תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תלד
ראובן היה חייב לשמעון סך ממון ולבטחון נתן לו שטר טיבלאציא על בתים ושדות שלו ומתו רו"ש ותבע יורש שמעון מיורש ראובן החוב והוציא שוברין שעולין נגד כל החוב ושובר אחד מהם לא נכתב בו זמן ובאו לפני איזה ב"ד ופסלו שובר זה וחייבו את יורש ראובן לפרוע הסך שבשובר זה ולא פרע ומכר יורש שמעון השט"ח והטיבלאציא ללוי ורוצה לוי להוציא יורש ראובן מהבתים ושדות שנשארו מראובן.
הנה אם מת ראובן תחלה ואח"כ שמעון כבר נתחייב שמעון שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ואף דאם תפס יורש המלוה אין מוציאין מידו מ"מ טיבלאציא על קרקע לא חשוב תפיסה כיון דלוה ויורשו דר בהבתים ואוכל פירות השדות כמבואר בבעה"ת שער י"ד ח"ג ובחו"מ סי' ק"ח סי"ב בשטר משכונא של קרקע.
ואפילו מת שמעון תחלה מ"מ מועיל השובר בלא זמן כדאיתא בחו"מ סימן מ"ג סכ"ד וסי' נ"ד ס"ג ואף דהתם הטעם דיד הלוה על עליונה כיון דמוחזק תלינן מספק שמא השובר על חוב שבשטר זה מ"מ ה"נ אף דיש טיבלאציא על חוב זה חשוב הלוה ויורשו מוחזק כיון דדר בה ואוכל הפירות.
אך ישאר הדבר כמו שהיה דיורש ראובן אין צריך לשלם ויורש שמעון אין מחויב לסלק הטיבלאליא דאין קורעין השט"ח כדאיתא בחו"מ סי' ק"ח סי"א וגם משום השובר אין להוציא השט"ח והטיבלאציא מן יורש שמעון כיון דהשובר לא מהני רק משום דלוה מוחזק כמ"ש בשו"ת הרא"ש ריש כלל ע"ו.
ולפיכך מה שקנה לוי הוי מק"ט כיון דא"י לגבות מיורש ראובן וצריך יורש שמעון להחזיר דמי המכר.
ואם לוי ילך בערכאות ויוציא מיד יורש ראובן הבתים ושדות ולא יציית לוי ד"ת פטור יורש שמעון דלא חמיר ממוסר שטר פרוע לעכו"ם דהוי רק גרמא כדאיתא בחו"מ סי' שפ"ו בש"ך סקכ"א.
אמנם מה שנהנה יורש שמעון שלקח דמי מכר מלוי מה שעולה יותר מן סך הכתוב באותו שובר שאין בו זמן צריך להחזיר ליורש ראובן דמה שנהנה חייב גם בגרמא כדאיתא בשע"מ סימן כ"ו אבל נגד דמי השובר כיון דעכשיו יורש שמעון מוחזק אין מחויב להחזיר מספק דשמא השובר על חוב קדום וגם מטעם א"א מוריש שבועה לבניו מהני תפיסתו.
ונראה ראיה דבשובר שאין בו זמן אם תפס המלוה או יורשיו אין מוציאין מידם דשמא על חוב מוקדם נעשה מדאמר בפג"פ דף קע"א ע"ב דשובר שאין בו זמן כל אימת דנפיק השטר לרעיה מדלא אמר מבטלו דהוי משמע דודאי בטל אבל ריעא היינו דלא מגבינן בו ולא קרעינן ליה משום דאם יתפוס מלוה אין מוציאין מידו כמ"ש תוספת בפרק שה"ד דף מ"ב בסד"ה איתרע וכ"ד הרא"ש והר"ן וכ"פ בהג"ה סימן כ"ח ס"ב ועש"ך סי' ע"א ס"ט בש"ך ס"ק כ"ה ואף דמהרמ"א והש"ך אין ראיה לנ"ד דהתם הכת"י או עדים מעידין על פרעון שאחר זמן השטר מ"מ מהגמרא ראיה כיון דתוספת והר"ן והרא"ש הוכיחו דהיכא דאתמר בש"ס אתרע שטרא היינו דלא מגבינין ולא קרעינין לשטר וה"נ אמרו לרעיה לשטרא ובלא"ה כתב מלמ"ל פט"ז מהלכות מלוה ה"ט פלוגתא אם צריך להזכיר בשובר סכום החוב שבשטר עוד כתב שם די"ל ס"ס ספק אם קדם השובר לשטר ואת"ל שנכתב אחר השטר שמא על חוב אחר וחשוב ס"ס כמו בפ"ק דכתובות ספק תחתיו ספק באונס עיי"ש וצ"ל דס"ל בשטר והספק בפרעון מהני ס"ס להוציא כמ"ש נה"מ בדיני תפיסה והא דשובר שאין בו זמן מרעיה לשטרא אף דהשטר מאוחר צריך לומר דהזכירו בשובר שנעשה על שטר שסכומו כך אך דעת הסמ"ע ואחרונים בסימן מ"ג סכ"ד דאף דלא נזכר סכום החוב מועיל שובר שאין בו זמן וצ"ל דהוי ס"ס משם אחד שמא נפרע חוב זה או נהי דשטר מועיל עם ס"ס היינו על פרעון בע"פ אבל שובר עדיף דהוה נמי שטר ועקצו"ח סי' ע"א ס"ט סק"ו.
ונראה דמה שהוכיח המל"מ מבע"ת שער כ"ו ח"א ס"ו דצריך לכתוב בשובר שאין בו זמן סכום החוב הכתוב בשטר דמשמע דאל"כ אין השובר מרעיה לשטר אינו הוכחה דאם כן גם כשכתוב סכומו של שטר עדיין י"ל שהלוה לו פעם אחר גם כן כסכום זה וגם מנין לו לבע"ת זה דלא הוזכר כלל בגמרא שצריך דוקא לכתוב הסכום שבשטר וגם על פירשב"ם שכ"כ קשה אלא ודאי זה לאו דוקא רק לכתחלה מה דאפשר לברר יבררו העדים דאזי אם לא ישתוה סכום שבשטר למ"ש בשובר הסכום שבשטר לא יפסיד המלוה וגם הוא טובת הלוה שיוכל ללות מזה עוד אם לא יהא כסכום זה.
והרא"ש בתשובה ריש כע"ו ז"ל ראובן ירש לאביו שט"ח על שמעון ובניו שסכומו ר"מ ז"כ והרשה היורש לאחר לתבוע והוציאו שמעון ובניו שובר שהיורש מחל להם השט"ח שנתחזק לאביו עליהם שסכומו ר"מ ז"כ ולא הזכיר הזמן וטוען המורשה שאין השובר עשוי כהוגן הואיל ולא הזכיר בו הזמן ולא עדי השטר ולא זמנו תשובה השובר כשר אף שלא הזכיר בו לא עדי השטר ולא זמנו כיון שסכום המעות של השטר שוין עם השובר ממילא אמרינן שהשובר נכתב על אותו השטר דיד בעהש"ט עה"ת כיון שהוא בא להוציא ממון והכי תנן בב"ב דף קע"ב שני יוב"ש הדרים בעיר אחת דאם נמצא להלוה שובר ששטרו של יוב"ש פרוע שטרות שניהן פרועין משום דיד בעהש"ט עה"ת כל חד וחד אמרינן לו דלמא דידך פרוע ואם אין השובר כשר אא"כ הזכיר בו זמן השטר ועדיו לא הל"ל בסתמא ששתי השטרות פרועין שיכול להתברר על איזה שטר נכתב השובר ע"י שכתוב בשובר זמן השטר וע"ח שעליו את"ד והנה מראייתו מוכח הא שכתב תחלה כיון שסכום השובר והשטר שוין ממילא אמרינן שהשובר נכתב על אותו שטר ל"ד אלא לאפוקי אם דמי השובר יותר מדמי השטר כמ"ש הסמ"ע ואחרונים הנ"ל דאל"כ הא בשני יוב"ש ליכא סימן זה דע"כ רק על אחד מהם נכתב השובר דהא סכום שבשני השטרות שוים וכ"כ המל"מ שם.
והגי"ת שער ל"א ח"א ס"ח תמה על הרא"ש שנשאל בריש כע"ו על שובר שלא הזכיר בו זמן והשיב שהוא כשר אעפ"י שאין בו זמן וחתר להוכיח זה ממשנה דשני יוב"ש ונכנס בדקדוקים להוכיח דינו ולמ"ל כל החרדה הזאת כיון שיש ראיה ברורה ומפורשת מדרב ספרא דלכתחלה היה מצוה לסופריו שאם אין זוכרים זמן השטר יכתבו שובר בלא זמן כלל ומימרא זאת היא קודמת להך משנה את"ד ואף דמדר"ס אינו מבואר אם לא נזכר בשובר עדי השטר מ"מ גם במשנה אינו מבואר אלא לומד מן הסתום ה"נ יש ללמוד מדר"ס ועוד דבמשנה י"ל דמיירי דבשובר כתוב זמן שנכתב דלענין שני יוב"ש אין לברר על איזה נכתב דשתיהן קדמו שט"ח שלהם אלא כיון דיש ראיה דא"צ לברר בשובר זמן השט"ח ועדיו ממילא ה"נ א"צ לכתוב זמן בשובר אם כן ה"נ היה יכול להביא ראיה מדר"ס דכמו שא"צ לכתוב זמן בשובר ולא זמן השטר ה"נ א"צ לכתוב עדיו גם ל"ל דמן המשנה מוכח אפילו אין סימן מסכים על שובר ושט"ח דשוין וממילא ה"נ בשובר שאין בו זמן א"צ שיהיו סכום השובר והשטר שוין דהא מיירי הרא"ש דהסכומין שוין ואם בא להוכיח אעפ"י שאין שוין עיקר חסר מן הספר כצ"ל בהבנת תמיהת הגי"ת ולתרץ תמיהתו נ"ל דמדר"ס אין יכול להוכיח כיון דהמלוה עצמו מצוה לכתוב שובר אם איתא דיש לו עוד חוב על הלוה לא מחית אינש נפשו לספיקא כדאיתא בקידושין דף ס"ג ע"ב והיה מברר בשובר על איזה חוב הוא שלא יבא לפסידא וכיון דהוא לא חש לקמחיה אין מוטל על הסופר ועדים לברר כי מי יחוש חוץ ממנו ומה"ט נמי אזלא הס"ס של המל"מ הנ"ל שמא נכתב השובר לפני שט"ח זה על חוב ואת"ל דנכתב אח"כ שמא היה לו שתי חובות עיי"ש דספק זה השני גרוע ואינו מצוי כיון דלא מחית אינש נפשו לספיקא אם איתא דהיה לו עוד חוב חוץ משט"ח זה שמוציא עתה בב"ד היה מברר בהשובר דאינו על שט"ח זה וכל שאין מצוי אינו נחשב לספק כמ"ש בש"ך בכללי ס"ס ס"ק ל"ג לכן הביא הרא"ש ראיה מהך דשני יוב"ש כיון דשאלתו היה על יורש די"ל שנשאר לו ירושה שט"ח עוד על שמעון ובניו מן סך ר"מ והיה מופקד ביד אחרים והיורש לא ידע כלל ממנו לא מבעיא לדעת רה"ג ור"י ור"ן שהובא בברכ"י חו"מ סימן כ"ף דאפילו יורש שהיה גדול כשמת אביו ושאלו אותו ב"ד אם יש לו ראיה ואמר אין לי ואח"כ מצא ראיה מהימן משום דיורש גדול נמי אינו יודע במילי דאבוה אלא אפי' לדעת הרא"ש בס"פ ז"ב דלא ס"ל מ"מ כיון דיש יד לדוחה לדחות דשאני יורש וכדעת רה"ג וסייעתיה לא הביא הראיה מדר"ס ועוד הא הרא"ש עצמו בתשובה כלל י"ג ס"כ כתב ביורש שאמר אין לי ראיה ונמצא שהיה דסקיא של שטרות מופקדת ביד אחרים דחוזר וסותר הדין כדאיתא בפז"ב זה דוקא יורש משום דא"י במילי דאבוה וא"י מה זכות היה לאביו באותו דסקיא אבל לא בשטרות של עצמו המופקדין ביד אחר והובא בב"י חו"מ סימן כ"ף מחודש ב' וכנה"ג שם והרי דסקיא של אביו מיירי בסתמא בין יורש גדול או קטון וכיון דפקדון דשט"ח שכיח כל שאין שם מפקיד ונפקד שוים כדאיתא ביבמות ריש דף קט"ז אם כן ל"ל ביורש שנתן שובר על שט"ח של אביו דמסתמא לא ירש עוד שט"ח כזה כיון דאפשר לא ידע לכן הביא הרא"ש ראיה משובר שעל יוב"ש שהוחזקו שני יוב"ש בעיר אחרת ויש לשניהם שט"ח על לוה זה דהתם נמי ליכא ראיה מדלא כתבו סימן דבאמת אותו יוב"ש שנפרע ונתן השובר לא היה לו רק חוב אחד ול"ל אצלו דלא מחית נפשו לספיקא אבל סופר ועדים צריכים לחוש לפסידא דאחריני כדמצינו כמה תקנות בשטרות שלא יעשוהו מוקדם או מאוחר וכיוצא בו ומ"מ הכשירו במשנה אותו שובר שעל שני יוב"ש ה"נ ביורש שנתן שובר.