תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שפד
שאלה באשה שנשתטית עד שהוכרח בעלה לתת אותה בבית משוגעים אשר בעיר ווין וב"פ אשר היה נדמה שנתיישב דעתה לקחה לביתה שלא ברצון ראש הרופאים אשר שם ושבה לשגעונה והוכרח להחזירה ולע"ע הוקל שם שגעונה במקצת באופן שאינה מתנהגת שם בשגעון והביא בעלה כתב תעודה מראש הרופאים הממונה על בית המשוגעים שם חתום בחותם הערכי שקורין אמט זיגעל שהאשה עדיין דעתה מטורפת ומן הצורך להשאירה עוד שם ופתח בכחא דהיתרא גדול אחד דנאמן הרופא מחמת דלא מרעי נפשיה ורגל"ד דאם ל"כ היתה חוזרת לביתה ונתכבדתי להצטרף בהיתר מ"ר כמנהג בנשתטית.
והשבתי דאמת נכון הדבר דנאמן גם רופא א"י כשיש הוכחה דאומר אמת כמבואר בתשובת הריצב"א שבב"י יו"ד סימן קפ"ז דנאמן לומר שנתרפאה וק"ו מהתם להכא דהתם י"ל דלהתפאר שריפאה אומר כן וכמ"ש בחת"ס יו"ד סימן קע"ה מ"מ נאמן אם יש רגל"ד בצירוף דאומן לא מרעי נפשיה מכ"ש הכא דאין לו שום התפארות בזה ונוב"ק חלק אה"ע ס"ס ל"א בד"ה וכבר הביא ראיה מזה דבאיסור דרבנן גם עכו"ם נאמן אף שאינו מסל"ת כשיש רגל"ד ודבריו צל"ע דשאני רופא דלא מרעי נפשיה אבל כנ"ד שפיר יש ראיה דהא התקנה שלא לישא אשה על אשתו בזה"ז לית בו לתא דאיסור דאורייתא כמ"ש ד"מ וב"ש סימן א' ס"ק כ"א ואם כן יש לו לסמוך על הרופא כיון שיש גם כן רגל"ד ויותר מזה דעת מהרמ"ל בתשובה קי"א ועבוה"ג שאלה כ"ב וכנס"י שאלה ל"ד ותשובת שב יעקב סוף סימן מ"ב בחיו"ד לסמוך על הרופא לענין איסור נדה אלא דסתמו דבריהם באיזה רופא מיירי אם ברופא ישראל או אפילו עכו"ם אך בשו"ת מהרי"ק שרש קנ"ט כתב דאפילו רופאים נכרים סומכין עליהם כדמצינו לענין חולה ביוה"כ ששומעין לרופא אפילו החולה אומר איני צריך ואי לאו דברי הרופא היה אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכים על רופאים גוים ועוד הביא שם ראיה מנדה דף כ"ב דאפילו בספק כרת סומכים על רופאים ודברי מהרי"ק הללו הובא בשו"ת הרי בשמים מהדו"ת סימן קכ"א והאחרונים כתבו דאין ראיה ממה שמחללין שבת או מאכילין ביוה"כ ע"י רופא גוי שאומר שצריך דאין מחזיקין דבריו לודאי אלא ספק וספק נפשות להקל ונראה מה דמהרי"ק לא נחית לזה דהא ר' ינאי ביומא דף פ"ג אמר חולה אומר א"צ ורופא אומר צריך מאכילין אותו וכתב בספר תוספת יוה"כ דמוכח מזה דדוקא כשהרופא אומר צריך אבל כשמסופק אין מאכילין דלא כירושלמי דגם במסופק מאכילין ותמה על הפוסקים ר"ן ורא"ש וטוש"ע שפסקו כירושלמי ועיי"ש ועכ"פ מדר' ינאי שפיר הוכיח מהרי"ק כיון דלר' ינאי אם חולה אומר א"צ ורופא אומר דמסופק אין מאכילין אלא דוקא כשרופא אומר צריך ואם הרופא אינו נאמן רק אנו עושין דבריו לספק מחמת דאומר בדדמי או לא מהימן למה מאכילין החולה שאומר בעצמו דא"צ ולב יודע מרת נפשו אע"כ דאנו מחזיקין דברי הרופא כודאי לכן אף דחולה אומר א"צ הוי ספק וספק נפשות להקל אך גם להפוסקים כירושלמי יש להוכיח דדברי רופא גוי כודאי מחזיקינן דהא כתבו הפוסקים הובא במג"א ריש סימן תרי"ח דאם רופא ישראל אומר א"צ ורופא גוי אומר צריך מאכילין אותו דהוי ספק נפשות ואם רופא גוי לא מהימן רק מיחשב אמירתו לספק למה מהני להכחיש ישראל דאומר א"צ דהוי ספק ואינו מוציא מידי ודאי אלא דראיה זאת אינו רק שלא לחלק בין רופא ישראל לרופא גוי כמו שמחלק ריצב"א ולפימ"ש השבו"י ח"א סימן ס"ה דחיישינן דהרופא אומר בדדמי עכצ"ל להריצב"א ברופא ישראל ל"ח לבדדמי דמידק דייק שלא להכשיל ואומר דברי לו.
אך הפוסקים המדברים בהיתר לישא אחרת על הנישטית מיירי כשבעלה רואה סמוך לחתונתו שהראשונה בשטותה או נתייאשו לבקש לה תרופה משא"כ הכא דמזמן עדות הרופא עד אחר השגת היתר ממ"ר ושיזדמן לו אשה אחרת אפשר לגמרי תתרפא והבעל א"י וכשישא אחרת תהא אשתו הראשונה שם חלומה וקשה להעמידה על חזקת משוגעת כיון דהרי מתרפאת ואתאי ונראה גם מדברי הרופא דיש תקוה שתתרפא והרופאים מתעסקין לרפאותה ולבטל חזקתה דבכה"ג קלישא החזקה כמ"ש משמה"ב בהלכות שחיטה ואף דאם נתרפאה היתה שבה לביתה מ"מ מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה שם שתשוב לביתה ובעלה בכאן ישא אז אחרת וזולת תקנתא דרגמ"ה יש לחוש שלא תחזור ותטרף דעתה כשתמצא צרה בביתה לכן מוטל על הבעל שסמוך לחתונתו יראה להשיג מווין ידיעה ממעמדה.
ובשו"ת מקום שמואל סימן פ"ב כתב נמי דיש לסמוך אדברי רופאים אפילו בדאורייתא ולהקל אם אי אפשר להבחין אם דברים אמתיים