אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שנה

סימן שנד

ביו"ד סימן שצ"ב ס"ב ולא יבא עליה עד לאחר ל"י ויל"ע אם מותר להתייחד עמה ובטור הביא דהרמב"ן כתב דגם לארס אסור עד לאחר שלשים וכתב הב"ח שם ס"ה דלפ"ז קשה היכי תניא דאסור לבוא עליה כל שלשים וצ"ל דהך ברייתא מיפרשא לרמב"ן בעבר וכנס תוך שלשים דאעפי"כ אסור לבוא עליה עד לאחר ל"י וא"כ צריך שמירה הוא ישן בין אנשים והוא ישנה בין הנשים עכ"ל ואח"כ כשכתב הב"ח פסק הלכה דקי"ל כשיש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשם או אין לו מי שישמשנו מותר לכנוס אחר שבעה רק לא יבא עליה דלא כהרמב"ן ול"כ שם דצריך שמירה ויותר הל"ל זה בפסק הלכה ולא על הרמב"ן דלא קי"ל כוותיה וגם הטו"ז והש"ך ואחרונים לא הזכירו כלל מ"ש הב"ח דצריך שמירה רק בזכל"א הביא כן ונראה דיצא לו זה מדברי הב"ח אך נראה די"ל כיון דלא מצינו גזירה זו דשמירה רק תוך שבעה ביו"ד סי' שמ"ב ובריש כתובות א"כ מניין לנו להוסיף על גזרת חכמים גם בתוך שלשים כיון דקיל משבעה דבתוך שבעה אסור לכנוס ולאחר שבעה מותר לדידן כשאין לו מי שישמשנו או לבניו קטנים ועוד כיון דהתירו לו לכנוס כשאין לו מי שישמשנו מה יעשה העני שאין לו שומרים אע"כ רק לרמב"ן דאסור לכנוס תוך שלשים ואפילו אין לו מי שישמשנו ואפילו לא קיים פ"ו הרי דחמיר כתוך שבעה לכן צריך שמירה ועוד כיון דעבר וכנס יש לחוש יותר לכן בפסק הלכה דמותר לכנוס תוך ל"י כשאין לו מי שישמשנו או לא קיים פ"ו ל"כ דצריך שמירה וכן נראה מדאמר במו"ק דף כ"ג במעשה דיוסף הכהן דאמר לאחות אשתו בבה"ק לכי ופרנס בני אחותך דאעפי"כ לא בא עליה דהל"ל רבותא יותר דלא נתייחד עמה וכן בירושלמי פרק החולץ אמר כן על ר"ט וע"כ דמותר להתייחד ועוד דזה האיסור לבוא עליה יצא להפוסקים מהך דיוסף הכהן ור"ט דלא בא עליה וכמ"ש הכ"מ והב"י והטור לאהבת הקיצור שינה לשון הברייתא דמ"ש הפרישה דטור ראה כן איזה ברייתא לא נראה דא"כ איך לא הובאה בשום פוסק ברי"ף ורא"ש ותורת האדם ובריטב"א במו"ק שם אחר שראה דעת ראשונים דס"ל הא דיוסף הכהן לא בא עליה הוא מדינא כתב דהעיקר דאינו איסור רק מחמיר על עצמו היה ואפשר גם הפוסקים דאסרו מדינא הוא רק משום שאין הכרע במה שלא בא עליה אם מחמת איסור מדינא אם רק החמיר על עצמו ובכה"ג גם ספק דרבנן לחומרא דהוי כספק מחסרון ידיעה דאין אנו יודעים כונת הגמרא וכמ"ש במכ"י כלל א' סק"ו וא"כ עכ"פ אין להוסיף גזרה להתייחד כיון דאיסור בעילה עצמו אינו ברור.

