אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רצג

סימן רצב

פסק על דברי ריבות בשערינו דרוב הקהל רוצים להיות ארטאדאקסין ומיעוט הקהל לא רצו ועשו עצמם קהלה בפ"ע. הנה ודאי המיעוט מוכרח לקיים הסכמת הרוב אחר שהם רוב מנין ורוב בנין ועיין אשל אברהם א"ח סימן נ"ג דאפילו עניים מצטרפו לרוב ועיין יו"ד סימן רכ"ח סל"ד וחו"מ סימן קס"ג ס"א וברדב"ז ח"א סימן ס"ה. ומה שטוענים המועט שלא היו הרוב עמהם במעמד אחד כשעשו ההסכמות הנה בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סימן ר"פ מבואר דמושבע כל יחיד מהר סיני לעשות מה שרוב הצבור מסכימים אפילו המועטים לא היו בשעת הסכמה יעיי"ש שהוא מהרשב"א ולכאורה סותר למ"ש ב"י בחו"מ סימן י"ג בשם הרשב"א דאין רוב רק מתוך כולו היינו כשהיו במעמד אחד ונו"נ ביחד ועכצ"ל דשאני הא דבסי' י"ג דנבררו לב"ד וכמו בב"ד צריך רובו מתוך כולו ה"נ בהנבררים משא"כ בהסכמת בני העיר א"צ מעמד אחד ואח"כ מצאתי בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ד תשובה פ"ט מחלק כן ומבואר שם דאפילו הרוב לא נתאספו יחד רק כל איש חתם בפני עצמו מהני. ועוד הא הב"ח חו"מ סי' ב' כתב הא דצריך מעמד כולם דוקא בדברים דלאו מילי דשמיא אלא צורך הקהל אבל במילי דשמיא א"י המועט למחות אף שהמועט לא היו עם הרוב כשנעשה ההסכמת וכיון דנ"ד הסכמות הרוב במילי דשמיא שלא להיות מחללי שבת בנבררי הקהל שכן הדין בחו"מ סימן ל"ז ולהיות תחת דגל הקאנצלאיי העומד לימין שומרי הד"ת ועוד שאר הסכמות אשר נוגעים למילי דשמיא ועיין מהר"ם שי"ק חא"ח סימן ש"ח האריך בראיות דא"צ בכה"ג רוב מתוך כולו ובספר משפט שלום סימן רל"א בקונטרס תק"ע ס"ו כתב דעכשיו המנהג בעניני הקהל לילך אחר הרוב אפילו לא היו עם המועט במעמד אחד ונ"ל ראיה להב"ח מש"ע א"ח סימן רס"ג סי"ב ומג"א ס"ק כ"ד בשם כנה"ג. ועוד כיון שהסכמת הרוב היו לקיים עליהם מה שתקנו הרבה רבנים מאונגארין והוא למגדר מלתא נגד מהרסי הד"ת י"ל ע"י צירופם יש להם דין גדול הדור דיכול לתקן ולכוף אף אותם שאינם כפופים תחתיו ולא נתמנה לרב עליהם וכן משמע להדיא בריב"ש סימן רע"א בד"ה אומר דחכם אחד אינו יכול לאסור ולגזור רק על בני עירו וגבולתיה אבל חכמים רבים יכולים לגזור ולאסור דברים המותרים כפי מה שרואין צורך הזמן והמקומות אף חוץ למקומם יעיי"ש ואם כן אפילו המועט יכולים לכוף את הרוב לקיים עליהם תקנת הרבנים מכ"ש שהרוב יכולין לכוף את המועט בעירן לכנוס בתקנתן. ומה שרוצים להפרד לקהל בפ"ע בררתי בתשובה סימן ש"ג בכמה ראיות דא"י להפרד ומה שטוענים המועט דיש להם טעם להפרד כי כשהיו קהל אחד העלימו מנהיגי הקהלה ונהגאבעלי ותמיד הם נבררים מחמת שיש להם רוב דעות אדרבה דין גרמא דעציראה מלחלוק שיתחזק הלעז עליהם ונודע כי הם מוחזקים לכשרים ויעיין גיטין דף סמ"ך כה"ג ובמהר"ם שי"ק חא"ח סל"ד תדע דאלת"ה כל שותף יטעון כן כדי לחלוק תו"ז שותפות.

ומה שטוענים המועטין אשר מעיקרא גם הרוב הסכימו עמהם על תקנות אחרות ואח"כ החליפו הרוב ההסכמות אינה טענה כיון דהרוב חזרו אח"כ יכולים לבטל הסכמה ראשונה ועוד גם כל הקהל אין להם כח לעשות הסכמות שלא בהסכמות חכמי אונגרין שתקנו.

ועוד שניהם מודים דמתנאי ההסכמות שאפילו יסכימו כל הקהל לא יהא מקוים רק אם יכריזו שתי שבתות בכל בתי כנסיות שבעיר ההסכמות ולא ימצא מערער רק המועט טוענים אולי באמת נעשה כך ובזה אינם נאמנים כיון דאם הוכרז הרי הוא במקום רואין ואיתא בב"מ דף פ"ג דאפי' טוען ברי נגד שמא ובא לפטור עצמו אינו נאמן אפילו בשבועה רק בעדים כיון דהוו במקום רואין.

והנה המועני הביאו להם שו"ב ושו"ב הישנים צועקים ששו"ב החדש משיג גבולם וזה נודע ומפורסם אשר משיג גבולם בכמה הכנסות בכתיבת תנאים וכתובות ומי שברך על סעודה של נשואין ומכל בהמה שומן ודקין וכיון שכן שחיטת שו"ב החדש אסורה כמ"ש בעל התניא בתשובה ס"ט ושו"ת ד"ח ח"ב ס"ב וס"ז וסימן כ"ף ושו"ת בית שלמה חיו"ד סט"ז י"ז י"ח י"ט.

ומה שטענו הרוב שהמועט גרמו להם היזק בהכנסת הגאבעלי מחמת שו"ב החדש שלקחו לעצמם ולקחו לעצמם הגאבעלי הדין גם כן עם הרוב אף דהוי רק גרמא ומבטל כיסו של חברו מ"מ בהיזק ברור ומצוי ועוד שנהנו המועט בחסרונו של הרוב חייבים להחזיר וכמ"ש בח"ס חחו"מ סימן קע"ח ועי' פני משה על ירושלמי פא"נ הלכה ג'.

ועוד כיון דבררתי בתשובה אחרת דכל הקהל הן שותפין לעולם בעסקי הקהלה ומה"ט אינם רשאים לחלוק א"כ הרי שותף חייב אפילו רק גרם מניעת הריוח כדאיתא בחו"מ סימן קע"ו סי"ד ובנתיבות שם.

ובחו"י סימן קנ"ז דציבור הוי כשותפין תוך זמן השותפות דאין צבור מתים כדאי' בתמורה ולכאורה דבריו סתומים ונראה כונתו כיון דמבואר בחו"מ סימן קע"ו סי"ט דאחד מהשותפים שמת בטלה השותפות אפילו תוך זמן שקבעו א"כ לא ימלט בצבור שלא ימות אחד מהם ובטלה השותפות לזה כתב דשאני צבור דאין צבור מתים ולעולם אין יכולים לחלוק דכלל צבור חיים וקיימים ועיין שו"ת בית שלמה חיו"ד תשובה י"ט דכתב דאפילו בני כפר שהיה להם שו"ב עם בני עיר אין יכולים לחלוק וליקח להם שו"ב אחר והשו"ב האחר חשוב מסיג גבול שו"ב הישן.

והנה הרבה רבנים כתבו שאסור לאכול משחיטת השו"ב החדש כי כן תקנו חכמי אונגרין שכל קהל אשר לא יכנסו תחת דגל ארטאדאקסין והסכמות שלהם יהא שחיטת שו"ב שלהם אסור וכאשר הביאו שו"ב אותם המועט שלא רצו לכנוס תחת הסכמת הרוב הקהל להיות תחת דגל אורטאדאקסין עמד הרב וב"ד ואסרו שחיטת השו"ב מכח גדר הרבנים ועוד שנכנס בלא רשות הרב וב"ד ומשיג גבול שוחטים הישינים הנה כבר הבאתי לעיל כיון דמשיג גבול אסורה שחיטתו ואיסור מוסיף מחמת איסור הרב שלא רצה ליתן לו רשות ועיין בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סימן ב' אות ט"ו בהג"ה דכל שוחט שגזרו עליו ב"ד שלא ישחוט מחמת איזה חשש רינון ועבר ושחט דיש לפוסלו מה"ט לחוד דהאיך יעבור גזרתם וגם כיון דעבר על גזרתם לא גרע מלא סר סכינו קמי חכם מדינא דתלמודא דהבשר טרפה כיון דאבד חזקת כשרות שלו עיי"ש והובא בקיצור בפ"ת ליו"ד סימן ח"י הרי אף דמחמת חשש הרינון לא היה שחיטתו אסורה מ"מ כיון דגזרו הב"ד שלא ישחוט ועבר גזרתם הבשר טרפה כ"ש כאן דהרבה רבנים כתבו עליו איסור ושפיר עבד הרב דגזר עליו שלא ישחוט וכל שכן שבפירש אסרו הרב וב"ד בצירוף הקהל הבשר משחיטתו דחל גזרתם ואיסורם.

וכן מבואר בנוב"ת סימן מ"ח ויותר מזה מבואר בשו"ת תפארת יוסף תשובה וא"ו דשו"ב שבא לעיר לשחוט בלתי רשות הרב דאם הב"ד גזרו עליו שלא ישחוט שחיטתו אסורה כנבלה ובפרט שהחציף לבא לעיר נגד הסכמת הרב להסיג גבול השו"ב עיי"ש וכ"כ בשו"ת כתב סופר דיש כח ביד הקהל וכ"ש מרא דאתרא בצירופא לאסור שחיטת השוחט שלא הורשה מהרב והאיסור רובץ על השוחט ועל האוכלים משחיטת העובר ואיסור גמור הוא וכמ"ש בתב"ש סי' ב' בשמ"ח סמ"ב.

ועיין בשו"ת מהר"ם מרוטן בורג בסוף הספר ז"ל אם פוסקין בני העיר תקנת עניים או תקנה אחרת והרוב מתרצים בדבר והן מן ההגונים אין האחרים רשאין לבטל התקנה ואין לו לדחות שלא יכנס בתקנת חבירו כ"א עפ"י ב"ד כי אין ב"ד לישב כי הכל לפי ראות טובי העיר כמנהג הקדמונים או כפי צורך השעה וכו' מכל אלו שכתבתי יש חרם מתקנת קדמונים עכ"ל ובקונטרס עין משפט הנדפס כתבתי עוד לבטל דעת המערערים על פסק זה ועיין לקמן סימן ש"ג.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה