תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תא
שאלה ד' קצבים שנתקשרו בת"כ שלא ישחטו כולם בשבוע אחת אלא בסירוגין ועבר אחד ושחט ביומו של חברו אם להעבירו מהקצבות דחשוד הוא.
תשובה מקור הדבר בשו"ת הרא"ש וביו"ד סימן א' סי"א והובא לשונו בפר"ח שם בשוחט שעבר על חרם הקהל בשחיטתו דפסק הרא"ש דמכוער הדבר וראוי לקונסו שלא לאכול משחיטתו וכתב הפר"ח דכן עיקר דאינו מדינא רק משום קנס ויש להכשיר בהפס"מ עיי"ש ולפ"ז מקנסא לא ילפינן דיש לחלק מדין הרא"ש לנ"ד חדא דבשלמא שוחט דלא סגי בסתם אדם שהוא בח"כ של כל ישראל אלא צריך להיות ניכר וידוע שהוא כשר ומתנהג בכשרות כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט משום דדיני שחיטה מרובין והוכיח זה מהטוש"ע סוף סימן ס"ה וכיון דהשוחט עבר על החרם תו לא חשוב מוחזק וידוע בכשר לכן כתב הרא"ש דמכוער הדבר לסמוך עליו ואחריו נמשך המחבר ביו"ד וכתב י"א ששחיטתו אסורה וחפשתי ומצאתי שכ"כ בתפארת צבי חיו"ד סימן א' ולפ"ז בקצב שאינו שוחט רק מוכר בשר יש לסמוך עליו.
שנית דהפר"ח צווח דחשוד לעבור על החרם אינו חשוד לאכול נבלה וחרם קיל להו לאינשי טובא לגבי נבלה עיי"ש ואנן נענה בתריה דכ"ש ת"כ דקיל לאינשי מחרם וגם לדינא לא שוה לחרם אף דביו"ד סימן רל"ט ס"ב כתב דת"כ כשבועה וכן הוא בחו"מ סימן פ"א סכ"ח בהג"ה ובסימן פ"ז סל"ד ועיי"ש פ"ת בשם השבו"י מ"מ התשב"ץ ח"א סימן צ"ד וח"ב סימן קמ"א כתב דאין לכל זה זכר בתלמוד ואנו על הרשב"א סומכים להקל בת"כ שאינה כשבועה ואין בו אלא משום שא"י לי"ע ולא ידברו כזב ורמזו בחידושי רע"ק ביו"ד סימן רל"ט ואם כן אין ראיה ממה שהחמיר הרא"ש בעבר על החרם לעובר על ת"כ ושו"ר בשאילת יעב"ץ ח"ב סכ"ד שכתב ז"ל לא אטריח עצמי בפיסול השוחטים מחמת עברם על הת"כ שבודאי הפריז על המדה לעשות ת"כ זה כשבועה ממש דליתא מכמה טעמים עכ"ל.
אלא דהנו"ב חיו"ד ס"א כתב להעביר השוחטים מכאן ולהבא שעברו על הת"כ מ"מ כבר כתבתי דאין ראיה משוחט לקצב מוכר בשר.
והנה הקצב טען שקדמו קצב מהשלשה ועבר על הת"כ הגם דלדינא מ"מ חייב לקיים הת"כ כדאיתא ביו"ד סימן רל"ו ס"ו בהג"ה דאם נשבעו שלשה זל"ז ועבר אחד השבועה השנים הנשארין צריכין לקיים השבועה מ"מ הקצב ודאי לא ידע זה והוי שוגג אך אם משקר יש לקונסו לפי ראות הב"ד בממון לצדקה לפי הונו ועכ"פ לא יפחות ממה שנהנה בהעברת הת"כ אבל לפסוק חיותו לגמרי אין לנו מה שפלפל השואל עפימ"ש החוו"ד בטעם הרא"ש משום אעל"מ טעה מאד כי אין עניינו לנ"ד דעובדא דהרא"ש השוחט בשחיטתו עבר על החרם וי"ל אעל"מ משא"כ נ"ד השוחט לא עבר על הת"כ רק הקצב שלא שחט ואפילו לפימ"ש תוספת בפ"ק דב"מ דף י"א ע"ב אהא דכהן שאמר לישראל קדש לי גרושה דכיון דאשלד"א לא חלו הקידושין שא"ה דאין מועיל הקידושין בלא דעת בעלים וצריך שליחות ואם בטל השליחות מחמת דאשלד"ע לא חלו הקידושין משא"כ שחיטת חולין א"צ שליחות ואם שחט בהמה שלא מדעת בעלים מועיל שחיטתו כמ"ש בחודושי רשב"א בפ"ק דחולין דף י"ב.
ולפי דברי החוו"ד בטעם הרא"ש משום דאעל"מ ממלא הכא בקצב שלא שחט בעצמו לא שייך לפוסלו ובכנפי יונה כתב בכונות הרא"ש ותוכן דבריו דמיירי דהקהל פסלו שחיטת השוחט בפירש וכתב הרא"ש דלמגדר מלתא יכולים לאסור הנשחט וכ"ש כיון שעבר על החרם וראוי לדמותו לחשוד אף דלדינא חשוד על החרם אינו חשוד על איסור נבלה מ"מ כיון דדומה קצת לחשוד לא"ד ומכוער הדבר וראוי לקונסו הועיל איסור הקהל שקנסוהו שתהא הנשחט אסור עיי"ש נמצא שלא אמר הרא"ש לקנסו אחר שעבר על החרם אלא שהועיל קנס הקהל שעשו בתחלת התקנה לאסור הנשחט במשך החרם.
ובשו"ת רח"כ חיו"ד ס"ב כתב לענין שוחט שנתן ת"כ שלא ישחוט בלא עע"ג שוחט אחר ועבר ושחט דלא נפסל משום כך משום חשוד לא"ד דהרא"ש לא אסר רק מה ששחט במשך החרם אבל אחר כלות משך החרם חזר זה להתירו הראשון כדכתב רמ"א אדברי הש"ע ואם נתבטלה התקנה וכו' וא"צ משום הא לשום תקנתא ואפילו קבד"ח אין צריך דהרא"ש דקדק דכתב וראוי לדמותו למומר לא"ד ול"כ דהוי כמומר לא"ד משום דבאמת מצד הדין ל"ה כמומר לא"ד אלא מצד החומרא וקנסא ראוי הוא לדמותו למומר לא"ד ואם כן א"ש דאחר המשך החרם אם שחט מותר דהא גברא לא אתרע אלא דקנסוהו דלא ליהני ליה מעשיו והאי קנסא ל"ש אלא במה דשחט תוך המשך ואף דהאכיל ממה ששחט תוך משך הזמן מ"מ אינו חשוד להאכיל איסור שאסור מצד הדין מחמת שהאכיל איסור שאינו אסור רק מצד הקנס את"ד והנה הבין מ"ש הרמ"א בסימן א' סעיף י"א ואם נתבטלה התקנה כל השוחטים בחז"כ כמו בראשונה קאי גם על השוחט שעבר החרם ושחט תו"ז החרם ולכאורה כיון שמקור ד"ז מפסקי מהרא"י סימן קע"ז ושם לא נזכר שנתקן בחרם ועברו השוחטים על החרם דאם כן אין ראיותיו של התה"ד ראיות כלל ואיך לא זכר מזה כלום וצ"ל דהרח"כ ס"ל כיון שהעמיד רמ"א דין זה על דברי המחבר משמע דג"ז שעבר על החרם הוא בחזקת כשרות וגם התב"ש כתב דאין לאסור שחיטת העבריין רק תוך משך זמן החרם דלא ליהני מעשיו באיסור אלא דהתב"ש לא התיר רק דיעבד מה ששחט אבל מדברי הרח"כ מוכח דגם לכתחלה כשר לשחוט.
ויש לעיין לפ"ד תב"ש דלכתחלה לא ישחוט אפילו בעיר אחרת אם דוקא באקראי שוחט שאין אומנתו וחיותו רק משכר שחיטות אבל למפסק חיותו לגמרי אין לך שעת הדחק והפס"מ גדול מזה ובחיבורי ערך ש"י עיו"ד סימן ל"א וסימן רמ"ב הוכחתי דמשום הפס"מ דבעלים מותר לאחר לקנות ממנו אף דמה שמתירין רק בהפס"מ משום חשש איסור ומשום דתורה חסה על ממונן של ישראל אלא די"ל דוקא אם אירע ממלא אבל כאן שבא ע"י פשיעתו איהו דאפסיד אנפשיה ואין לאחרים להכניס עצמן בחשש איסור לכתחלה משום חיותו של זה וכה"ג כתבו התוספת בשבת דף ד' בד"ה וכי אומרים ועיין יו"ד ריש סימן רנ"א דעבריין במזיד אין מצוה להחיותו ומ"מ י"ל נהי דהוא אפסיד אנפשו והוא עבריין מ"מ אשתו ובניו הסמוכים עליו לא פשעו ויש לחוש לחיותא דדהו.