תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תו
שאלה איש אחד היה עליו חובות הרבה ועקלו כל אשר לו ויצא המשפט שישבע שאין לו עוד ושאל למורה מה יעשה כי יש לו חובות בע"פ שהעלים ויעצו למחול בפני שני עדים להלווים שלו שלא בידיעת הלווים ויוכל לישבע ואח"כ יגבה חובותיו וכן עשה ונשבע אח"כ נפל לו ספק אם מותר לגבות מאחר שמחל להם ואם מהני מחילה שלא בפני הלוה כיון דלא זיכה לו ע"י אחר ככל דרך הקנאה ואם מועיל משום סילוק אפשר יכול לחזור דאתי דיבור ומבטל דיבור.
תשובה המורה והאיש עשו מעשה אשר לא יעשה כן כי הוא שלא כד"ת ולא כנימוס דא"ה.
אך לדינא אחוה דעתי הבית מאיר על אבן העזר סימן ל"ח וסימן ק"ו נסתפק אם מהני מחילה שלא בפני הלוה ואישתמיטתיה דברי הג"א בפ' איזהו נשך סכ"ב והוא בש"ך יו"ד סימן קס"ט ס"ק ס"ג ובסימן קע"ג סק"ח דאם יש לו חוב בע"פ אצל גוי יכול למוכרו לישראל בפחות דהיינו שיאמר שלא בפני הגוי דמוחל החוב ומה שיגבה אח"כ יתן ללוקח דנמצא כיון דנפטר הגוי מהמלוה שלו כי נוטל הלוקח יותר ממה שנתן אינו רבית דתו אין למוכר כלל אצל הגוי עיי"ש הרי דמועיל מחילה שלא בפני הלוה ושלא מדעתו ועכצ"ל דלא יכול לחזור בו דאל"כ עדיין החוב של המלוה ראשון ולא יצא מרשותו וכמ"ש הרא"ש בפרק האשה שנפלו דף ע"ט ס"ג דכל דיכול לחזור לא יצא מרשותו ועדיין שלו הוא עיי"ש א"כ הכא יהא רבית דהא חזינן בחובות שבשטר הצריך הג"א וש"פ דוקא להקנות בכומ"ס ולא אמרינן נהי דיכול לחזור כל זמן שאינו חוזר חשוב החוב של המלוה השני וכן במע"פ כתב הג"א שיהא מכר במעמ"ש דוקא ועכצ"ל דלא ס"ל כמ"ש בחוו"ד סימן קס"ט סקל"ח או דלכתחלה החמיר שיעשה באופן דא"א לחזור ועמ"ש לקמן סימן ת"ח.
והטעם דמועיל שלא בידיעת הלוה וא"צ לזכות לו ע"י אחר הוא משום דעת אחרת מקנה אותן דא"צ ידיעת וכונת הקונה כמו שהוכיח הראב"ד מפחז"ה דף מ"א בעובדא דרב ענן הובא באס"ז שם וכ"כ שאר ראשונים הובאו בקצו"ח סימן ער"ה סכ"ה ומ"ש שם דבגוי ל"מ דאמ"ק דחה בחידושי חת"ס על ע"ז דף ע"א וכ"כ בשי"ת אמרי א"ש חחו"מ סי' כ"ה.
ול"ל הא מ"מ צריך מעשה קנין דזה אינו צריך במחילה דהחוב ברשות הלוה ושעבוד גופו אצלו וממילא ל"ל שיוכל לחזור בו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור כיון דהוי כמוחל בפני הלוה ומדעתו הרי מוכח בפ"ק דקידושין דף ט"ז דבמחילה א"י לחזור מדאמר שם ש"מ מדצריך בשחרור ע"ע שטר דגופו קנוי דאם ליכא רק שעבוד לימא ליה באפי תרי זיל ואם נימא דיכול לחזור משום דאתי דיבור ומבטל דיבור י"ל להכי צריך שטר שלא יוכל לחזור בו ואאת"ל דמחילה שלא בפני הלוה אינו דרך הקנאה אלא מתורת סילוק מ"מ מוכח מהג"א הנ"ל דתו א"י לחזור דאל"כ הוי רבית וכמ"ש.
ונראה דה"ט דדיבור שנגמר כל הענין חשוב מעשה כמ"ש בתוספת רע"ק על משניות ר"פ השולח אות ל"ד ואגב צל"ע איך יעצו הג"א למחול ואח"כ לגבות דהוי גזל הגוי דאסור וכמו שהקשה בחידושי רע"ק על א"ח סימן רמ"ו ס"ג ואפשר' דהיינו אם העו"כ מעצמו פורע שרי עיין חו"מ סי' שמ"ו סס"א בהג"ה או כיון דעו"כ אין לו ידיעה מתחלה וסוף הוי כאבידה.
אמנם בנ"ד שנתייעץ עם המורה כדי שיוכל לישבע וייעצו שימחול שלא בפני הלווים כדי שלא ידעו ויוכל לחזור ולגבות החובות מהם הרי מחילה זו הוי רק להברחה ולא מהני כדאיתא בכתובות דף ע"ט ובאבן העזר סימן צדיק ס"ז ובחו"מ סימן צ"ט ובס"ס ק"צ בהג"ה ולכאורה י"ל כיון דרצה לשבע שאין לו גמר ומחל וכעין שכתב הר"ן ריש פסחים לענין ביטול חמץ כדי שלא יעשה איסור וה"נ כדי שלא ישבע בשקר.
ועוד לדעת ר"ת שבתוספת ורא"ש בפרק האשה שנפלו דף ע"ט דלא אמרינן שטר מברחת לא מהני רק לענין נ"מ של אשה דאף דלא קנה המקבל מ"מ נעשו כנכסים שאין ידועים לבעל אבל בעלמא דאם לא יקנה המקבל ממילא יקנה המלוה בטלה האומדנא וקונה המקבל אם כן הכא דהלווים מוחזקים אין להוציא מידם אף דרוב הפוסקים חולקים על ר"ת וסייעתיה אך י"ל כיון דאין ידוע להלווים יוכל לגבות מהם ויהא הוא מוחזק ויועיל תפיסתו אמנם נראה דהיכא דהדין שלא להוציא מהמוחזק אסור לתפוס שיהא הוא מוחזק כנראה מלשון התוס' פ"ק דב"מ דף וא"ו ע"ב בד"ה פוטר שכתבו לא בהיתר תפס כי אם בספק וכן נ"ל משמע ממ"ש הרא"ש בפרק כיצד הרגל ס"ב וז"ל מיהו תימה כיון דספקא דדינא הוא מה מהניא תפיסה כיון דלא איפשט הבעיא אוקי ממונא בחזקת מריה ושלא כדין תפס עכ"ל הרי דפשוט אצלו למונח קיים דאסור לתפוס ומזה הוליד דבדיעבד נמי לא יועיל התפיסה דאם נמי נימא כדעת הרי"ף דבדיעבד מועיל תפיסה מ"מ לכתחלה אסור לתפוס דאלת"ה מה תמה דנימא כמו דבדיעבד מועיל התפיסה ה"נ מותר לכתחלה לתפוס ולמיעבד דינא לנפשיה וערבך ערבא צריך אע"כ פשיטא לרא"ש דגם מאן דס"ל דתפיסה מועיל אסור לכתחלה לתפוס ולפימ"ש מובן דברי הסמ"ע בס"ס שצ"א סקכ"ד שכתב דאם תפס ברשות נגד מה שנהנית מהני תפיסה גם להשאר עיי"ש דהיינו כיון דלא עשה איסור במה שתפס נגד מה שנהנית וממילא נמצא תפוס ועומד גם השאר לכ"ע מהני תפיסה נמצא זה השואל אם מותר לגבות מן הלווים שאין יודעים שמחל להם יש להורות לו דאסור שו"ר דפליגי בזה ש"ך בתק"כ סי' קט"ז ויש"ש ובתומים שם ועיין בחו"מ סימן ד' בהג"ה ואחרונים שם ולע"ד מוכח מהרא"ש כמ"ש וכן מוכח מתה"ד ס"ס ש"י וטו"ז חו"מ סי' רס"ח ס"ג.
הגם דתומים בקונטרס התפיסות סס"ק מ"ג כתב דפלוגתא בספק פרעון כגון דהחיוב ודאי והפטור ספק חייב לפרוע ואי"ל קי"ל לא ס"ל לאחרונים כן.
אבל נראה דגם ר"ת וסייעתיה מודים כאן דלא הועיל המחילה דכל חיליה דר"ת דאי לא הוה קני מקבל קני בע"ח וכיון דבהכי לא הוי מוברח אית לן למימר דלמתנה גמורה אכוין כמ"ש התוספת והרא"ש שם א"כ כאן ל"ל דלמתנה גמורה אכוין דהרי יעצו המורה שימחל שלא בפני הלוים דוקא כדי שיוכל אח"כ לגבות מהם מה שחייבים לו וכן עשה ואם למתנה גמורה אכוין הרי לא יהיה בדעתו לגבות מהן וכ"כ התומים בסי' צ"ט סק"י דהיכא דרגל"ד שלא נתכוין למתנה גמורה גם ר"ת מודה דאין המתנה כלום וכ"כ בשו"ת פרי תבואה שאלה נ"ו דהיכא דהנותן הערים גם נגד המקבל מודה ר"ת דלא קנה המקבל עיי"ש.
ואין להקשות מהגהות אשרי שהבאתי לעיל דנתן עצה למחול החוב שלא בפני הלוה ולגבות אח"כ ומועיל המחילה להציל מאיסור רבית דשא"ה דהלוה עכו"ם ובאמת גמר ומחל אלא דלאחר כך יגבה לזכות למלוה שלו מהפקר דנכסי עכו"ם כמדבר ועיי"ש בסי' קס"ט בחוו"ד שם משא"כ הכא דהלווים יהודים.
וא"ל דגמר ומחל כדי שישבע באמת ומה שלא רצה למחול בידיעת הלווים כדי שיוכל לגוזלם אחר כך וחמיר לו השבועה מגזל דהא קי"ל כאביי בפ"ק דב"מ דף וא"ו דמאן דחשיד אממון חשיד נמי אשבועה כמ"ש הנמ"י שם וגם ר"י דס"ל מאן דחשיד אממונא לא חשיד אשבועה היינו דאם כשביעהו יפרוש מתרי איסורי גזל ושבועת שקר מש"ה גזלן פסול לשבועה עיי"ש וכ"כ בחידושי ר"ן שם בשם ר"ת וזה ליכא למימר כאן ובלא"ה מהענין דכאן נראה דלא נחית האי גברא והמורה לעשות מעשה לגזול אחר כך הלווים אלא טעו דבזה יצא ידי שבועתו אף דהמחילה רק להברחה ואינו גומר ומוחל וגם הוכיח סופו על תחלתו דמיהדר עכשיו לגבות החובות בהיתר וכה"ג איתא בפרק יש בכור דף כ"א ע"ב ר"ח הוה רגיל ושקיל ומיהדר חזייה להאי גברא דהוה קאתי ואזיל קמיה אמר לו לא גמרתי ויהבת מידעם ביש עבדת הלכך אין בכך פדוי.
מה שהביא מדברי מהרי"ט ח"א סמ"ה דאם סילק עצמו בדיבור יכול לחזור בו דאתי דיבור ומבטל דיבור הביאו המח"א בהלכות מוכר דשלב"ל ס"ד מלבד שכבר כתבתי לעיל דמחילה שלא בפני הלוה משום הקנאה דאדם מקנה לחברו שלא מדעתו משום דעת אחרת ואאת"ל שהוא רק משום סלוק מוכח מהג"א הנ"ל דא"י לחזור בלא"ה אלו עיין במהרי"ט עצמו היה רואה דטעה כי מעשה דמהרי"ט דאשה הפקידה חפצים של בעלה אצל אחד והתנתה עם הנפקד שאם ילוה לבעלה לא יתפוס החפצים בשביל חובו ועל זה כתב מהרי"ט כיון דהחפצים של בעלה ל"ל דתכף שסילק הנפקד עצמו זכתה האשה בהחפצים כיון דהחפצים של בעלה ועדיין לית לה על החפצים כלום לכן הוי רק דיבור ויכול לחזור בו ומה שהביא ראיה מהתוספת דפרק נערה שאם אמרה איני ניזונית לעולם יכולה לחזור בה צ"ל כמ"ש הריטב"א, בכתובות דף נ"ח דטעם התוספת משום דכל יום חוב באנפי נפשיה לכן יכולה לחזור ומדמהו המהרי"ט לעניינו דבשעת הסילוק של הנפקד עדיין לא היה לו חוב על בעלה אבל אם המלוה מוחל החוב שיש לו מכבר על הלוה חל מיד וזוכה הלוה בעצמו ונכסיו דנפקע מיד השעבוד ותו א"י לחזור וא"כ אדרבה מוכח ממהרי"ט כהג"א.
ויש להבין דברי מהרי"ט נהי בשעת הסילוק לא היה נכסי בעלה שלה מ"מ כיון שסילק עצמו שלא יתפסם בחובו אם כן אח"כ שנתחייב לו בעלה יחול הסילוק מאותן חפצים שלא יהא שעבוד הנפקד עליהם וזכה בעלה הלוה באותן חפצים שלא יהא שעבוד עליהן ול"ל כיון דבשעת סילוק עדיין לא היה חוב על בעלה לא אהני הסילוק דאם כן למה לו טענות וראיות דאתי דיבור ומבטל דיבור ועכצ"ל דס"ל כהטו"ז בחו"מ סימן ר"ט ס"ד דיכול לסלק עצמו אף קודם השעבוד והק"ל ועוד קשה מה ראיה דאתי דיבור ומבטל דיבור שהביא מהא דר"פ האומר דמקדש לאחר ל"י דיכול לחזור דהא התם נמי דוקא אם חזר תוך ל"י שעדיין לא חלו הקידושין והכא לא חזר קודם שהלוה לבעלה וכשהלוה חל הסילוק ולכאורה צ"ל כיון דלא סילק עצמו בפני בעלה לא חל הסילוק לענין שיזכה בעלה אך י"ל דאם סילק עצמו בפירוש שלא יחול השעבוד גם נגד בעלה שפיר מועיל אלא כיון דבעלה לא התנה עמו רק האשה ומילא רצונה רק נגדה לא נתכוין להועיל לבעלה אם לא תבא האשה לגבות כתובתה מאותן חפצים אלא אם תבא האשה לגבות כתובתה וכיון דגם כשבאתה עדיין בעלה חי ולא מטי זמן גבייתה גם עכשיו עדיין ל"ל דזכתה בנכסים והוי כחוזר בו על הקידושין תוך ל"י ובזה מובן ראיה שהביא מהרי"ט משטר מברחת שכתב הרא"ש דכ"ז שלא חזרה בה ומתה זכה המקבל מתנה ומ"מ חזרה מהניא בה ומפקעת המתנה עיי"ש דמה זה ראיה דהא התם מעשה רב עשה בשטר ולא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור אלא משום אומדנא דאמדינן דעתה בכך ולפי מ"ש י"ל משום דלכאורה הל"ל דנסתלק לגמרי מן אותם חפצים גם נגד בעלה ולא יוכל לחזור דאל"כ הוי מילי דכדי וכיון דקיבל תנאי של האשה הל"ל דאדעתה דידה נחית והוא לא נחתה על מנת שיוכל לחזור ויהא מילי דכדי דבדידה תליא כיון דבידה היה שלא להפקיד אצלו לזה קאמר דסלוקו מועיל אם לא יחזור בו קודם שיגיע חיוב פרעון כתובתה ולא הוי מילי דכדי כמו בשטר מברחת דהמקבל לא נכנס על מילי דכדי לחוב לבעלה אם לא יבא גם לו תועלת ועיין נה"מ סימן ר"ט סק"ו וביד המלך פכ"ג מהלכות אישות ה"א בד"ה ודע.