אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שנד

סימן שנג

שאלה ראובן שלח שליח מוחזק לחלל שבת על ליסטאציא שנעשה על רגאל בשבת לשכור לו הרגאל ובא שמעון להוסיף על פסיקת השליח ופסק לו השליח מאה ז"כ למען לא יוסף ונשאר הרגאל ביד ראובן ואחר שנה נשכר שנית הרגאל והלך ראובן בעצמו ובא גם שמעון ופסק לו ראובן ליתן לו משך שכירת הרגאל יי"ש בפחות ממה שיש לו ליטול כפי הקצוב לו מנימוסי המדינה ועתה ככלות אותם שנים טען ראובן שהחזקה שלו מחמת שהחזיק ג"ש ושמעון טוען שנטל בשנה ראשונה המאה ז"כ מראובן ובשתי שנים שאחריו נתן לו ראובן היי"ש בזול והוא בעד חלקו ברגאל והוי כשותף.

הנה יש לדון דגם ראובן אין לו חזקה דכל עיקרו מתקנה ומעיקרא בא לידו ע"י איסור דמו"מ אסור בשבת וכשהשליח מוחזק ישלד"ע כדאיתא בחו"מ סימן שפ"ח סט"ו בהג"ה ובלאה"נ חייב בד"ש כדאיתא בפ"ב דקידושין דף מ"ג וכיון דעביד איסורא לא תקנו לו עיין מל"מ פ"ט מזכיה.

ומלבד זה יש להעיר על מה דדשו רבים בליסטאציא כאשר עשה ראובן דלדעתי איסור גמור הוא דמונע אחרים לשכור הרגאל בשוויה והוא שוכרה בזול דלא יהא רק גרמא חייב כשהוא נהנה כמ"ש הרא"ש בפרק כיצד הרגל ובחו"מ סימן שס"ג ס"ו וזה חמיר מגונב המכס שבחו"מ סי' שס"ט ס"ו דהכא אינו הפקעת הלואה אלא נוטל תחלה בערמה ובגנבה וגם בדד"מ אינו רשאי וכיון דהחזיק באיסור לא תקנו לו ועיין שע"מ סכ"ו סק"ב.

ואם בא ליד ראובן בהיתר טענת שמעון אינה טענה דמה שפסק השליח ליתן לשמעון אף כששמע ראובן נתרצה לא אהני על למפרע כיון דבשעה שפסק השליח לשמעון ל"ל אכן סהדי דזכות הוא לראובן דשמא היה סומך ראובן שלא יוסיף עוד שמעון עד מאה ז"כ וכל היכא דליכא אנן סהדי בשעת מעשה השליח שלא מדעת המשלח ל"ל דמהני מטעם זכין לאדם שלא בפניו כמ"ש בתה"ד ס"ס קפ"ח וכ"ש כאן דהוי איסור לעשות אותו ערמה וכמ"ש וברי"ף פרק האיש מקדש בקטנה שנתקדשה של"מ אביה פסק דאפילו שמע אביה אח"כ ונתרצה לא אמרינן איגלאי למפרע דזכות הוא לו וכ"פ באה"ע סימן ל"ז והר"ן וש"פ.

החולקים על הרי"ף הוא מטעם דמצוה רמיא על האב וכמ"ש הר"ן והובא בב"ש שם סקי"ח נמצא פטור היה ראובן מליתן המאה ז"כ לשמעון ומה שנתן לו מתנה בעלמא יהיב או שלא יהא להשליח תרעומות עליו אם כן לא נטל שמעון שום חלק מהרגאל.

וגם בלא"ה וגם מה שפסק ראובן בליסטאציא הנעשה אחר אותו שנה להוזיל היי"ש לשמעון אינו חלק ריוח מהרגאל דכבר ביארתי בערך ש"י בסי' רל"ז סס"א דאם ראובן שכר רגאל בעדו ובעד שמעון ולא נתן לו שמעון מעות ולא אמר לראובן שיוזיף לו מעות על קאפציא ועל שכירות וגם לא נעשה שמעון שותף להיזק רק לריוח והמשכיר גם כן לא ידע שראובן שוכרו גם בעד שמעון אזי אין לשמעון שום חלק ברגאל גם בריוח עיי"ש ול"ד זה למ"ש רמ"א בא"ח סימן ש"ע ס"ב בשם מהרי"ק דהתם כששכרו ראובן בעדו ובעד שמעון או דשמעון נתן מעות גם כן או דא"ל לראובן אוזיף לי דקנאו לו מעותיו נמי ואם כן מה שנתן אח"כ ראובן לשמעון אינו בעד חלקו בריוח כיון דאינו שותף כלל רק מחמת שהבטיחו ליתן לו שלא יוסיף עליו.

מה שנתקשה בתשובת הב"ח סימן סמ"ך בהא דקהל היה להם חזקה בראנדי ואח"כ תקנו שכל מי שישכור הראנדי יתן חמשים שאק לשנה לקהל ואחר ארבעים שנה רוצים הקהל לשכור הראנדי ופסק הב"ח דזכות רבים עדיף מיחידים ותיפוק לו דקהל יש להם חזקה דהא נטלו דמי חזקה כל שנה י"ל אה"נ אך כיון דעשו תקנה שישכרו הרגאל יחידים רק יתנו חמשים שאק לקהל הרי מחלו על חזקתם לעולם בעד חמשים שאק ואין להם חזקה רק על חמשים שאק והיחידים ששכרו הראנדי מהשר כמה שנים יש להם חזקה כאשר טענו היחידים לזה כתב הב"ח דתקנת חזקת ראנדי מעולם אינו רק ביחיד נגד יחיד לא ברבים נגד יחיד לכן לא אהני חזקת היחידים נגד הקהל וממילא עתה זכות רבים עדיף ולהם הקדימה להחזיק כל הראנדי ואלו היה כה"ג ביחיד נגד יחיד אין למחזיק ראשון חזקה רק על מה שפסק עם מחזיק השני ליתן לו בכל שנה כיון דמחזיק ראשון נסתלק כבר מלשכור הראנדי לעצמו ומסרו להשני לשכרו לעצמו לעולם רק יתן לו איזה סך פסוק בכל שנה דנהי דאין דבר זה נתפס בקנין דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ כיון שנסתלק מחזיק ראשון מהני מדין סילוק וממילא החזיק השני שו"ר כה"ג כתב בנוב"ת סמ"א הובא בפ"ת לחו"מ סימן רי"ב סק"ב.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה