אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שפג

סימן שפב

במג"א סימן תנ"ג סק"ז ובכנה"ג מתיר בעט"ב שחל בשבת ואסור בט"ב עצמו שחל בשבת ול"נ להחמיר בשניהם דהא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב עכ"ל אמנם ברדב"ז ח"ג סימן תקנ"ט נשאל בענין אבלות שבעה אי דוקא מקצת היום ככולו כדעת ר"מ או סגי במקצת הלילה כדעת רמב"ן ופסק לענין ת"ת ותשמיש המטה דאית בהו מצוה מקצת הלילה ככולה כיון דיש בהו מצוה יש לפסוק כהמקילין ועוד לדעת המקילין אתה עובר על מ"ע של תורה וכן לדעת הריב"א בתוספת דמסתפק בדבר אתה מבטל מ"ע משום ספק של דבריהם את"ד ואם כן לדברי מג"א קשה הא יכול ללמוד דברים המותרים לאבל ואיך לא שת לבו הרדב"ז לדבר פשוט כזה ועכצ"ל משום דאיתא בפ"ק דע"ז אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ד' חפצו ואם כן מי שחפץ ללמוד שלא בדברים הרעים אין מצוה רק ממקום שלבו חפץ ואם כן מה שהביא מג"א ראיה מרבי דלמד איכה בשבת שחל בט"ב ג"כ אינו ראיה דאפשר מקום שלבו חפץ היה אז והנה מה שמתיר רדב"ז גם תשמיש המטה משום מקצת לילה ככולו לא כן כתוב בספר חסידים סימן ר"א דכל יום שביעי אסור.

ויל"ע אם המנהג לענין ת"ת לאסור בליל שביעי או בשבת עט"ב אם נאמר בזה כיון שנהגו א"א להתיר להם כמ"ש מג"א סימן תקנ"א סק"ז או דזה דוקא בדבר הרשות אבל בת"ת דלפימ"ש הוי דבר מצוה אין הקבלה כלום נגד מצוה כמבואר ביו"ד סי' רט"ו הגם בהא דרדב"ז כתב הברכ"י ביו"ד סי' שצ"ה בשיורי ברכה דפשט המנהג דלא אמרינן מקצת לילה ככולה לדידי צ"ע כיון דדבר מצוה הוא אפשר דלא ליזל בתר הקבלה ולאו כ"ע דינא דרדב"ז גמירי ומה דפשט המנהג משום דחששו להחמיר מספיקא ולדברי רדב"ז אדרבה קולא הוא וגם חזי לאצטרופי דעת י"א שבטור יו"ד סימן שפ"ד דאין איסור ת"ת לאבל רק ביום ראשון ועיין חכ"צ סימן קו"ף הובא בשע"ת סימן תקמ"ח.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה