אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שג

סימן שב

שאלה עיר אחת עשו הסכמות ותקנות בהנהגת העיר ומיחו קצתן ועשו הסכמות ותקנות באופן אחר לעצמן ורוצין להפרד להיות קהל בפני עצמם ולחלוק הגאבעלי וליקח מורה ושו"ב לעצמן ויש ביניהם רבנן ת"ח.

ברדב"ז ח"א סימן ס"ה כתב יחידים שעשו הסכמה ותקנה לעצמם א' איכא פסידא לאחריני ולא נטלו רשות מחכם הממונה על הציבור אף דאיכא רבנן אחריני ונטלו מהם רשות לאו כל כמינייהו דמתני וברמ"א חו"מ סימן קס"ג ס"א כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל ב"ב וילכו אחר הרוב עיי"ש וביו"ד סימן רכ"ח סל"ד אם מקצת הקהל מוחין בהסכמה כיון שהם מיעוט אין מועיל המחאתן והוא משו"ת מיוחסות סימן ר"פ ומבואר שם דאפילו המוחים לא היו בשעת החרם ואפי' יהיה הדבר שלא כדין כיון שיראה להם כדין רשאין ובלבד בהסכמת אדם חשוב.

וצ"ע על מהריק"ש הובא בחידושי רע"ק ביו"ד שם דאין רוב אלא מתוך הכל ועמ"ש לעיל סי' רצ"ג.

וברשד"ם סימן קי"ז בסופו כתוב שם הג"ה בשם רד"ק דאין המיעוט מוכרחים לקיים הסכמת הרוב רק כשהם קהל אחד אבל אם המיעוט קהל בפני עצמם הוי כעיר אחר ואין שאר הקהלות יכולים לכוף אותם אפילו שהם רבים אך מהר"ם אלשיך בתשובה נ"ט כתב דאפילו יש בתי כנסיות הרבה בעיר אחד וכל ביהכנ"ס קהל בפני עצמם מ"מ ע"כ נגררין המיעוט אחר הרוב מכלל העיר בהסכמותיהם ותקנתן אפילו אינו למגדר מלתא דאיסורא רק הוא לתיקון העיר במילי דעלמא ולא חיישינן אם יהא רווחא להאי ופסידא להאי כי בגלל הדבר הזה יהיה שלום ובשמוע המיעוט אל הרוב ישקוט מדין כי יהיו ישראל כאיש אחד ועיי"ש דמוכח אפילו רוצים המיעוט להתפרד לקהל בפני עצמם ולעשות הכנסה והוצאה בפני עצמם מדהוכרח לומר דמ"ש רשב"א וריב"ש קהל אחד יכול להכריח לקהל אחר לקבל הסכמתם נראה דקהל אחד קורא היינו שדרים בעיר נפרד ולא כשדרים בעיר אחד עם שאר הקהלות וכן מוכח מהטעם שכתב שם כי רבים חללים הפילה המחלוקת הנמשך מתחת יד הפרד כל בית הכנסת מרוב הקהלות בעיר אחד וכן מוכח עוד מהראיה שהביא ממגילה דכרך וכל הסמוך לו נידון ככרך אף שהוא חוץ לעיר וישוב בפני עצמה וכן מוכח מלשון הרמב"ם בפי"ב דחקות הגוים שכתב ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר אחד זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדולה שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והכריח מזה מהר"ם אלשיך שכל שהחילוק בהסכמה אינו תלוי בתוך הבית הכנסת כמו תפלה רק בתוך העיר זה ירבה מחלוקת עד אין קץ והביא שם עוד תשובת מהריב"ל ומבי"ט שכ"כ ובמג"א ס"ס תצ"ג רמז לעיין בתשובת מהר"ם אלשיך זה.

