אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שצח

סימן שצז

שאלה בנימין בן זאב מרדה בו אשתו הינדא מיד אחר החתונה וגנבה נדוניא שלו וברחה ועקבותיה לא נודעו זה ט"ו ירחים והשיג הבעל היתר ממ"ר לישא אחרת אח"כ נודע להרב דגליל הבעל שהיא סמוך לפעסט ושלח לה הרב אזהרה שתקבל ג"פ והשיבה דאין רצונה לקבל ג"פ עד שישיגו מקודם השיידונג בערכאות וע"ד שמרדה בו אמרה דלא בעינא ליה כי רודף זונת והשליח הוכיחה על מה שיושבת עם אחר בזנות ולא השיבה כלום וכתב הרב דעפ"י חק החדש אין קפידא להקדים הגט כדת משה וישראל וא"א להמתין על השגת השיידוכג כי אפשר ישתהה יותר משלש שנים ואפשר מערמת ואף אח"כ לא תתרצה בגט כדמו"י ודן הרב דא"צ הכרזה ד"ש המבואר בפ' אע"פ דף ס"ג ע"ב כיון דאסורה לבעלה מדינא דהא העיד שיודע ברור שזינתה ושנשמע עליה כי ילדה ממזר את"ד הנה מ"ש דאסורה לבעלה מדינא כי העיד שיודע ברור שזינתה לא מובן דהא עפ"י ע"א ושתקה אינה אסורה אא"כ מהימן לו כבתרי כדאיתא בקידושין דף ס"ו.

אמנם לענין הכרזה כתב הרמ"ע שאלה כ"ה באומרת מ"ע ואישתהי יב"ח א"צ לא התראה ולא הכרזה יעיי"ש ונראה שכ"ד רש"י בפ' אע"פ דף ס"ד בד"ה תריסר ירחי שתא שכתב ותו לא דיל"ד מהיכי תיתי להשהות יותר ממה שאמרו חכז"ל אע"כ כונתו ותו לא דא"צ הכרזה ד"ש ואפילו נאמר דקאי על מ"ע מ"מ ה"נ אומרת לא בעינא ליה משום דרודף זונות ולא אמרה בעינא ליה ומצערנא ליה.

ועוד הרי הטו"ז ובית מאיר הכריחו בדעת הטור דלאחר שהתקינו להשהות יב"ח א"צ הכרזה בין אומרת מ"ע בין אומרת בעינא ליה ומצערנא ליה ובספר נתיבות השלום בדרך תבונה נתיב א' האריך והוכיח בכגון זו בנ"ד א"צ הכרזה יעיי"ש.

ואפשר עוד לומר אחר שבא הדבר בקובלנא לפני מאה רבנים שמרדה אשתו בו נתפרסם הרבה ועדיף מהכרזה אף שהיה שלא במקומה דהא קי"ל בפחז"ה דף ל"ח מחאה או חזקה מהני אף ברחוק הרבה כיון דשיירות מצויות ודאי הקול נשמע ולא נצרכה אלא להעדפה דבלא"ה כדאי כל הנהו שהבאתי לסמוך עליהם בתקנתא דרבנן וראוי לצרף טעם זה נמי דהרבה מרבנים יודעים מי היא ונתפרסם בבית מדרשיהם.

אך כאן דלפי דיבורה רוצה היא בג"פ רק שישיגו שיידונג מקודם הגם די"ל דדחויי מדחי ליה וגם אח"כ לא תרלה בגט כדמו"י דמים גנובים ימתקו כדאיתא בשילהי נדרים אך אפשר כמי יראה לנפשה שלא תמצא מי שישאנה בל"ז ואחר הג"פ חוששת שלא ירצה הבעל להשתדל ולעשות הוצאות על השגת שיידוכג או עכ"פ יהא מניעה ממנו אמנם נראה כיון דפשעה ומרדה בו ועדיין מורדת ואחת דתה שתקבל ג"פ או לישא אחרת עליה מה לו ולה לעגנו עוד ואין אחריותה עליו וראיה לזה מפ' שד"ג דף ק"י ואבן העזר סימן נ"ב דאם שעת אירוסין פסקה על עצמה נדוניא לארוס ואינה נותנת אף שאין לה תשב עד שתלבין ראשה ול"ח לתקנתה שלא לעגנה ועוד ראיה מהתוספת ריש זבחים דף ב' ע"ב בד"ה סתם אשה שכתבו דאם זינתה אם לא ירצה לגרשה א"צ לגרשה הרי דל"ח לתקנתה שלא לעגנה כיון דפשעה ואפסדה על נפשה כ"ש הכא דרוצה ליתן לה ג"פ כדמו"י ותוכל להנשא למאן דלא קפיד אשיידונג וכמו דבעלה זה לא קפיד ועוד ראיה ממהרי"ק שרש כ"ט הובא בחמ"ח סימן ע"ז ס"ק י"ז וב"ש ס"ק כ"א.

אך בנוב"ת חאה"ע ס"ס כ"ו באם שימשתו נדה כתב דצריכין לפקח גם עליה שתוכל להנשא ולא העיר בראיות שכתבתי ואפשר שאני הכא דעדיין עומדת במרדותה אלא דאין תבין לאדם שלא בפניו אם אפשר להתרות בה ולהזמינה לב"ד. הנכון אם נודע מקומה עכשיו יכתבו לה מב"ד של גליל הבעל שעד ל"י תבא לפני ב"ד של גליל הבעל עם בעלה ואם יש לה טענות תציע לפני הב"ד ויקוב הדין ביניהם ואם תרצה לקבל גט ישליש הבעל וועקסיל על סך גדול או שט"ח שאחר הג"פ אם תשתדלה על הוצאתה על שיידונג לא יגרם לה איזה מניעה ואם לא תבא תדע כי יש לבעלה היתר ממ"ר לישא אחרת כן יהא התראתה ואם תעבור ולא תבא עד ל"י או א"א להתרות בה כי לא נודע איה הקדשה או סבה אחרת א"צ הבעל להמתין מאחר שי"ל כבר היתר ממ"ר ומ"ש שתבא למקום ב"ד של הבעל הכי איתא בפ"ת על אהע"ז סימן ע"ה סק"ג ועל חו"מ סימן י"ד סק"ד.

ומ"ש שהשתדלות והוצאות עליה כעין זה איתא בשו"ת רמ"א סימן י"ב דאם העיכוב ממנה צריכה היא להשתדל על הסכמה וה"נ הבעל אינו מבקש שיידונג וגם הוא היה רוצה לדור עמה ומרדה בו.

שו"ר בשו"ת גאוני בתראי סימן ס"ב דהשואל הביא ראיה דבזינתה אין כופין אותו לגרשה משום עיגון דידה מהא דפשד"ג והמג"א דחה ראייתו דבפשד"ג דארוסה אינו חייב בשארה וכסותה משא"כ בנשואה שזינתה נהי דפטור ואסור בעונתה מ"מ אם אינו מגרשה חייב בשאר וכסותה עיי"ש וזה יתכן כשאינו רוצה לגרשה כדמו"י לא נפרד האישות מד"ת משא"כ אם רוצה לגרשה ובדין שתקבל גט הרי אם יגרשה יהא פטור משו"כ אף דלא השיגה בדא"ה שיידונג ודאי יש ראיה מהך דתלבין ראשה דאין לחוש לעיגון דידה כשגרמה לעצמה ועוד אפ"ת דחיישינן לעיגון דידה היינו אם אינו רוצה לגרשה דליכא בזה עיגון דידיה וי"ל בזה נהנה וזה לא חסר כופין עמ"ס משא"כ כאן לעגן אותו משום לתא דידה ואח"כ ראיתי בכתבים סל רעק"א בדפוס ווארשא דף צ"ג דחה כל דברי המג"א ושם הרגישו בדברי התוספת דזבחים ועיי"ש פלפול ארוך ועוד יש ראיה משו"ת רשב"א סימן תת"ב הובא ברמ"א באעה"ע סי' קס"ה ס"ב ובריב"ש סימן תק"ט כתב באשה שנפלה לפני יבם שיש לו אשה אחרת ואינה רוצה להמתין עד שיטול רשות מהמלך ליבם כי לפי דיניהם אינו רשאי ליקח שתי נשים בלתי רשות דברור הוא דלא משהינן לה עד שיטול רשות וכופין אותו לחלוץ עיי"ש הרי משום עיגון דידה לא משהינן לה עד שישיג רשות כ"ש משום עיגון דידיה אם לא תקבל גט עד שתשיג שיידוכג מערכאות דמחויבת לקבל גט וכיון שאינה רוצה בגט וגם מורדת מלדור עמו לא משהינן לו וכ"מ בפרק. החולץ דף ל"ט ובאה"ע סימן קס"א ס"ה תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדה"י אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה אלא חלוץ או יבם.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה