כשנמצא עוד צדדים להיתר נוכל לצרף גם דעת הרמב"ם וכמ"ש הש"ך ביו"ד בסי' רמ"ב בהנהגות או"ה באמצע ד"ה וכ"ת ומכ"ש בקבלת תענית דאינו נדר אפילו אמר אני נודר להתענות כמ"ש מג"א ריש סימן תקס"ג ובריש סי' תק"ע וכ"כ מח"א בהלכות נדרים ס"ט ור"ן וריטב"א בפ"ק דתענית וכ"כ מהרי"ט ח"ב סכ"ח שאין בקבלת תענית נדר שיחול על החפץ אם לא שיאמר קונם פירות עולם עלי היום אלא לפי שהם דברים של מצוה מתקיימים בדיבור לבד עכ"ל,
ולפ"ז אני חוכך כיון דהבעל גילה דעתו שאין רצונו בזה ולא יניחה להתענות אם תעניתה חשוב מצוה כיון דאחז"ל איזה אשה כשרה כל שעושית רצון בעלה ול"ל שניהן חייבים בכבוד המקום דלא חייבה המקום בזה ומכ"ש אם לא מציא לצעורי נפשה דנקרא חוטא כדאיתא בפ"ק דתענית דף י"א ע"ב ובש"ע א"ח סימן תקע"א ס"א דהיינו שאינו בריא וחזק ואם כן כיון דאינו נדר אלא משום שהוא דבר של מצוה צריך לקיים דיבורו וזאת שאינו מצוה לה אפילו הפרה או התרה א"צ ועיין רמב"ם ספט"ו מה"א והגמ"יי שם ובאה"ע ס"ס ס"ט.
ולענין נודר בעת צרה אם מועיל התרה דפליגו הפוסקים משום די"ל דהוי כקיבל טובה מחברו ונודר לו דאין מתירין אלא בהסכמת חברו כדאיתא ביו"ד סימן רכ"ח סמ"ה בש"ך ס"ק ק"ח יש לצרף כאן עוד פלוגתת הפוסקים כיון דאמרה אם יצילהו הש"י דפליגי אם הוה אסמכתא וכדאיתא בחת"ס יו"ד סי' רמ"ב א"כ הוי ס"ס.
ויש לצרף נמי דעת רמב"ם הנ"ל דהוה הפרה ומועיל אפילו שלא בפני חברו לדעת י"א בחידושי רמב"ן פרק השולח דף ל"ה ע"ב וכ"ד הנוב"ת חיו"ד סימן קנ"ט ואם כן גם בנודרת בעת צרה אזלא טענת הש"ך דהוי כנודר לחברו דצריך הסכמת חברו דאין זה בהפרת בעל ומעלתו הביא ממהר"ם שי"ק סימן ר"י דהשיג על הנו"ב ממ"ש הרא"ש בפ' השולח דף ל"ה דבין בעל בין חכם צריך דוקא בפני חברו ואין הספר אצלי ונראה דאין נסתר מחמתו פסק הנו"ב כיון דיש פלוגתא אם נודר בעת צרה הוי כנודר לחברו אי מועיל התרת חכם ואפילו למ"ד דאין התרה מועיל יש מחלוקת אם הפרה של בעל עדיף מהתרת חכם.
וי"ל גם תוספת ורא"ש לא הקשו דהפרה צריך בפניו רק למאי דס"ד כהקושיא דגם דיעבד לא מהני שלא בפניו לפי מה שהבנתי מדברי הפנ"י שם דהא דהפרה צריך בפניו והא דגם דיעבד ל"מ שלא בפניו מחד טעמא כיון דמקראי דמשה וצדקיהו ילפינן ס"ד דתוספת דגזה"כ הוא ולא אזלינן בתר טעמא לכן אין לחלק בין הפרה להתרה ובין תחלה לדיעבד אבל למאי דתרצו דבדיעבד מהני ע"כ משום דאזלינן בתר טעמא ואפילו למאי דמסיק הרא"ש שם דש"ס דילן לא ס"ל הנהו טעמי דירושלמי מפני החשד מפני הבושה וצריך בפניו היינו בהסכמתו דפירוש מלת בפניו כמו פירוש אין חבין לאדם שלא בפניו מ"מ י"ל טעם כמ"ש רבינו יצחק בתשובה הובא במהרי"ק שרש כ"ב שהוא רמאות להתיר שלא ברצון המדיר כיון שעשה לו טובה ולפיכך משום מצוה כל דהו שרינן ההוא רמאות אבל בעד"ר צריך מצוה גדולה ומפורסמת שנדע ודאי שדעת רבים מסכמת עיי"ש וכיון דהטעם משום רמאות ודאי דיעבד מה שעשה עשוי כדאיתא בקידושין ר"פ האומר מה שעשה עשוי אלא שנהג מנהג רמאין וממילא נמי ליכא למילף ממשה וצדקיהו שאין מתירין שלא בפניו רק לענין התרה משא"כ הפרת בעל דאין תלוי ברצונה והמדיר שסמך על הנודר נמי רק משום איסור הנדר ולפיכך הוי רמאות אבל בעל דמיפר שלא ברצונה ואזלא האיסור תו ליכא רמאות כיון דזולת האיסור ידע המדיר דאין לו על מה לסמוך ממילא בהפרה א"צ בפניו ותוספת ורא"ש דכתבו בתירוצם דבדיעבד מותר ולא הזכירו דהפרה א"צ בפניו משום דרק זה צ"ל לתרץ אהא דאזלא לגבי חכם וממילא ל"ק מהפרה נמי וגם לדעת הי"א ביו"ד סימן רכ"ח ס"כ דבעשה לו טובה גם דיעבד לא מהני שלא בפניו י"ל משום דבעד הטובה נשתעבד לו אבל באשה שיש לה בעל ל"ל כן דמשועבדת לבעלה דזכה בהפרת נדריה ואינה יכולה להשתעבד לאחר.
ומ"מ אף דיש כמה צדדי היתר וגם יש״ש בפרק השולח סימן מ"ם כתב דגם נודר בעת צרה מהני התרת חכם מדינא וכתב דהכי דייקי קראי מ"מ כתב בשם ריה"ח דיש חשש סכנה א"כ עדיין יש לחוש לפימ"ש בספר זכרנו לחיים אות סמ"ך בשם הפוסקים דבספק סכנה כל ספקות שאתה מרבה אין להתיר.