אך בשו"ת דברי ריבות סימן קס"ב ס"ל כהרד"ק דכל קהל וקהל שבעיר אחד חשוב כעיר בפ"ע אף דשאר הקהלות הם רוב ומשמע התם דמתחלה יכולים ליפרד להיות קהל בפ"ע דהוי כיצאו מן העיר שאין כפופים עוד לאנשי העיר לקבל הסכמתם אף דנידון דידיה שהיה בלא"ה מכבר שתי קהלות באותו עיר וקמו מיעוט מקהל אחד ליפרד מהם ולהתחבר לקהלה שניה דשוב אין זקוקים לקהל ראשון מ"מ זיל בתר טעמא משום דהוי כיצאו להשתקע בעיר אחרת אם כן כיון דאם יצאו מהעיר ומצאו בקעה ובנו להם עיר בפ"ע דודאי אין זקוקים עוד לעיר ראשון ה"נ באותו עיר אם עשו עצמם קהלה בפ"ע וכ"כ שם סימן רס"ה ומ"מ בסימן רל"ג כתב דדבר ברור בהיות אנשי הקהל נפרדים ישתלשלו כמה מיני קטטות ומריבות מענין פרעון המסים וגם העניים המתפרנסים מהצדקה המוטלים עליהם אינם מושגחים כמו שהדין נותן ועיניהם תלויות ואינם יודעים על איזה מהכתות יסמוכו.

ואפשר גם בעל ד"ר לא אמר דרשאין להפרד רק אם כבר יש שתי קהלות בעיר יכולין קצת מקהל אחד להתחבר עם קהל השני אבל אם עתה מחמת שאינם רוצים להסכים לתקנת הרוב מתפרדים אין בכחם וי"ל גם הרד"ך מודה בזה ורדב"ז ח"ג סימן תע"ב כתב דאם קצת מהקהל רוצין להפרד ולהתפלל בפ"ע מחמת איבה ואין דעתם נוחה להתפלל ביחד רשאים אבל מחויבים ליתן מס וארנונית והתמיד ולקופה וצדקה כאשר נהגו עד אז ואינם יכולים לחלק עיי"ש וכן משמע מלשון הרא"ם סנ"ג הובא בדברי ריבות סימן רס"ה וז"ל שבעניינים השייכים לקהל כל הקהל בכללו נקרא ב"ד דומיא דדיינים שנתוועדו בב"ד שאינם רשאים להפרד משום חילוק דיעות שנפלו ביניהם כגון הללו מחייבין והללו פוטרין וכה"ג רק הם נמנים והולכים אחר הרוב עכ"ל.

וגם הא דפ"ק דיבמות בשתי בתי דינין בעיר אחת כגון ב"ש וב"ה ליכא משום לא תתגודדו ג"כ מכבר הם שתי בתי דינין ונולד אח"כ פלוגתא וכן משמע בחכ"צ סל"ח שכתב בקהל ספרדים שבהמבורג רצו מקצתם להפרד מקהלם נגד הסכמתם שלא מרצון רוב הקהל וגזר עליהם בחרם בל יפרדו.