ובעיקר דברי הב"ח דמיירי בעבר וכנס תמהני דאיך יפרנס מה שהביאו הגמרא וירושלמי מן יוסף הכהן ור"ט הכי נאמר דעברו על דחז"ל והרי הגמרא וירושלמי הביאו מעשה ללמוד הלכה מהם א"כ נימא נמי כיון שעשו מעשה בעצמם דכנסו ש"מ דמותר לכנוס גם תוך ל"י ואישתמיטתיה להב"ח דברי רמב"ן עצמו בתורת האדם דף ס"ה דמעשה דיוסף הכהן שכנסה לתוך ביתו ולא נשאה אלא לאחר שלשים ומפני שהיה דרכן דמכניסין את החתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה מיד מש"ה קאמר לישנא דבא עליה במקום כניסה לחופה עכ"ל ויש לדקדק עוד דמשמע ממ"ש הב"ח וא"כ צריך שמירה דזה צורך בישוב דעת הרמב"ן ונראה משום דהוקשה להב"ח דמי הכריחו לרמב"ן להוציא לשון הברייתא דמותר לישא לאלתר מפשטיה ולומר דהיינו אחר ל"י ולדחוקי דהא דתניא דאעפי"כ אסור לבוא עליה כל שלשים יום מיירי בעבר וכנס והרי הנישואין קודמין ולמה לא אמרה הברייתא דאסור לישא תוך ל"י שלא נטעה דלאלתר כפשטיה ומשום דאין לו מי שישמשנו לא אסרו רק הביאה לזה כתב הב"ח כיון דאסור לבוא עליה אסור להתייחד עמה ואין חופה אלא יחוד ועכצ"ל דלאלתר ל"ד והך דאסור לבוא עליה מיירי בעבר וכנס והברייתא אצ"ל רק איסור הביאה דהנה באס"ז בפ"ק דכתובות דף ב' בד"ה או שפרסה נדה כתבו תר"י דאסור לישא בעודה נדה מפני שאסור להתייחד עמה ותר"י הם רמב"ן ורשב"א ושם בריש כתובות דף ד' בשם רמב"ן דלכתחלה ודאי נדה לאו בת חופה היא שאין חופה אלא יחוד חתן וכלה לשם נישואין וכן אמרו הגאונים וכ"כ בנמ"י שם וכ"כ בטור אה"ע סימן ס"א מהו היא החופה שתתייחד עמו לשם נישואין עכ"ל.

ולפ"ז לשאר כל המפרשים דמותר לישא תוך ל"י עכצ"ל דמותר להתייחד ומשום שהוכרחו חכז"ל להתיר לישא משום שאין לו מי שישמשנו או בי"ל בנים קטנים ואין חופה אלא יחוד ע"כ לא אסרו עליו להתייחד לכן לא אסיק הב"ח דצריך שמירה כשכתב פסק הלכם רק כתבו לרמב"ן דלדידיה עכצ"ל כן אח"כ ראיתי ברשד"ם חאה"ע סכ"ב עמ"ש הטור בסימן ס"א האיש שהכניס האשה לחופה היא כאשתו לכל דבר ומה היא החופה שתתייחד עמו אפילו לא בא עליה כיון שנתייחדו לשם נשואין הרי הוא כאשתו דהיינו שאין איש זר בין המתייחדים ועיי"ש שכתב שמדברי הה"מ פ"י מהלכות אישות דחופה לא הוי אלא שיתייחד עמה והיינו שהאיש והאשה נסתרו ואין שום אדם בבית עמהם ולא הביא שום חולק על זה עיי"ש וברמב"ם פ"ו מהלכות אבל דין ה' כתב דאם לא קיים פ"ו או שיש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו הר"ז מותר לארס ולכנוס מיד ואסור לו לבוא עליה עד ל"י עכ"ל וכיון שאין כניסה אלא יחוד ע"כ דמותר להתייחד וצ"ע דהא בפ"י מה"א כתב הרמב"ם דאם היתה נדה אעפ"י שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין כיון שאינה ראויה לבעילה עיי"ש דין ב' וא"כ איך כתב בהלכות אבל דמותר לארס ולכנוס אלא שאסור לבוא עליה תוך ל"י דהא כיון שאסור לבוא עליה א"כ אינו נשואין ואפשר לפימ"ש בת"י בפרק כירה דף מ"ג אהא דטבל מוכן הוא אצל שבת הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן דדוקא באיסור דרבנן אמרינן כן ולא באיסור דאורייתא וכן הוא בפרק בכל מערבין דף ל"ח ע"ב הואיל ואי בעי אמר מצי אמר כמאן דאמר דמי אע"ג דאסור לומר מדרבנן עיי"ש בק"נ אות ל"ו וה"נ י"ל דשאני בין אינה ראויה לבעילה מחמת שהיא נדה דהיא איסור דאורייתא לבין א"ר לבעילה מחמת אבלות דהיא רק איסור דרבנן או אפשר לחלק דנדה מחוסרת נקיים וטבילה משא"כ באבלות דזמן ממילא אתי עיין במל"מ פ"ד מה"א ה"ז ונה"מ סימן רי"א אמנם י"ל דמ"ש הרמב"ם ולכנוס מיד אין כונתו דזה הוי נישואין לקנותה אלא מותר לכנסה לביתו דזולת שצריך לשימושה אסור להכניסה לביתו אפילו ירצה להעמיד שומרים וכמ"ש בשעה"מ בחופת חתנים סימן זיין וסימן טית בדעת הרמב"ם ובזה מדויק לשון הרמב"ם דפתח בלשון נשואין וסיים בלשון כניסה ומ"מ העיקר כמ"ש בתחלה מדכתב דאם אין לו בנים קטנים הר"ז אסור לישא אבל כשיש לו בנים קטנים מותר לארס ולכנוס מיד משמע מלשון אבל דבזה מותר לישא ממש והא דנקט לשון לכנוס משום דההיתר כדי לשמשו או לבנים קטנים שלו וא"כ דוקא לכנוס לביתו אבל לעשות נשואין ולא תשאר אצלו עד לאחר ל"י אסור ולכאורה י"ל הא דכתב הרמב"ם בפ"י מה"א דאם היתה נדה אעפ"י שנתייחד עמה הרי היא כארוסה עדיין משום דאסור להתייחד ועיין ב"ש סימן ס"א סק"ב וא"כ כאן דמותר להתייחד אף דאסור לבוא עליה הוי נישואין אך בשעה"מ בחופת חתנים ס"ט השיג על הב"ש והנה גם המחבר בא"ח סימן נ"ה כתב דיחוד הוא הנקרא כניסה לחופה והוא נקרא נשואין וא"כ ביו"ד סימן שצ"ב שכתב דמותר לארסה ולכנוס תוך ל"י רק אסור לבוא עליה עכצ"ל דמותר להתייחד עמה עוד נראה הא דהוי נשואין אף דאסור בביאה כל ל"י אף דהוכיח השעה"מ דביאת איסור קונה מ"מ י"ל שאני ביאה דאיכא הנאת ביאה ובההוא הנאה גמר ומשתעבד אבל יחוד דקונה משום דראוי לביאה אם אסור בביאה ליכא הנאה אך י"ל כיון דמצוה קעביד בנישואין כמ"ש הב"ח דמה"ט מותר לישא תוך ל"י אף דאסור בביאה א"כ י"ל דגמר ומשתעבד משום המצוה דהא איתא בבכורת דף ח"י ע"ב ברועה כהן דבע"ה מקני לו מקום בחצרו משום דניחא ליה דליתעביד מצוה ורע"ק ל"פ על ר"ט רק במקום פסידא לא מקני ליה וכתבו תוס' שם דאפילו בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשיה ואף דבפרק כל פסולי המוקדשין דף ל"ה ע"ב כתבו דמיירי ברגיל ליתן לו היינו משום דאל"כ אפשר אין רצונו ליתן לכהן זה וא"כ הא דמתייחד עמה לשום נישואין הרי רוצה שיחולי הנישואין א"כ אף דאסורה בביאה וליכא הנאה מ"מ משום המצוה גמרי ומקני הוא היא ואמנם ביחוד של איסור דהוי מצוה הבא בעברה ל"ל כן ע"כ נשארה ארוסה ע"כ באבלות דמותר להתייחד עמה דהא התירו לו הנישואין דהיינו ייחוד לכן חלין הנישואין אף דא"ר לבעילה ויצא לרמב"ם זה מירושלמי פרק החולץ דאמר שם ר"ט מתה אשתו וכנס מיד אחותה ואעפי"כ לא בא עליה עד לאחר ל"י הרי דכנסה דהיינו נישואין ור"ט לשיטתו בבכורות שם דמשום המצוה גמר ומקני וגם רע"ק ל"פ רק משום פסידא והכא נגד מה דהוא משתעבד לאשתו משתעבדת לו בהרבה דברים.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה