תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רצט
מעשה ראובן לקח מן שמעון קרקע שמחזיק בה שמעון בעד מאה ז"כ ומחמת שאין לשמעון שטר מכירה על הקרקע ונכתב בגרונד בואך על עכו"ם והעכו"ם מת ונשארו יורשים ואין ידוע איך בא קרקע זה ליד שמעון אם קנהו ופרע המעות או בא לידו במשכנתא ושכירות לזמן וכלה הזמן והיורשים אין יודעים במילי דאבוהן גם ליכא עדים דהחזיק בה שמעון כדין חזקה בג"ש וירא ראובן דלא יוכל שמעון ליתן לו שטר מכירה ולהעלותו בגרונד בואך ולא רצה ליתן לו לשמעון המעות עד שנתן לו לוי שטר באם עד ז"פ לא יתן לו שמעון שטר ויעלהו בגרונד בואך יחזיר לו לוי המעות ועבר הזמן ותבע ראובן המעות מלוי ונשמט ממנו איזה שנים וראובן לקח הפירות ועתה טוען לוי שכבר אכל פירות נגד מעותיו.
הנה לפימ"ש הש"ך ביו"ד ריש סי' קע"ד הוי זה כמשכנתא בלא נכייתא ולפמ"ש רמ"א ביו"ד סי' קס"ד הוי רק א"ר ואין מנכין לו מהמעות בעד הפירות כי הרמ"א כתב שם דכן עיקר וכ"מ בסימן קע"ב ס"א בהג"ה דהביא דמתירין להלוות על ספרים ומקומות ביהכנ"ס בלא נכייתא ובסימן ק"ס כתב דרק בא"ר מותר להלוות מעות יתומים והקדש אך י"ל הא דלא מנכינן היינו כשבא הלוה לסלק את המלוה מהמשכנתא דהוי כבא להוציא מן המלוה וא"ר א"י בדיינין וכן משמע לשון רמ"א בסי' קע"ב ס"א שכתב אם בא הלוה לנכות למלוה פירות שאכל לא מנכינן ליה וכן משמע להדיא בטו"ז סי' קס"ו סק"ה וא"כ הכא דלא בא הלוה להוציא הקרקע מיד המלוה אלא המלוה דהוא הלוקח בא ותובע מעותיו ואינו רוצה עוד בהקרקע אין להוציא מיד הלוה ואפשר עוד דכיון דפליגי הפוסקים אי הוה א"ר או ר"ק ולוקח בא להוציא מן המוכר י"ל המוכר קי"ל וכיון דאינו יכול להוציא מן המוכר ה"נ מן לוי הערב די"ל כבר גבית מנה שלך מהפירות אך מה דכתב רמ"א בסי' קס"ו דרק במשכנתא לא מסלקנן למלוה משום א"ר אבל בשאר חוב מנכינן נראה משוש דלוה מוחזק וכ"כ הנוב"ת בחיו"ד סי' ע"ו הובא בפ"ת בסי' קס"ו וא"כ הוי רק ספק והכא יש עוד ספק שמא אין הקרקע והפירות כלל של המוכר ויש ריעותא גדולה דאין לשמעון שטר ולא הובא בגרונד בואך על שמו ולא שדי אינש זוזי בכדי ולוקח מעכו"ם לא סמ"ד בלא שטרא כדאיתא בב"ב דף נ"ד ובחו"מ סי' קצ"ד ואפי' היה משכון הוה ליה ליקח שטר ולהעלותו בגרונד בואך ואם כן יש כאן ס"ס שמא לא מנכינן אפילו בא להוציא מן הלוה ושמא אין הפירות של לוה כלל אלא של העכו"ם והוי ס"ס בפרעון ויש לו נמי שטר דאזי ודאי מוציאין וכמ"ש בנה"מ בדיני תפיסה ס"ק כ"ד ובמאזנים למשפט סי' ט"ז אות א' הכריע דאם היה תחלה ודאי חיוב ויש ס"ס אם נפקע החיוב אפילו ליכא שט"ח מוציאין ממון וכאן היה המוכר והערב ודאי מחויבין כשעבר הזמן שקבעו דאז לא אכל עדיין פירות נגד מעותיו וצ"ע מפחז"ה דף ל"ה ע"ב ורמב"ם פט"ו מהלכות טוען ה"ד וטוש"ע חו"מ סי' קל"ט ס"ב ואפשר דהכא ידים מוכיחות שאינו של המוכר כיון דאין לו שטר ולא נכתב בגרונד בואך וכמ"ש ולפי ד"ת אם היו באין יורשי עכו"ם היו מוציאין הקרקע מיד שמעון ובאי כחו ועוד התם נמי אם היה הספק בין עכו"ם וישראל א"צ להחזיר הפירות כלל ודוקא בשניהם ישראלים דודאי גזל ביד השלישי מן ישראל