ועוד נ"ל דאין יכולים להפרד ולעשות קהל בפני עצמם והכנסה והוצאה בפני עצמם כי מוסתא יש באותו עיר שוחטים ושמשים ומורי הוראת בשכר המשותפים לכלל הקהל ואין יכולים לסלקם כל ימי חייהם וכמבואר בחסד לאברהם חחו"מ סל"ח דסתם קבלת שו"ב וכל מינוי קהל הוא עד עולם וכ"כ שאר אחרונים ועיין פרמ"ג א"ח ס"ס נ"ג והגאבעלי הבא מחמת השחיטה עושה הכנסה לקהל לכל צורכי הקהל והוי זה כעין המבואר בחו"מ סימן קע"ו ס"כ ובטו"ז שם ועיין ביאור הגר"א סימן קס"ג ס"ק צ"ג בחו"מ משמע גם כן דקהל שותפים ואינם יכולים לחלוק דהוי לעולם תוך זמן השותפות ועיין בה"ט ביו"ד סימן רי"ט סק"ב הסכמת הקהל כל שלא קצבו זמן הוא לעולם הרש"ך ח"ג סימן ק"ה ועיין שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן תתקט"ו שכל הקהל שותפין ושותף אינו חולק שלא לדעת חברו ורשאין בני העיר להסיע על קיצתן עוד שם תתקי"ח אחד הפורש מן הציבור שלא לתת לתוך קופה של צדקה ושלא לתת עמהם מס אינו יכול להפרד מהם דקי"ל בפ' הגוזל בתרא דשותף אינו חולק שלא לדעת חברו וכה"ג נמי משמע בהמקבל ואפילו אם הוא עיר חדשה דאכתי לא נהגו בה נראה דכופין אותו לתת עמהם בתוך הכיס ועיין שו"ת מהר"ם שי"ק חא"ח סל"ד שוב ראיתי בפתחי תשובה חחו"מ סימן קס"ב סק"ו בשם באר יצחק חא"ח סכ"ד דהציבור הוי כנשתתפו לכל זמן שיהיו הבית הכנסת קיים ואינם יכולים להפרד ולבנות להם ביהכנ"ס אחר אם הרוב מעכבין ועיי"ש מ"ש בשם פחד יצחק וכמה מחברים ועיין בשו"ת חוו"י סימן קנ"ז דלגבי צבור המשותפין לא שייך כלות זמן אלא לעולם הוי תוך זמן.

וחכם אחד מחכמי דורינו כתב דאין רשאים להפרד לקהל בפ"ע משום דאז ודאי כל קהל יתנו נדבתם רק לקהל שלו ומתחלה נתחלק לכל עניי העיר והוי כמכרי כהונה דאסור לחזור גם במכרי עני כמ"ש בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ט דאסור לחלוק בא"י כולל אונגרין מן כולל עסטרייך שיחלקו הנדבות של אונגרין לאנשים שבאו מאונגרין מה"ט. את"ד הנה ברדב"ז ח"ג סי' תע"ה כתב דהתמיד והקופה והצדקה וכל צורכי עניים דין אחד להם בין יחיד בין מרובים חייבין לתת לקהל שלהם כאשר בתחלה כי בכלל הציבור הם חשובין ואע"ג שכתב אחד מגדולי הדור ז"ל דעניי עירך קודמין עניי עירך שמענו אבל עניי קהלך לא שמענו ויצא לנו מכאן שיוכל כל יחיד ליתן הצדקה לעניי הקהל שירצה ה"נ בזמן שכל עניי הקהלות מוטלים על כולם יחד ויד כולם שוה בהם אז יוכל ליתן הצדקה בכל קהל שירצה אבל במצרים שכבר עלתה הסכמתן ומנהגם שכל קהל וקהל מחויב לפרנס עניים שלו ואין אחרים מסייעים עמו צריך ליתן בכל צורכי העניים עם הקהל שלו כדין המסים לפי שכבר נהגו אם לא שיסכימו לחלק גם את העניים מה שאין דעתי מסכמת בו כלל עכ"ל הרי מבואר דאין בזה הכרח ליתן רק לעניי קהלו משום עניי עירך וגם אין איסור לחלק העניים אלא שאין דעתו מסכמת.

ולע"ד בלא"ה אין נ"ד דומה להך דבית שלמה דהתם רצו לחלוק רק משום הנדבות שיחלקו נדבות הבא מאונגרין רק לאנשים שבאו מאונגרין משא"כ כאן דלאו משום הנדבות רוצים להפרד אלא משום שאר עניינים וממילא על ידי זה יתן כל קהל נדבות שלהם לעניי קהלם אפי' רשאי ליתן להכלל כל קהלות העיר כמ"ש הרדב"ז בשם אותו גדול או אפשר לדעת הרד"ך וסייעתו דכל קהל הוי כעיר אחרת וכיצאו מן העיר זה לדור בעיר אחרת ממילא כל עניי של כל קהלו הוי כעניי עירך דקודמין לעניי עיר אחרת והברירה היה להעניים מקהל האחרת להיות מקהלם וכתב הרז"ה פ' הזהב דמחוסר אמנה בדברים הוא רק בחד תרעא ולא בתרי תרעי וכ"כ בש"ע חו"מ סי' ד"ר שתי דעות בזה והב"ח שם כתב כיון דבירושלמי מבואר כהרז"ה.

נראה יותר להשוות שיטת הבבלי גם כן עם הירושלמי ועיי"ש ואם כן יש לפסוק כן מפרט במידי דרבנן כי קרא דהן צדק מוקי בפ' הזהב לשלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ואם כן הא דמחוסר אמנה הוא רק דרבנן כמ"ש אין רוח חכמים נוחה הימנו והא דמכרי כהונה אסור לחזור הוא משום דהוי כמתנה מועטת דיש בו משום מחוסר אמנה כמ"ש תוספת בב"ב דף קכ"ג ע"ב וא"ב בכגון תרי תרעי דרשאי לחזור משום דנשתנה הענין ולא עלתה אדעתיה מעיקרא שישתנה ה"נ נשתנה הענין דנתחלקו לשתי קהלות מחמת סבות שונות וכל אחת כעיר בפני עצמה ורוצה ליתן כדבותיו לעניי חבורתו וטוב שכן קרוב כדאיתא בכתובות דף פ"ה ע"ב וביו"ד סימן רנ"ח ס"ד ואף דיש לחלק דתרי תרעי שכיח משא"כ שיתחלק הקהלה וכה"ג איתא בנדרים וביו"ד סימן רכ"ח סי"ב דאין פותחין בנולד רק בדבר ההוה ושכיח טובא ומ"מ אין זה דחיה דנדר שאני דהרי בנהג להתענות א"צ התרה כשנחלש קצת חולי כמ"ש מג"א סימן תקפ"א סקי"ב ועיין דג"מ יו"ד סי' רי"ד וזה אינו רגיל ושכיח כמ"ש רדב"ז הובא בחידושי רע"ק יו"ד סימן רכ"ח שם וע"כ משום דמנהג שנהג סתם ולא נדר בפירוש שאני וה"נ לא נדר בפירש רק נהג וצ"ע על הגדול שברדב"ז הנ"ל שכתב דעניי עירך שמענו עניי קהלך לא שמענו דלפי הנראה עניי קהלך הם שכנים לו וקודמין לעניי עירו כמ"ש הטור ביו"ד סימן רנ"א ובהג"ה שם ס"ג וכיון דדינא להקדים שכניו עדיף משינוי דתרי תרעא דהוי דבר רשות ומשום ממונו לא יהא מחוסר אמנה ושלו צריך לוותר משא"כ כשנשתנה כמו כאן דאלו נעשים רחוקים ממנו והללו נעשו שכניו דצריך להקדים שכניו אין בזה משום מחוסר אמנה אפילו אלו דיבר בפירש לכאורה כ"ש בנהג רק סתם ועקצו"ח סימן רי"ב ס"ז ובחידושי רע"ק יו"ד סימן רנ"ח סי"ב.

ובלא"ה בגוף הדין דמכרי כהונה דכתבו תוספת דאסור לחזור פליג בעליות דר"י שבאס"ז פי"נ דף קכ"ג הובא בשו"ת שו"מ ח"ד ביוסף דעת תשובה ע"ו אם כן הוי פלוגתא באיסור דרבנן ובספק ממונא ועש"ך יו"ד ס"ס קע"ז ובסימן רנ"ט סקי"ד.

