תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שנג
שאלה עיר שהיה להם בהכנ"ס ובנאו אחרת יפה הימנה כי הראשונה היה קטן וגם חזו בה תיוהא ואין מתפללין עוד כלל בראשונה אם מותר למוכרה דבאותה עיר ד"פ בשנה יש יום שוק גדול ובאים ממקומות אחרים אפשר דינו ככרך שבא"ח סימן קנ"ג סעיף זיי"ן.
המבי"ט שבמג"א סקי"ב מתיר כשאין מתפללין עוד בה והדג"מ בגליון המג"א שם ס"ק כ"ו הוקשה לו דדברי מג"א סתראי ננהו ממ"ש בסקי"ב בשם המבי"ט דהא כשנסתר תו אין מתפללין ולמה אסר למכור העצים ולבנים של כרכים ויל"ד למה המתין הדג"מ עד כה ולא הקשה כן על המג"א בס"ק ט"ז וצ"ל דבס"ק ט"ז דברי המג"א על מה שהוכיח מהרמ"א ובסקי"ב על דברי המחבר וי"ל דרמ"א ע"כ פליג אמבי"ט אבל בס"ק כ"ו דדברי המג"א נמי לפרש דברי המחבר קשה מנ"ל דפליג אמבי"ט ותירוצו של הדג"מ דחוק דבמבי"ט ומג"א לא נזכר כלל שא"א עוד להתפלל בו גם מ"ש הח"ס סימן ל"א דטעמו דהמבי"ט משום שכבר השכירוהו לדור בו שלא כדין וג"ז לא נראה דאם כן ה"ל להמבי"ט להודיעם שאסור להשכירו וגם למוכרו וגם המג"א ה"ל להזכיר דוקא אם כבר נשכר ואפשר לומר כיון דצורכי רבים הוי מצוה כדאיתא ביו"ד סימן רכ"ח סכ"א דמה"ט מתירין לו נדר שעד"ר דודאי רבים מסכימין אם כן ה"נ אחרי נמכר יעשו הקהל בדמ' המכירה צורכי הקהל וכן כשהשכירוהו לכן ודאי מסכימין וגם בכרכים שרי דאין לחוש שמא אין מסכימין ואף דכתב המג"א בס"ק ט"ז דא"י למכור דבר שאינו שלו שלא מדעתו וכונתו אף דשותף יכול למכור של"מ שותפו כמ"ש בית הלל בא״ע סימן פ"ו היינו בנשתתפו ליקח ולמכור דכן הדרך וע"ד כן נשתתפו משא"כ ביהכנ"ס נהי דבכרכים כ"ע שותפין בו מ"מ לא נשתתפו ע"ד למכור אך דעת המבי"ט כיון דמצוה הוא זכין לאדם שלא בפניו ונעשה שלוחו ובקצו"ח סימן רמ"ג סק"ה הביא מרשב"א ותוספת דמטעם זכין לא מצי למיעבד עובדא בשל חברו שלא מדעתו רק אם חברו זוכה באיזה דבר קנין במעשה זאת עיי"ש.
ולכן ה"נ כשמוכרין הבהכנ"ס כמו דלכ"ע הוי חלק בהבכנ"ס ה"נ זוכין בדמיה משא"כ המג"א בס"ק כ"ו דקמיירי במתנה נהי דודאי היה לקהל איזה הנאה וחשוב כפרעון מ"מ כבר להוצאה ניתנה ועתה אין קונין שום דבר בעד הבהככ"ס ולגבי אחרים הוי פורע של"מ דמותר במודר הנאה דל"ח הגיעת הנאה לידו וכ"ש דלרחוקים גם מעיקרא לא הגיע לו הנאה ואם כן א"א למכור שלו של"מ וגם במג"א סימן תרנ"ח סק"ג מחלק בין למכור של"מ ובין ליתן של"מ.
ומ"מ קשה איך הביא המג"א בסקי"ב דברי המבי"ט סתם ולא זכר דרמ"א ופוסקים שבסקט"ז חולקים עליו ובסקט"ז הסכים המג"א לאיסור.
