תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שנז
שאלה בעירוב שעושין לעיר אם בעל נפש יסמוך ג"כ נ"ל דכמה חששות יש חדא דלדעת כ"פ והוא בש"ע סימן שמ"ה דרוחב ט"ז אמה ומפולש הוי ר"ה גם בשאין ש״ר בוקעין אם כן צריך דלתות ול"מ צוה"פ ורש"ל ומ"ב הובא במג"ד סימן שמ"ה סק"ו דיש להחמיר והמג"ד כתב המחמיר יחמיר לעצמו ובית מאיר סימן שס"ד ס"ב כתב כל בע"נ יחמיר לעצמו שלא לטלטל ע"י צוה"פ בעיירות כאלו אך בספר האשכול ריש הלכות ציצית ובהלכות עירובין הביא תשובה לגאון דאין ר"ה רק אם יש שם ש"ר בני אדם וכתב מהרי"ק הובא ברמ"א חו"מ סכ"ה דאם נמצא תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו א"צ לפסוק כדברי אחרונים דאפשר אלו ידעו דברי גאון הוי הדרי בהו.
ב
דאין עושין צוה"פ רק בקצה העיר ובתוך העיר כמה מבואות בעקמימיות והניח המ"ב בצ"ע והובא במג"א סימן שס"ג ס"ק כ"ז רק אחרונים סמכו אמהרי"ט ומהריב"ל כיון דמתקנים שני ראשים של העיר בצוה"פ חשוב כל העיר כחצר אחד ואין מבואותיה צריך תיקון וכ"כ הב"ח סימן שס"ד ס"ג ומסיים וצ"ע.
ג
שוכרין מהקאפטאן שרשות בידו להעמיד בע"מ בכל בית בשעת מלחמה וכמבואר בסימן שצ"א והח"צ ס"ו צווח דאינו מועיל.
ד
בעוה"ר יש כמה מחללי שבת בהוצאה ואפילו בשאר איסור דאורייתא ואינם מחללים שבת בפרהסיא לדונם כגוים ועכ"פ מסתברא דאינם מודים בעירוב ויעיין תורת חיים בפרק הדר דף ס"ט ומ"ש שם דלכן קמ"ל דמבטל רשות לכאורה תמוה דהא אף דאינו מודה בעירוב מבטל רשות כמו צדוקי כמבואר בר"ס שפ"ה וצ"ל דלא כתב רק דהוה אמינא הכי לולא דקמ"ל דמבטל רשות עיי"ש ועכ"פ ודאי מסתברא הכי וכיון דמחלל שבת בצינעא אינו כגוי ומבטל רשות יש לחוש לדעת מהר"ם שבסימן ש"פ ס"ג ורמב"ם פ"ב מהלכות עירובין הט"ז ומרדכי פרק הדר סימן תקי"ו דאין שוכרין ממנו אם כן כיון דאינו מודה בעירוב אין מערבין עמו ואוסר על השאר במבואות וחצרות שלא ערבו בפני עצמם ומצאתי באשל אברהם להגאון מביטשאטש שהביא מגדול אחד דמצד מחללי שבת בדרבנן נכון החסידות שלא לטלטל עיי"ש ס"ס שפ"ב ואולי מטעם שכתבתי ומה דנקט בדרבנן דאז לא היה שכיח מחלל בדאורייתא אף בצנעא ואחזוקי איסורא לא מחזיקינן.
ה
הרבה פעמים נפרצו גדרי גינה שבתוך העירוב ובשו"ת דבר שמואל סימן רנ"ט כתב טעמים להתיר וסיים שלא מחליט ההיתר עד יסכימו מורים עמו וח"צ סימן נ"ט נמי פקפק והביא מהרא"ש דסיים בצ"ע אם מקום הזרוע יותר מבית סאתיים וכתב הח"ץ דבשעת הדחק יש להתיר והנה בדב"ש שם נסתפק אם איזה שנים נזרע ואח"כ לא נזרע ונשאר שדה בור אם נאמר דהוה כזרועה גם עתה דכבר בטלו הדירה ונ"ל דבחורף דכל שנה לית בה זרעים לא נסתפק כיון דעומד ליזרע בקיץ בודאי הוי עדיין כזרוע וסמך לזה מדשיל"מ דאם עומד לחזור לאיסורו לא הוי דשיל"מ כמ"ש ביו"ד סימן ק"ב ושכיח טובא בימי החורף הרבה גינות פרוצים הגדרים ובשו"ת בית שלמה חא"ח סימן נ"א החמיר בקיץ כשהגינה זרועה ולע"ד גם בחורף יש להחמיר דזה חמיר מספקו של דב"ש ועיין בעקרי ד"ט סימן ל"א ודע דאם נגדר הגינה אף שאין בה בית סאתיים אסור לטלטל בתוכה כלים ששבתו בבית אף בחצר או עיר מעורבת דזה גרע מאם אין לה מחיצות וכמ"ש מג"ד בסימן שנ"ח סק"ו ובמשב"ז וש"ע של תניא שם סח"י ועיי"ש בסעיף י"ז דפסק גם כן להחמיר בזרעים יותר מבית סאתיים ונפרץ לחצר דמבטל דירת החצר אף בשל אדם אחד ואם כן ה"ה בעיר המעורבת וכ"כ בנחל אשכול הלכות עירובין סוף אות ג'.
ודע דאין נכון לשכור הרשות יותר מעשרים שנה כיון דח"ץ פקפק הרבה על השוכרים לזמן הרבה וכך עשיתי מעשה בימי חורפי ואחר שיצא לאור שו"ת בית שלמה ראיתי שכיונתי לדעתו יעיי"ש בחא"ח סימן כ"א ובהג"ה מבן המחבר הביא מן ספר יהושע ס"ז לשכור רק על עשרה שנים כלשון הרמב"ן בבדה"ב עיי"ש ולא מצאתיה בבדק הבית אך כן מבואר בשו"ת המיוחסות סימן ר"ז ואין מזה סתירה להח"צ דכתב רק לשכור על שתי שנים דהרמב"ן מיירי להדיא ששכרו מהבעלים נכרים לבד משא"כ הח"צ דמיירי בשכרו מהבורגער מייסטר דאפשר על יותר משתי שנים יש הקפדה לבעלים ונהי דתוך זמן שלא נסתלק משררתו לא אכפת בהקפדת הבעלים אבל אם נסתלק ובעלים מקפידין ודאי מועיל ההקפדה ועיי"ש בח"צ דאם מת המשכיר תו"ז השכירות בטלה השכירות מעיקר הדין וכדעת המג"ד בסימן שפ"ב דלא כאחרונים שמקילין בזה וגם יכול לחזור בו תו"ז השכירות כיון דאינה שכירות גמורה רק סלוק רשות בעלמא תדע מדשוכרין בשבת והוא דומיא דביטול רשות דישראל אלא דהצריכו שיתן דמים כדי שלא ילמוד ישראל ממעשיו ואם כן כמו דביטול יכול לחזור בו אחר שבת דהחזיקו בו לא מהני רק לאותה שבת כמ"ש בספר המאור ה"נ בשכרו מעכו"ם דאינה רק שכירות המתרת בשבת כמו ביטול דישראל ואין בה קנין של כלום את"ד ולי אפשר לחלק דבשלמא ביטול דישראל כיון דהוא בעליו מדינא לא הועיל סילוקו דאין מסתלק משלו כדאיתא בר"פ הכותב והיה צריך הפקר גוף הקרקע כדינו רק חכז"ל חידשו דלענין הוצאה בחצר מהני ואין לך בו אלא חידושו כ"ז שאינו חוזר משא"כ עכו"ם דמבואר בראשונים ספ"ק דכתובות דאין לו חזקת בעלים בממונו וצ"ל אף דגזלו אסור היינו משום ח"ה או כמ"ש רש"ל שלא ירגיל ישראל בכזה וזה רק מוטל אקרקפתא דגברא נמצא העכו"ם אין לו קנין בנכסיו רק רשות להשתמש בו ובפחז"ה דף נ"ד נכסי עכו"ם כמדבר ומהני סילוקו עיי"ש אם כן כיון שקיבל דמי והשכיר על זמן הרי סילק עצמו על אותו זמן וכמו זר נחשב ומדינא מהני סילוקו על כל משך הזמן וגם יורשיו אין להם זכות ירושה כיון דמורישם נסתלק עד אותו זמן.
ועוד כיון דביטול אינו רק סילוק רשות בעלמא ולא מקני רשותא כדאיתא בפרק הדר דף ע"א ואם כן הוא כמו הפקר ואיתא בירושלמי פרק מי שאחזו סוף ה"ג שדי מופקרת מעכשיו ולאחר שלשים יום אינו הפקר וכתב בח"ר שם דף ע"ב משום דאינו מועיל הפקר כשמשייר הפירות לעצמן ובקצו"ח סימן רנ"ח אסברה דהפקר ילפינן מונטשתה צ"ל בלא שיור ואם כן כ"ש בנסתלק רק מרשותו בהליכה והוצאה דגוף הקרקע נשאר לו ואגיד גביה דלא מהני מדינא רק הם אמרו להקל בעירוב לאותו שבת משא"כ בעכו"ם דאינו בעלים של נכסיו דראה ויתר וממילא הוא הפקר רק שלא ברצונו אסור משום ח"ה ושלא ירגיל עצמו ואין לעכו"ם רק רשות להשתמש וכיון דסילק עצמו מהרשות לא נשאר לו כלום ואף דשמיטה גופא אין הפקר רק הפירות שאני פירות דלגמרי הו הפקר ה"נ יכול להפקיר הפירות לבד אבל ביטול רשות אינו רק לשימוש וזה דבר שאין בו ממש ולא מהני רק במפקיר הקרקע לשימוש שעליה כמו אויר ודירה כדאיתא בחו"מ ריש סימן רי"ב ועיי"ש בב"י וסמ"ע וטו"ז וכיון דצריך להפקיר הקרקע לשימוש הרי שייר לעצמו גוף הקרקע דלא הפקירה רק לשימוש ול"ד לשמיטה וזה כ"ש מהפקיר גוף הקרקע ושייר לעצמו הפירות שיגדלו בה איזה זמן דלא מהני אף דק"פ לאו כקה"ג והפקיר העיקר.
ולענין החוט דצ"ל ע"ג הקנים פה לא הניחו הגוים רק באופן שע"ג הקנים תחוב מסמר ועל המסמר כקדרה קטנה וחלל הקדרה דבוק ע"י מתכת במסמר ואחורי הקדרה יש בו חריץ והחוט נתון תוך החריץ ונכרך ע"ג הקדרה והוריתי דשפיר דמי כיון דהקנה עב מן הקדרה הרי החוט מתוח ע"ג קצה הקנה מלמעלה ואף דאינו נוגע בקנה שפיר דמי כדאיתא בסימן שס"ב סי"א וזה נראה טעם הפרמ"ג בסימן שס"ג דמתיר לנעוץ יתד בראש הקנה ולכרוך ע"ג היתד אף דמחובר היתד עם הקנה ונעשה אחד ונמצא החוט כרוך מן הצד אע"כ משום דקנה עב מן היתד נמצא החוט ע"ג הקנה בקצהו הסמוך לחלל הפרצה ואח"כ מצאתי בשו"ת חס"ל חא"ח סימן ל"א שכ"כ ולפ"ז אם המסמר בראשו עב כמו הקנה ותחב ראשו החד תוך הקנה וכרך החוט בראש מסמר בצדו פסול וכן אם כפה כלי על ראש הקנה ואין יוצא מעובי הקנה יותר מן הכלי וכרך החוט על הכלי מן הצד פסול אף דלא נתחבר הכלי לקנה מ"מ אינו צורת הפתח כיון דאין המשקוף ע"ג הקנה אך אם יש חריץ מאחורי הכלי והוא על ראשו והחוט מתוח תוך החריץ אפילו אם הכלי עב כמו הקנה או עשה חריץ בקנה עצמו על ראשו נראה גם כן דש"ד לפי מה שהביא בשו"ת חס"ל שם מן המקו"ח שאם חתך בתוך הקנים וכרך החבל ע"ג דכשר וסיים בטעמו דכל המותר כפסיק דמי ואין הספר מקו"ח אצלי ואפשר כונתו שחתך בתוך הקנים בצדם מ"מ זיל בתר טעמא.