ומ"מ העיקר דבלא"ה אין רשאים להפרד מטעמים שכתבתי ועוד אני אומר נהי דפליגי רד"ך ומהר"ם אלשיך אם בשתי קהלות בעיר אחד שייך לא תתגודדו ואם כופין קהל אחד שהם הרוב לקהל השני שבאותו עיר לקבל הסכמתם וגם מהרשד"ם ביו"ד סימן קכ"ה ס"ל כרד"ך וכן רדב"ז ח"ג סימן תע"ה לפמ"ש בגליון שם וכן פרח מטה אהרן ח"א סימן ק"ט ובשו"ת רמ"ז סימן נ"ד מסופק בזה ובעקרי דינים חיו"ד סימן כ"ה סט"ו כתב עיר שיש בה הרבה קהלות ורובן גזרו איזה הסכמה אם הוא לגדר אפילו יש בה דררא דממונא יכולין הרוב לכוף המיעוט ואם אינה לגדר פלוגתא דרבוותא בעי חיי עכ"ל מ"מ כיון דמהר"ם אלשיך הביא פוסקים דס"ל כותיה אם כן הוי ספק איסור לא תתגודדו דלרמב"ם דאורייתא הוא כמ"ש בארעא דרבנן.

ועוד בנ"ד דמיעוט בעיר רוצים לעשות תקנה אשר התמנות הרב ושאר אינוים יהא כך עפ"י דעות שלשה חלקי העיר וגם מחללי שבת בפרהסיא יוכלו להיות מהנבררים וטובי העיר ויהא להם דעה בכל ענייני העיר וצד השני רוצים שהכל יתנהג עפ"י הרוב ומחללי שבת ועוברים על דת לא יהא להם דעה והרי דרוב הקהל רוצים לחזק דברי תורה כי זה מד"ת אחרי רבים להטות ושלא לעבור על אל תשת ידך עם רשע ועיין חכ"צ ס"ס ל"ח והרוצים לשנות ולחדש דבר מעתה חשובי כמוציא מחברו כמבואר בא"ע סימן קי"ח ס"ו בהג"ה ועיין בפרח מטה אהרן ח"א סי"ב אף דבתק"ח כשנולד ספק לא מוציאין מהמוחזק אבל בתקנת בני העיר כל שיש ספק בתקנה מעמידין על ד"ת ומוציאין מהמוחזק עיי"ש.

אלא די"ל דכאן אין הספק בהתקנה רק בגוף הדין אם שתי קהלות בעיר אחד חשובי כעיר אחד או כשתי עיירות וממילא יכול כל קהל לתקן לעצמו מה שיראה לו ומ"מ גם כשהם לעצמם אין בידם לתקן מלתא דאיסורא דנהי דיכול לומר נאמן עלי אבא או קרוב ופסול לדון אותו מ"מ עכו"ם אסור לקבל עליו לדיין כדאיתא בחו"מ סימן כ"ב ס"ב ומחללי שבת בפרהסיא הן כעכו"ם גמורים כדאיתא בסימן שפ"ה ס"ג בא"ח אפילו רק באיסור דרבנן ועוד נהי דכל צבור יכולין לקבל עליהם ב"ד שאין ראוי מן התורה כמבואר בחו"מ סימן חי"ת ס"א בהג"ה מ"מ איך יקבלו עליהם רשעים אפילו אינם מחללים שבת בפרהסיא מ"מ דוקא ממון ניתן למחול אבל טובי עיר ממונים על עניינים שהוא פקוח נפשות ושמירת דת תוה"ק ובפסקי מהרי"א סימן רי"ד כתב דטובי העיר אסורים להושיב ביניהם רשע שנשבע לשקר כשיושבים לתקן צרכי רבים ובמגדר מלתא ולפקח על עסקי רבים דבמקום ב"ד קיימי ואפילו קבלוהו בחרם ובשבועה אינו חל דהוי לעבור על דברי תורה עיי"ש ונראה דדוקא הטובי קהל מעצמם אסורים להושיבו עמהם אבל אם כל הקהל או היחידים הנידונים מקבלים הרשע רשאים דיכול לומר נאמן אלי פסול ומה שאמרו בש"ס מניין לדיין שיודע בחברו שהוא גנב או גזלן שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק כמבואר בפ' שבועת העדות ומזה הוכיח מהרא"י שם דינו זה אינו רק דהדיין מצרף לרשע עמו לדון הבע"ד בע"כ או שהבע"ד אינם יודעים שהוא רשע אבל הבע"ד שניהם שיודעים שהוא רשע רשאים להאמינו עליהם ואפילו בקבלו עליו עכו"ם שהוא נאמן עליהם מפקפק הש"ך בסימן כ"ב עמ"ש בש"ע שם שאסור

מ"מ נהי דליכא בזה משום מדבר שקר תרחק ומשום אל תשת ידך עם רשע היינו במידי דממונא דניתן למחול לא במידי דנפשות ושמירת דתוה"ק דמהנמנע שלא יזדמן בענייני צבור מנוי שו"ב ובעלי תפלות ומקוואות ותיקון עירובין ועוד כהנה אשר מסור ביד טובי העיר.

שוב מצאתי בשבו"י ח"א סימן קל"ז שהביא הפ"ת בחו"מ סימן זיי"ן ס"ק כ"ג דהיכא דקבלו הבע"ד עליהם רשע לדיין מותר לכשרים השנים להצטרף עמו דאז ליכא משום מדבר שקר תרחק כיון שקבלו עליהם הבע"ד וגם קשר בוגדים ליכא כיון ששנים כשרים והם הרוב אבל מ"מ נקיי הדעת היו מחמירין על עצמן בכל ענין שלא לישב בדין אא"כ היו יודעין שהיושב עמהם כשרים ואם הרוב רשעים אסור לכשר להצטרף עמהם לדין אפילו קבלם הבע"ד משום קשר בוגדים לא בכלל ב"ד כמ"ש רמב"ם ספ"ב מהלכות סנהדרין כיון שהרוב אינם כשרים וכיון שכתב מהרא"י הנ"ל דטובי העיר דין ב"ד יש להם ממילא דינם כמ"ש השבו"י לענין ב"ד עכ"פ להחמיר אפילו נוגע רק לממון אבל אם נפקא אמינא לענין מצות ואיסורין ודאי גם השבו"י מודה דמדינא אין למנות רק כשרים.

ומה שטענו המועטים אחר שתחלה עשו הסכמה אשר התמנות הרב ושאר מינוים יהא עפ"י דיעות שלשה חלקי העיר רק אח"כ נתאספו ובטלו אותו הסכמה עפ"י רוב דיעות שהתמנות הרב ושאר מינוים יהא עפ"י הרוב ואחר זמן כשנפטר הרב אשר היה מכבר וקבלו רב מחדש עפ"י רוב לבד לא יועיל ורוצים המיעוט בהסכמה ראשונה נ"ל דאין מועיל מחאתם כי מבואר ביו"ד סימן רכ"ח סל"א קהל שרוצים להתיר הסכמה בחרם ויש מוחים הולכים אחר הרוב שאם הרוב מסכימין להתיר מתירין וכ"ש הסכמה בלא חרם וכ"כ בשו"ת ד"ח ח"א סכ"ד בחלק חו"מ שכל התקנות נעשו על אופן זה שבאם יראו הרוב יכולין לבטלו אך לכאורה נ"ד דמי למ"ש החו"י הובא בפ"ת ליו"ד שם דאם כבר הסכימו הקהל שיחיד יכול לעכב ביטול ההסכמה ולבסוף רוצים רוב הקהל לבטל חיזוק זה עצמו שמעתה לא יוכל יחיד לעכב נראה דאין יכולים דמצי כל יחיד לומר אחר שהסכמתם שיחיד יכול לעכב כבר ניתן לכל יחיד מהם כח הרוב אמנם עיינתי בגוף התשובה וז"ל שם אם כבר הסכימו הקהל שיחיד יכול לעכב ביטול ההסכמה ולבסוף רוצים רוב הקהל לומר לבטל חיזוק זה עצמו שמעתה לא יוכל יחיד לעכב ואח"כ יעמדו למנין בגוף הענין נ"ל דאין בכחם דמצי כל יחיד לומר אחר שהסכמתם שיכול יחיד לעכב כבר ניתן לכל יחיד מהם כח הרוב עפ"י הרוב לענין זה וכולם גמרו ומקני להדדי אגב דגם בו הדבר תלוי דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם עכ"ל וטעם זה שייך דוקא על נידון דידיה שתחלה תקנו שיוכל יחיד לעכב בביטול הסכמה ועתה רוצים הרוב לבטל תקנה זה ממש כשכבר בא לידם לבטל ההסכמה ומה הועילו חכמים בתקנתן משא"כ נ"ד שכשחזרו הרוב לבטל ההסכמה הראשונה לא דנו על ההתמנות הרב ואין המיעוט יודעים אם כשיבאו להתמנות על איזה רב אם לא יהיו הם מהרוב ותחלה הועילו בתקנתם אם לא היו חוזרים מהתקנה עד שכבר נחלקו על ההתמנות שהיו זכות להמיעוט לעכב וכיון שלא פרשו בתקנה ראשונה שיוכל המיעוט לעכב בביטול התקנה אפילו טרם שיחלוקו על ההתמנות הרב ומדינא אחרי רבים להטות אין לעקור ד"ת אם לא שיתנו בפירש ויותר מזה כתב הסמ"ע בסימן רמ"ז ס"א סק"ד דאפילו דעת המתנה ודאי כן היה אין לעקור ד"ת עד שיתנו בפירש.