לכן נ"ל דודאי סברת המ"ב ומ"ש שבס"ק ט"ז כראי מיצק דמה אכפת לאחרים כיון דבלא"ה אין משתמשין עוד בהעצים ואבנים בדבר שבקדושה ויש במקומן בהכנ"ס אחר להתפלל בו כשיבואו וגם המג"א כתב רק שמא יש אחד דמקפיד וגם זה צ"ע לפימ"ש הר"ן בפ' בנה"ע דכ"ז רק מדרבנן א"כ הוי ספק דרבנן ונגד הסברא וצ"ל דהחמירו לכתחלה מלעשות מעשה להפקיע הקדושה ושוא"ת עדיף וזה דוקא בלבני ועצים אך כשהבנ"ס בנוי אם נאסר למוכרו ע"כ ישאר פנוי באין יוצא ובא ויוכל לבא למכשולת דבחורבא דמתא שכיחי זוכת כדאיתא בפ"ק דברכות דף ג' ואם יסגירה מי ישמור שלא לפתוח ואין אפטרופס לעריות וגם יש חשש מזיקין דשאיהיכת שער כדאיתא בב"ק דף כ"א ובמכירתה מסלקין המכשולות והיזקות מרבים ואיתא בש"ך יו"ד סימן רכ"ח ס"ק ס"ד דלסלק מכשול והיזק מרבים מתירין נדר שעד״ר דודאי כ"ע מסכימין ומפרט דכ"ז תקנתא דרבנן שלא להפקיע קדושת בהכנ"ס דרבים ולא עביד רבנן תקנתא דאתי בה לידי תקלה ואם לא עכשיו אפשר ברבות הימים וא"ל יחויבו הקהל לסותרו דלא מצינו בש"ס לכוף על זה וקידרא דבי שותפי לא קרירא ולא חמימי ושמא ישאר כך כדאיתא בפרק לא יחפור דף כ"ד ע"ב.
נמצא דעת המבי"ט לית מאן דפליג עליו וגם המ"ב ומ"ש שבמג"א ס"ק ט"ז מתירין למכור אפילו העצים וליבני ומה שהקשה המג"א עליהם תירץ הא"ר ופסק כוותייהו.
ועלה בלבי לומר דדין בהכנ"ס דכרכים דאסור למכור אפילו בזט"ה במא"ה היינו ע"ד שכתב בשו"ת רשב"א שנהגו בהרבה מקומות דהבכנ"ס מסורה לרבים שאין קנויין לבעלים ידועים ואם יבואו ממקומות אחרים להתפלל שם אין שום אחד מבני העיר יכול לדחותו אבל עכשיו דהמנהג בכל מקומות למכור מקומות הבכנ"ס לאחזת עולם ומי שיבא לישב על מקומות הנמכרים יכול לדחותו ואם מניחו אינו רק כארח אף דקבצו מאחרים לסיוע הבנין על דעת המנהג נדבו שיהא נמכר ללוקחי המקומות ואינו ביהכנ"ס דעלמא ואח"כ מצאתי בשו"ת פנ"י ח"א ס"ז שכ"כ ואף אם כתבו רק לסניף מ"מ ראוי לצרפו לשאר טעמים.
וכתב עו"ש הא דאמר הש"ס של כרכים דמעלמא אתי לה אין פירושו דאתי לה לסחורה וממילא נכנסין לביהכנ"ס אלא פירושו דאתי בכונה להתפלל באותו ביהכנ"ס דכרך רבים סמוכין להאי ביהכנ"ס והולכין שם להתפלל והיא ביהכנ"ס שלהם והמ"ב בסל"ג כתב אף דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעי בעיר אלא דרך ארעי לאו כרך הוא אפילו גם אחרים סייעו לבנין הביכנ"ס ואם כן זאת העיר דלא קביעי בה מעלמא רק בד' פרקים בשנה באים על יום השוק וטרידי בשוק ל"ח ביהכנ"ס דכרכים
ומה ששאל אם אחרי נמכר הביכנ"ס וקרקעו אם מותר להעמיד שם מרחץ מחמת דמהרמ"ל בתשובה נ"ט כתב לעשות רק גן ירק אלא דעל הקרקע לא סייעו ממקומות אחרים וי"ל אין דינו כביהכנ"ס דכרכים הנה בזה אין חילוק בין כפר לכרך דטעמו דמהר"ם שלא להעמיד שם דבר מגונה אלא כיון דמדינא שרי כל הארבע דברים כמבואר בסי' קנ"ג ס"ט ומהרמ"ל לא אסר רק כתב לעשות כן לרווחא דמלתא וכגון דא דנחוץ להקהל כי אין להם מקום מוכשר כזה וכבר כתבתי דצורכי רבים דהוי מצוה וכ"ש זה לעשות מקוה ומרחץ דצורך גדול ומצוה רבה היא בכזה לא יאמר מהרמ"ל לדחוק הציבור בדבר שאין בו איסור מדינא לכן דעתי נוטה שיעשו אסיפה שיהא שם כל או רוב אנשי העיר והטובי עיר והרב וימכרו הביכנ"ס עם המקום מכירה אמיתית בפירש שלא יוכרח הקונה לחזור ולמכור וגם ישלם הקונה דמי המקח במזומנים לא בהקפה ואח"כ אם ירצה הקונה למכור להקהל יקנו ממנו ויעשו על המקום ועם העצים ואבנים הנחוץ לקהל.