תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שפט
שאלני חכ"א הא דבפ"ק דחולין דף י"א ע"ב מייתי רב מרי ראיה דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו מאי ראיה נימא דוקא התם דזולת הרוב בעילות אחר הבעל הוי המיעוט תלי במעשה והרוב אינו תלי במעשה ומנ"ל רוב אחר כשהרוב והמיעוט שוין כגון קטן וקטנה ולק"מ חדא דהא דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה חידש רבינא בבכורות שם דף כ"ף ורבא לית לו האי סברא וא"כ י"ל רב מרי נמי ס"ל כרבא ובאמת רבינא בחולין פ"ח יליף מעדים זוממין ועוד דאדרבה קשה מאי אמר משום דרוב בעילות אחר הבעל דאכתי קשה אם אביו היה מלח דמלחין עונתן לששה חדשים כדאי' בכתובות דף ס"א ואפשר פרוצים בעריות היו שכיחים גבה יותר אע"כ דמ"מ כיון דבעילת בעל באשתו חשוב ממלא וביאת זנות תלי במעשה לכן לעולם חשוב רוב בעילת הבעל וא"כ ליכא רק חד רובא.
ועוד לפימ"ש בחידושי ר"ן שם דהא דבעי מנא הא מלתא דא"ר דאזלינן בתר רובא קאי אהא דאמר רב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת משום דרוב בהמות כשרות ומבואר במלא הרועים דר"ה לא ס"ל כרבינא דמחלק בין רובא דתלי במעשה ללא תלי במעשה אם כן לדידיה שפיר יליף ממכה אביו.
ומ"מ מחוורתא כתירוץ ראשון דבכמה דוכתי בש"ס אמרו טעם לכל מר מ"ט לא אמר כאידך ומסתמא ה"נ יש טעם לכל חד דלא ניחא לו במאי דילפי אחריני ואם כן י"ל דה"ט באמת דכולהו כרב מרי לא אמרו משום דס"ל דזנות תלי במעשה וכ"ש לפימ"ש מהרש"א דילפותא דרב מרי מדלא חיישינן דנאנסה דאל"כ נימא משום דמוקמינן לה בחזקת צדקת והרי זה ודאי תלי במעשה יותר מתשמיש איש ואשתו בהיתר וע"כ דרב מרי לית ליה דרבינא ואפי' לדעת רמב"ן בחידושיו ליבמות דף קי"ט דלא ס"ל כתוספת אלא גם תשמיש בעל תלי במעשה מ"מ אונס גרע טפי אח"כ מצאתי בהגהות מלא הרועים על חולין שם הקשה כן וז"ל לפמ"ש תוספת דתשמיש דאדם ל"ח מעשה ותשמיש דזנות ודאי חשיב מעשה אם כן מנלן דאזלינן בעלמא בתר רובא שא"ה דמיעוט תלי במעשה והרוב אינו תלי במעשה וא"ל דבכל ענין חייבו הכתוב אף שאמו פרוצה ביותר דבכה"ג גם זנות לא תלי במעשה כמ"ש האחרונים אף דלפ"ז לוקי היכא דאינה פרוצה ולמה דחק בחבושים וגם זה דחי לה עכ"ל ודלי לן חספא דהא דזנות תלי במעשה משום דסתמא אינה שומעת לו רק אם יפתה או יאנסה ואינו ממלא לפי"ז י"ל דשמא נבעלה בלילה לאחר ע"י טעות דכסבורה דבעלה הוא או שהיתה ישנה וודאי כמה פריצי איכא נכרים ועבדים ורועה זונת ואע"ג דכשאנו דנין על גוף פרטי לא מחזיקינן אותו ברשע אבל בעלמא ודאי איכא כמ"ש תוספת ורא"ש בפרק כל הנשבעין דף מ"ו ע"ב ומיושב בזה קושית התוספת בחולין שם דנימא דמשום דמוקמינן לה בחזקת צדקת דאם לא ידעה עדיין צדקת היא ואף שכתב בשו"ת עבוה"ג סימן כ"ז שאינו שכיח ומצוי לבעול אשה כשהיא ישנה ולא תרגיש כלל ואם כן עדיין מאי ראיה דאזלינן בתר רוב גרידא שמא משום דאיכא תרתי דרוב בעילות אחר הבעל וחז"ה דל"ש שלא תרגיש ומה"ט לא ניחא לתוספת לומר דליכא חז"ה דשמא באונס משום דאונס לא שכיח וקלא אית ליה אף דבתוספת פ"ק דכתובות דף טי"ת כתבו דאונס רק מדרבנן אמרינן רוב ברצון מ"מ עדיין מצטרף לרוב בעילות אחר הבעל ומנלן דאזלינן בתר רוב גרידא מ"מ י"ל שמא כשהיא ישנה ושמא כסבורה שבעלה הוא דע"י הצטרפות שפיר יש לחוש דכה"ג איתא בברכות דף נ"ג דתרי מיעוטא הוי רובא.
ועוד נראה דבת"ח הקשה אמאי לא יליף מקרבן דקפיד רחמנא שלא יקריבנו אלא כהן ושמא זינתה אמו ואינו כהן דהשתא ל"ל בחבושים דאכתי יש לחוש שמא זינתה אם אביו וכיוצא עד אהרן הכהן והאחרונים הקשו מפדיון בכור דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ועוד קושית רבות באחרונים לכן נראה דודאי מעלמא ליכא למילף כיון דזנות תלי במעשה לא שכיח כתשמיש אשה ובעלה דחשיב ממילא וזולת זה יש עוד רוב בעילות אחר הבעל והוי תרי רובא דאם כן חד רובא מנ"ל אלא ממכה אביו שפיר יליף דהא מבואר בקידושין דף מ"ה ע"ב לא חציף אינש לשויי לאביו שליח ואם כן קל וחומר בן בנו של ק"ו להכות אביו בפני עדים דלא שכיח עזות כזה בכשרים אם לא בממזרים כדאיתא בברכות ט"ז ע"ב ובשבת דף למ"ד דממזר הוא עז פנים וכן הוא בפירש רע"ב בפ"ה דאבות אהא הוי עז כנמר וכן הוא במדרש איכה בד"ה רבתי בגוים בהא דהכיר אחד באושפיזא דיליה שהוא ממזר מחמת שהיה עז פנים כמ"ש יפ"ע שם ויפ"ת שם כתב דזה הוי רק סימן בישראל כמו שאחז"ל מדחציף כולא האי ש"מ ממזר הוא
לכן אף דעל הרוב דברו מ"מ לעומת הרוב דאינו תלי במעשה שכיח יותר מהתלי במעשה יש רוב להיפך דעזות כזה להכות אביו שכיח יותר בממזר מבכשר לכן יליף שפיר דאזלינן בתר רובא דרוב בעילות דלא נשאר רק רוב אחד ואפשר לומר עוד לפי מה דאיתא בירושלמי בפרק החולץ הובא בתוס' פ"ח דסוטה דף מ"ב ע"ב דאשה מתעברת משני בני אדם כאחת וכ"כ רד"ק בשמואל א' י"ז א"כ צדקו יחדיו דאף דהעזות שבו מורה דממזר הוא מ"מ כיון דרוב בעילות אחר הבעל הולכין אחר הרוב ואביו הוא והעזות שבו מחמת דיש בו גם כן חלק מאחר ובמסכת כלה פ"ג משנה ד' עז פנים ר"א אומר ממזר רי"א בן הנדה רע"א ממזר ובן הנדה פ"א היו זקנים יושבין בשער ועברו לפניהן שני תינוקות אחד כסה אה ראשו ואחד גלה את ראשו וחקרו את אמו של זה שגילה את ראשו והודית שבנה ממזר וגם בן הנדה.