ועוד הרב חו"י פסק ותני מסברא כאלו היה הלל"מ מטעם אגב גמרי ומקני אהדדי והרי זה במחלוקת תליא בחו"מ סימן קע"ו ס"ג וכיון דספקא הוי מוקמינן אד"ת כמ"ש לעיל וברדב"ז ח"א סוף סימן ס"ה משמע דגם החולקים בשותפים מודים בבני עיר דאגב דצייתי אהדדי וכו' וצ"ע למה.

ולכאורה י"ל שאני הכא דכל דברי קהל א"צ קנין כמבואר בחו"מ ס"ס קס"ג ויש לתמוה על החו"י שלא כתב טעם זה המוסכם והכניס עצמו במחלוקת וצ"ל דוקא דדבר דמועיל בו קנין אלים דברי קהל כקנין אבל בדבר דאינו מועיל בו קנין גם דברי קהל לא עדיף מקנין וכה"ג מצינו בפמ"ש דף קמ"ז ע"ב וריש דף קמ"ח לענין דברי שכ"מ דככתובין ומסורין דמי דבדבר שאין בו ממש ודשלב"ל כיון דל"מ בו קנין גם דברי שכ"מ ל"מ וה"נ הוי דבר שאין בו ממש ואפילו נעשה בקנין הוי רק קנין דברים וז"ל הרא"ש בתשובה כלל וא"ו סי"ט ועל ששאלת אם יוכלו לחזור בהם מנהג פשוט הוא מה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקיים הוא בלא קנין ובכל תקנות הקהל שמתקנים על יחידים ועל רבים ומסיעין על קיצותם כל דבריהם ככתובין וכמסורין דמי עכ"ל.

וא"כ לא יהא תקנת הקהל אלים מתק"ח דדברי שכ"מ ככומ"ס ומ"מ בדבר דל"מ בו קנין לא הוי ככומ"ס ואח"כ מצאתי במהרי"ק שרש קפ"א דהסכמת קהל אלים משותפין עיי"ש הטעם.

אמנם כיון דהרא"ש אתי עלה רק מטעם מנהג והיינו דהוי כסטימתא והרי דעת כ"פ דבדשלב"ל ודבר שאין בו ממש לא מהני סטימתא כיון דגם קנין לא מועיל בו ועיין קצו"ח ונתיבות סימן ר"א ובחידושי כתבתי שם דדבר של ממון דגם בדשלב"ל מהני עכ"פ חיוב הגוף מועיל גם סטימתא דהוי כנעשה באופן המועיל משא"כ בדבר שאינו של ממון דגם חיוב וקנין לא מהני בזה גם סטימתא אינו מועיל.

וגוף דברי הרא"ש בתשובה שם לכאורה סותר את עצמו למ"ש באותו כלל כ"ה וז"ל ועל הסכמה שבין הקהל ובין אביך ולא היה בה קנין דע שכל עסק ממין שבין אדם לחברו בלא קנין דברים בעלמא ישנו בחזרה חוץ ממוחל ממון לחברו דלא בעי קנין עכ"ל ובערך ש"י על חו"מ סימן ס"ו סעיף א' יישבתי הסתירה עיי"ש.

ומה שטענו המועטים כיון דלא נתאספו כל בני העיר ל"מ רוב כיון שלא היה מתוך כולם כבר כתבתי לעיל דבמיחסות לרמב"ן לא כתב כן ועוד הא כתב בח"ס חחו"מ סימן קט"ז כיון שהכריזו ביום שהיה כל הקהלה בעיר שיבאו לפקח על עסק זה מי שלא בא ה"ל כמוסר כחו והרשאתו לאותן שבאו וראיה מכתובות צ"ד ע"א עיי"ש ובמהרי"ט ח"א שאלה נ"ח כתב דצריך רוב מתוך כולם כמו בסנהדרין דאם לא נתוועדו מנין הצריך ל"מ הסכמת הרוב ולכן אפילו שלחו אחר המועטים ולא באו ל"מ דעת הרוב עיי"ש ובמשפט שלום סימן רל"א בקונטרס תק"ע ס"ו כתב דאישטמיט להח"ס דברי מהרי"ט ובענ"ד אין ראיה מסנהדרין דלא מצי למחול זכותם ולמסור כחם לחבריו דגזה"כ שיהיו כ"ג ואין דנין על עצמם אבל בני העיר שהם כשותפין ודנין על עצמם בענייני מס והתמנות רב עליהם וכדומה דנוגע הדבר לבני העיר עצמם מהני מחילת זכותו והרשאתו ודאי לא נעלם זה ממהרי"ט אלא דהתם נעשה מקודם הסכמה שלא יוכלו למנות נסיכים רק בקיבוץ כללי ודן מהרי"ט אי רובם ככולם וכתב דמשמעות לשון כל דוקא שיתוועדו כולם ואח"כ יהא המינוי אחרי רבים כמו שהד"ת בסנהדרין דצריך רוב מתוך הכל והיינו כונתו דלולא הסכמה ראשונה שהתנו שיתקבצו כולם היה מועיל רוב הבאים או משום ששלחו אחר המיעוט ולא באו או כדעת רמב"ן הנ"ל דבתקנת והסכמת בני עיר א"צ רוב מתוך כולם רק כיון שפרשו בהסכמתם שיהא קיבוץ כללי הרי קפדו שיהיו בוועד כולם אד שלא לומר כיון דסוף סוף נלך אחר הרוב דרובו ככולו מהיכי תיתי שלא לומר דכונתם היה גם כן רק על וועד רוב שהוא ככולו לזה אמר כיון דבסנהדרין עדיף רוב מתוך הכל ה"נ לא נוציא משמעות לשון הסכמתם מפשטיה דהקפידו על קיבוץ כולם ואח"כ ילכו אחרי רבים כיון דזה עדיף וכן מוכח מסוף דברי מהרי"ט שכתב כיון שתלו הדבר בוועד כללי כל שהיה שלא בוועד כללי אין במעשיהם כלום עיי"ש ועוד בלא"ה העיד המשפט שלום שם דעכשיו המנהג לעשות הכל עפ"י רוב אף שלא נתוועדו כולם ואין אחר המנהג כלום עיי"ש וכן בדין דאל"כ בעיר גדולה לעולם לא תמצא שיהיו כולם בעיר ביום הוועד ולא יועיל שום התמנות והסכמה ועיין שו"ת מהר"ם שי"ק א"ח תשובה ש"ח..

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה