אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שצט

סימן שצח

שאלה חמשה שותפין מחזיקים באנק מסחר הלואה ועד השלשה מהם בא אחר לקחת בנו לשותף ויתן בעבורו ששה אלפים ז"כ לבאנק ונאותו לו שנים בפירש והשלישי שתק ודברו מה שיהא מעשהו בבאנק ואמרו השנים שיהא קאסורור דהיינו ההלואה והפרעון של המעות על ידו ויקח גיהאלט דהיינו שכר קצוב והביא האב ארבע אלפים אח"כ נולד סכסוך דהשלישי מוחה לגמרי והשנים אינם רוצים ליתן חלק בשוה עמהם והאב טוען דסתם שותף ליטול חלק בשוה והשותפים טוענים דלא נתכונו על שכר חלק בשוה וגם בהשתתפותם החמשה כתוב תנאי שלא יוכלו ליקח עוד שותף זולת בהסכמת שלשה מהם ועוד טענות יבואו להלן.

תשובה הנה מה שעדיין לא נתן רק ארבע אלפים לא מגרע לומר עדיין לא נתקיים השותפות עד שישלים כל הששה אלפים ובידם לחזור דהא מבואר בקידושין דף מ"ם ובאהע"ז סימן כ"ט ס"ז דהאומר הרי את מקודשת לי במנה ונתן לה רק דינר הר"ז מקודשת וישלם השאר שזה כמי שאמר האמק"ל בדינר זה ע"מ שאתן לך מנה שהיא מעכשיו מקודשת.

אך שתיקת שותף השלישי צ"ע דבחו"מ סימן פ"א ס"ז בהג"ה איתא דשתיקה כהודאה הרי התומים שם סקי"ג הניחו בצ"ע.

ולכאורה י"ל כיון דהאב הניח מעותיו אצלם והשלישי ידע ושתק א"י לומר לא הסכמתי דאם כן משתמשין במעות זה שלא ברשות ושש"מ גזלן הוא ולא מהימן למשוי נפשו רשיעא אף דמוחזק כמ"ש הר"ן בספ"ב דקידושין והובא בחו"מ סימן קפ"ג ס"ב בהג"ה ולא כן כתב בשו"ת מהר"ח א"ז סימן נ"ג וכן בתוספת כתובות דף ק"ט ע"ב בד"ה עשאה סימן לא משמע הכי ובהג"א פ' הגוזל קמא בד"ה מעשה בפרגא יש בזה פלוגתא ואולי יש לחלק בין קרקע דאין השליח מוחזק בו דבהכי מיירי הר"ן למטלטלין דהמוחזק יכול לטעון אף דמע"ר ועיין ביו"ד סימן קס"ט סכ"ה ובש"ך שם ס"ק ע"ט ועמ"ש בערך ש"י על יו"ד סימן קע"ז סי"ב ועיין רמ"א בחו"מ סימן רצ"ב ס"ז סוף הג"ה במקום שאסור להשתמש א"נ לומר לעצמי עסקתי וצ"ע דבשו"ת רשב"א סימן תתקל"ח שממנו הוציא כן הרמ"א מוכח להיפך.

שנית מה שטענו שלא נתכוונו על שותפות בשוה אף דסתם שותפות הוי בשוה אפיל הניח זה מאתיים וזה מנה כדאיתא בחו"מ סימן קע"ו ס"ה שאני הכא דאמרו שיטול הבן גיהאלט קצוב ולא פרשו כמה דאם לחלוק עמהם בשוה לא הל"ל שכר קצוב ואפילו ירצה להטיל עליהם קב"ח כמה היה כונתם אינו יכול דכיון דלא נתפרש הפסיקה אפילו נעשה השותפות בקנין גמור לא מהני כדאיתא בחו"מ סימן ר' ס"ז.

שלישית מה שטענו דלפי המנהג אין הדבר מתקיים עד שיכתב פרטקאהל גם כן טענה לפימ"ש הטו"ז באהע"ז סימן נו"ן סקי"ג ועוד כמו דסטימתא עושה קנין מה שאינו קנין לפי הדין ה"נ להיפך כמ"ש הבית מאיר באהע"ז סימן כ"א בד"ה תו כתב.

רביעית שלא דברו עם הבן והמעות של האב אף דהוי כהילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת כדאיתא בפ"ק דקידושין ד"ז דה"נ אמר האב הילך ארבע אלפים והשתתפו עם בני הא פרש"י שם דוקא אם עשאו שליח ואם כן לא מהימן הבן לומר שעשאו להאב שליח לאפוקי מהשותפים בלא בירור בעדים דכמו דבקידושין ל"ח זכיה לומר זכין שלא בפניו דלפעמים לא ניחא לו למתסר בקרובותיה ה"נ לפעמים לא ניחא לו להשתתף עם אלו ולהיות אגוד גבם בעסק זה ואף אם עכשיו אומר הבן לפנינו דמתרצה במעשה אביו אינו מועיל לקיים הדבר למפרע ועיין ביאור הגר"א באבן העזר סימן כ"ט סל"ה אות י"ב והרי כבר חזרו בהם.

חמישית לקיום השותפות צריך קנין ומה שנתן להם האב ארבע אלפים אינו קנין דאין מטבע נעשה חליפין וגם ערבו המעות אינו מועיל אפילו להיש מי שאומר שבחו"מ סימן קע"ו ס"א דערבו המעות והתחילו לישא וליתן בעסק השותפות דמועיל היינו אם שניהם עסקו וכ"כ בשו"ת שיבת ציון הובא בפ"ת שם וכאן הבן לא נתעסק עדיין ועוד השותפים מוחזקים ואין להכריחם על פי דעת יש מי שאומר.

ששית מעות הבאנק מסתמא כולו או רובו כבר בהלואה ועומד בוועקסלין ואיך קנה זה הבן חלק בהן בלא כומ"ס ומעמ"ש ואם אמר שיהא שותף בהלואות שיעשו מכאן ולהבא לבד לא עד"ז נתכונו מתחלה דלא נתנו דבריהן לשיעורין וכיון שזה לא נתקיים בטל לגמרי.

שביעית דבעוה"ר הבענק מלוין בר"ק ונוטלין הרבית מיד בשעת הלואה ואף אם יצווח הלוה לא הרווחתי לית מאן דמשגח ביה וכל הוועקסלין נעשין באיסור ומה שנותנין ש"ע הצ"ל לא הצלת את עמך מאיסור ר"ק והקונה חלק בהוועקסלין אותיות נקנין באיסורא ומה אעשה שהפרושים התירו את הדבר והלבישו את הדבר באדרת שעיר למען כחש אבל באמת האיסור במקומו עומד ואם כן אפילו יברר הבן שעשאו לאביו שליח י"ל אשלד"ע.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה