תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ת
שאלת נרדם הסופר באמצע כתיבת השם ובהקיצו כסבור שצ"ל נו"ן במקום הוא"ו ועשה הראש ותגין ע"ג ומשך התג לשם נון ונזכר שעומד בכתיבת השם וצ"ל וא"ו.
הנה אף דאיתא בא"ח סימן ל"ב סי"ט כשבא לנמכם לא יכתוב דאינו כותב אז בכונה מ"מ י"ל בדיעבד כשר כיון דכבר הזכיר קודם כתיבת השם שכותבו לשמו אלא בלא"ה נתכוין לכתוב נון וגרע מאלו כתב הוא"ו סתם דסתמא לשמו קאי משא"כ זה עקר הכונה ונתכוין לאות אחר שאינו בהשם ולא נתקדש הוא"ו וכה"ג כתבו תר"י בפ"ק דברכות בהא דפתח ובירך בדשכרא בשם ר"ש ואף דקודם שהתחיל לכתוב השם קידשו מ"מ בטלו כשנתכוין לכתוב נו"ן ולדעתי פסול ודאי כיון דעשה תגין שאין עושין לאות וא"ו הרי מחשבתו ניכרת ממעשיו הוכחה גמורה וכה"ג כתב ריטב"א בפ"ק דסוכה דף י"ג ע"ב בד"ה אי הכי לענין קצרן לאוכלין דהידות מקבלין טומאה כיון שחישב עליהן לידות אם נמלך אח"כ ובססן כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בגלוי דעתו דמוכח חשוב מעשה גמור לבטל מחשבה ראשונה מלקבל טומאה עיי"ש ואף דמחשבה שיהא מחמתה ראוי לק"ט כי מעשה דמי כדאיתא בקידושין ר"פ האומר מ"מ כי נמלך ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אתי מעשה ומבטל מעשה וגם תוספת פ"ק דחולין דף י"ב ע"ב כתבו אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הוכחה גמורה חשוב מעשה גמורה ועוד דהסיח דעתו עיין מג"ד סימן חי"ת סקי"ד מש"כ בשם הנ"י וכן מוכח ממשנה טי"ת פ"ט דפסחים דף צ"ח ע"ב דאם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אתי מחשבה ומבטל דיבור.
אמנם לפ"ז יוכל למחוק אות וא"ו דהנה דעת רדב"ז ח"א סימן ע"ז וש"ך יו"ד סי' רע"ו סקי"ב אם נכתב שם של קודש ולא כתבו לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון וכ"כ מח"א בהגהותיו ליו"ד וכ"כ בשו"ת בית יהודא סימן כ"א וכ"כ הרמ"ע בתשובה ל"ו דאם היה צריך לכתוב יהודה ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא הטיל בו דל"ת מותר לתלות עליו דל"ת ואז התליה מוכחת עליו שאינו שם כלל ואין בו אזהרה למוחק עכ"ל ואין כונתו משום דהתליה מוכחת עליו עכשיו שאינו שם הקודש לכן אין בו אזהרת מוחק אלא כונתו אף דהתליה מוכחת עליו עכשיו לא תימא דהוה כמוחק את השם דמעיקרא היה שם לעיני כל ועכשיו נשתנה לחול דכיון שלא נתכוין לקדשו לשם אין בו אזהרת מוחק אבל אם היה מתכוין לקדושת שם אפילו במקום שצ"ל יהודה אסור לתלות דלת עליו דהוי כמוחק כן מוכח מדבריו שלפני זה וגליון רש"א ביו"ד סימן רע"ו נראה טעה בזה שכתב בס"ט בשם שו"ת הרמ"ע תשובה ל"ו דגם שלא נכתב לשם השם כל שצורת שם עליו יש בו איסור מחיקה אך ע"י תליית הד' ניכר שאינו שם עוד.
גם תשב"ץ בח"א סימן קע"ז כתב כהש"ך והביא ראיה מפרק הבונה דף ק"ד ע"ב דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דר"י וחכ"א אין השם מן המובחר עיי"ש וזה יש לדחות נהי דאינו מן המובחר מ"מ אסור למחקו וכ"כ אחרונים עוד הביא מירושלמי פרק לולב הגזול ופ"ק דמגלה דאר"ח ספר תהלים שכתב ר"ח אם בא לידי אני מוחק תיבות הללויה משום דר"מ ס"ל דהללויה חד תיבה וכולו חול ואינו מחלקו לשתי תיבות ולא נתכוין לקדש אותיות יה ור"ח בעצמו ס"ל דאותיות יה קודש הרי כשלא נתכוין לקדשו מותר למחקו ותמהני שלא הביא הוא ופוסקים הנ"ל מן ירושלמי דס"פ הבונה דהביא ברייתא הנ"ל דאמר ת"ק דמוחקו וכותב שם ומקדשו.
ונראה דבשלמא הך מימרא דהללויה דלא נזכר בגמרתינו כלל שפיר אנו למדין מירושלמי כיון דלא מוכח מהבבלי להיפך אבל הך ברייתא דהבונה דהובא בבבלי ממש ככתבו ולשונו והשמיטו דברי ת"ק דמוחקו י"ל משום דאינה הלכה ולא ס"ל ועיין ביד מלאכי בכללי שני התלמודין וחפשתי ומצאתי באור זרוע הלכות תפילין ס"ס תקכ"ו הביא הירושלמי דהבונה וכתב ז"ל ומיהו אין הלכה כת"ק חדא שלא הוזכר בתלמוד שלנו ותו דפרישית לעיל דקי"ל דאין כותבין על המחק עכ"ל והנה מ"ש דאין לכתוב אזכרה על המחק כבר העלו הפוסקים בא"ח סימן ל"ב וביו"ד סימן רע"ו דמותר אם כן לא נשאר לנו טעם להשמטת הבבלי דברי ת"ק דמוחקו אלא משום דס"ל דאסור למוחקו ומשבשתא היא הרי דאפילו לא נתכוין לקדשו ואדרבה נתכוין לתיבת יהודא דהוא חול ואף דרוצה למחוק לצורך תיקון מ"מ אסור והרי הא"ז קדמון מכל הפוסקים הנ"ל שהתירו ופוסק גדול וכיון דלא הביאו אותו ש"מ דנתעלם מהם ויש לנו לומר אלו ראו אותו היו מבטלין דעתם מקמיה כמ"ש מהרי"ק הובא ברמ"א חו"מ סימן כ"ה ס"ב.
ומ"מ נ"ל לקיים הירושלמי דהללויה דודאי מסתבר טובא דאם נתכוין לחול לא נתקדש השם ולמה אסור למוחקו וצ"ל או לפימ"ש בשו"ת פני ארי' דאם אינו ניכר דלא נתכוין לקדשו הוי דברים שבלב ואינן דברים הובא בפ"ת ליו"ד סימן רע"ו או נהי דבעצמו יודע הסופר שלא נתכוין לקדשו כיוץ דלא ניכר לאחרים נראה כמוחק וכמו ה' של שם דכרעה נוגע קצת בגגה דמסופק ביו"ד שם סי"א אם מותר לגרר הנגיעה משום דנראה כמוחק והרי עין רואה דמגרר הנגיעה כ"ש בנכתב כתיקונו אין מכיר דברים שבלבו ובא"ח סימן ל"ב ס"ג אם זרק עפרות זהב על אות מאזכרה אסור להעביר הזהב דהוי כמוחק את השם וכתב במשב"צ שם דמוחק ממש אינו דהא נשאר כתב תחתון ומשמע מכאן אפילו זרק שלא בכונה אסור להעבירו והובא בחידושי רע"ק על יו"ד סימן רע"ו ואם כן להנהו טעמי י"ל שאני הך דהללויה מדכתבו בחד תיבה ש"מ דס"ל כולו חול ולא קידש אותיות יה ואנן סהדי ולא הוי דברים שבלב גם אינו נראה כמוחק שם ולפ"ז ה"נ בנ"ד דהתגין מוכיחין דנתכוין לאות נו"ן.
ולפ"ז צריך תחלה למחוק הקו והראש ואח"כ התגין דאם תחלה יגרר התגין יהא נראה אח"כ דמוחק אות וא"ו שנתקדש ומפרט די"ל הא דירושלמי מתיר למחוק תיבת יהודה משום דאין לו תקנה אחרת ומוחק ע"מ לתקן משא"כ הכא דאפשר למחוק התגין לבסוף ונראה דיש להקל בכה"ג כיון דמוחק ע"מ לתקן אינו אסיר מדאורייתא כנראה מהמח"א הנ"ל וחת"ס בחיו"ד סימן רס"ח ואאת"ל דגם וא"ו ראשונה אינו ודאי פסול מ"מ מספיקא אין ראוי לקרות בו בציבור ואין כונתו להשחית אלא לתקן וכן מצאתי בשו"ת בית אפרים חיו"ד סימן ס"א דאפילו פסול רק מספק מותר למחוק כדי לתקנו עיי"ש ונהי דקשה להתיר עכ"פ אינו רק איסור דרבנן כיון דכונתו לתקן וכ"כ בשו"ת חס"ל חיו"ד סימן פ"ט דאם אנו מסופקין אם מותר לקרות בו חשוב מוחק ע"מ לתקן.
וחד מדרבנן אמר להבעות הוא"ו והראש שיהא בההוספה שיעור וא"ו ויקדשה וחד אמר דא"כ פסול משום דאינו מוקף גויל ולדעתי מהא לא אריא לפירוש הגאון מליסא בדה"ח בהלכות קה"ת בכונת המג״ד בסימן ליב סק"ח בניקב בסמוך לאות ומעבר לנקב יש גויל חשוב מוקף גויל ולו יהא זה רק ספק הא יש עוד ספק פלוגתא דלדעת הרמ"ע בתשובה ל"ו והלק"ט סגי בקידש אח"כ ה' אחרונה דמתקדש כל השם למפרע הובא בפ"ת סימן רע"ו סק"ג וסקכ"ד ולדבריהם חלה אז הקדושה נמי על וא"ו שנכתב תחלה דהא ראייתם בכתב יהודה במקום דצריך שם דימחוק ה' אחרונה ויעשה מהדלת ה' אף דתחלה כתב ד' ואם כן הוי הוא"ו כולו קודש ומוקף גויל מכל צדדיו וא"כ יש ס"ס ועיין בג"פ סי' קכ"ה סקל"ד.
אלא דחוששני אם נאמר דלא מתקדש למפרע נמצא חצי עובי הוא"ו שהוא חול מפסוק ובמ"ס רפ"ב תניא אם הפסיק באמצע השם אל יקרא בו ואף דפרשו הב"י שהרחיק האותיות ונראה כשתי תיבות מ"מ אפשר דג"ז בכלל כיון דידענו שיש הפסק ממש ואין להפריד שם אלופו ש"ע ועוד דדין היתר כדין החסר כמ"ש רמב"ם ספ"ז מהלכות ס"ת וש"ך ובאה"ג ביו"ד סימן רפ"ג וא"ר סימן קמ"ג סק"ה ובשו"ת ארי' דב"ע בא"ח סימן א' משום דכל יתר כנטול הוא ואחר עמו דמי.
ובשבלי הלקט בסוף ספר אהלי שם כתב לענין מי שיש לו שתי שמות אחד קודש ואחד חול ונקרא בשניהם יחד ס"ל לנחלת שבעה כל שמעורב קודש בחול כחול שויהו רבנן עיי"ש ובגיטין דף כ"ף אמר רב אחא ב"י בטעמא דרבנן דאם מעביר עליו קולמס אין השם מן המובחר דבעינא זה אלי ואנוהו וליכא ולכאורה הא כיון דהעביר הקולמס לשמה ונתכסה התחתון שנכתב שלא לשמה העליון ביפיו ולפימ"ש ה"ט כיון דמחובר לחול כחול שויהו רבנן ואין זה כבודו של שם ולכן עשו מקדש נוה מיוחדת להשראת שכינתו ואם כן גם חיבור קודש לחול מן הצד אינו מהמובחר.
ובשו"ת בית שלמה על יו"ד ח"ב סימן קס"ג כתב לו השואל אף דכשכותב השם נתכוין לחול מ"מ כיון דבתחלת כתיבת הספר אמר שכותב לשם קדושת הספר ולשם קדושת השם תו לא אתי מחשבה ומבטל דיבור ואסור למוחקו והמחבר הביא ראיה לדבריו מהתוי"נו ריש פסחים כתב דלא אתי דברים שבלב ומבטל דבר פיו שביטל החמץ לכן כי נמלך במחשבה אח"כ לא בטל דברי פיו וכ"כ הפנ"י בר"פ השולח גט בד"ה מ"ד עיי"ש ולע"ד ל"ד כלל להך דהתוי"ט והפנ"י דכשביטל החמץ חל דיבורו מיד דנתבטל לכן ל"מ מה שאח"כ נמלך בלבו וכן הא דהפנ"י דכשעשה השליח חל דיבורו לכן ל"מ מה שמבטלו בלבו אח"כ ואדרבה נבוא ראיה מהתוספת שם דנתקשו למה לא מהני מה שביטל השליח בלבו אלא גם להפנ"י מ"מ משום דחל דיבורו מיד משא"כ דיבור הסופר שיכתוב לשם קדושת השם דאין אדם מקדיש מה שיעשה אח"כ ועדיין לא נעשה כדאיתא בנדרים דף פ"ו בקונם על פיך מה שאעשה ומבואר בחו"מ סימן רי"ב ס"ז ברמ"א דא"א מקדיש דשלב"ל וממילא דבריו בטלים וכן עיקר עיי"ש ואם כן הא דמקדש השם שיכתוב אח"כ צ"ל דדיבורו הוה גילוי דעת שבשעת כתיבה כותבו לשמו ולכן העלו כה"פ דלא כטו"ז בסימן רע"ו וס"ל דאם שכח בשעת כתיבה לקדשו במחשבתו אינו מועיל וכ"ד הא"ז שהובא בא"ח סימן ל"ב סי"ט דלא יכתוב השם כשמנמנם דאז לא יכוין או דאם גילה דעתו מעיקרא נגרר כתיבתו אחריו וסתמן לשמה אבל אם בשעת כתיבת השם נתכוין לחול זה אינו סתמא ובמה יתקדש דאצ"ל כלל דדברי לבו מבטלין דברי פיו דזה ממילא בטל כיון דא"י להקדיש דשלב"ל אלא דאינו סתמא לשמה כיון דנתכוין לחול.
ועוד לפימ"ש הנתיבות בסימן י"ב אף דמחילה בלב ל"מ דדברים שבלב אינן דברים מ"מ אם אומר דור עמי או אכול עמי שמודה שהיה בדעתו למחול לו ודאי מהני מחשבתו דהוי כנתנו במתנה בשעת מעשה ופשוט עכ"ל הרי דזה לא חשוב דברים שבלב ה"נ בנתכוין בלבו בשעת כתיבה לחול המחשבה רק לבאר על איזה אופן נעשה המעשה והוי מעשה מבטל דיבור משא"כ הא דנמלך בחמץ או ביטל השליח בלב דליכא רק מחשבה וראיה לזה מכתובות דף ע"ד בקידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה המינו גט ודעת עולא בדף ע"ד דאפילו לא בעל אמרינן אחליה לתנאו וכן קי"ל באה"ע סימן ל"ח סל"ה דכנסה סתם צריכה גנו שמא ביטל התנאי כשכנס ואיך דברים שבלב יבטלו מה שהתנה בדיבורו אע"כ כמ"ש או דמחשבה מבטל דיבור וא"ל שאני אמירה לגבוה דכמסירה להדיוט דמי.
כמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט דאמירה בהקדש כמעשה דשאני התם דמיירי בדבר שבא לעולם הוי כמסירה אבל כאן דעדיין לא נכתב ל"ל כן והא ראיה דמקדיש דשלב"ל לא חל ההקדש כמ"ש לעיל ועיין בשו"ת הרא"ש כלל מ"ו ס"ב דלפיכך מהני ביטול התנאי דאתי דיבור של הביטול ומבטל דיבור התנאי דהמעשה נתינת הגט או הקידושין בפני עצמן עיי"ש והרי בקידשה ע"ת וכנסה סתם צ"ג דשמא ביטל התנאי אף דל"ל מדכנסה סתם אנן סהדי דביטל התנאי בלבו דהוי כפירש בפיו דהא אמרינן שמא ביטל וליכא אנן סהדי ומן הנראה שבש"ע פסק כהרא"ש הנ"ל וכ"כ הרא"ש בכלל ל"ה והובא בש"ע סימן ל"ח סל"ז ועיי"ש באב"מ וכן מוכח מדפסק בש"ע סימן ל"ח סל"ז דכל מעשה שנעשה ע"ת יכול לבטל התנאי ולא חילק בין תנאי שהוא להנאתו כמ"ש הר"ן דמש"ה מועיל מחילת התנאי דכיון שהתנה להנאתו דעתו שלא יתקיים התנאי רק אם יקפיד אבל כשהתנאי לצעורה ל"מ ביטול התנאי ובשו"ת הרא"ש כמ"ו מבואר דביטול התנאי מועיל גם בזה משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ועיין מגדל עוז פ"ז מהלכות אישות ז"ל אין לי ספק דתלמודא דקידשה ע"ת וכנסה סתם מיירי שלא בטלו בפירש וכ"ש שאין שם עדים שהרי הכל מודים שלא יצא מפיו ביטול לעולם וכן הסכימו רבים עכ"ל וכ"כ ביאור הגר"א באה"ע סימן ל"ח סל"ה אות מ"ה בד"ה בינו לבינה דלא כראב"ד שכתב בפני עדים דהא אפילו בסתמא אמרינן אחליה בלבו עכ"ל והראב"ד שכתב דוקא אם ביטל התנאי בפני עדים לא הסכימו לו כה"פ ואף לדבריו ה״ט משום דאין דבר שבערוה פחות משנים מוקמינן על חזקתו הראשונה שהטיל תנאי ולא חזר בו כ"ז שלא חזינן ריעותא משא"כ כנס סתם בפני עדים ומחמת המעשה נפל ספק דאחליה לתנאו מדכנס סתם.