תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רצב
ששאלת ראובן מכר פרה מבכרת לגוי להפקיע מבכורה ונטל פרוטה ואח"כ מכרה ראובן לשמעון ואמר לו שכבר מכרה לגוי וא"צ למוכרה וכעת ילדה זכר ונסתפק אם בטל המקח ויכול שמעון לחזור מחמת שראובן מכר לו דבר שאינו שלו גם הטעהו דסבר שנמכרה כדינו ועתה נודע לו דהוי ספק בכור כיון דלא נעשה רק קנין כסף.
נ"ל די"ל אפילו מכרה ראובן לגוי בכסף ומשיכה להפקיע האיסור ושוב מכרה לשמעון מהני המכירה לפמ"ש בהגמ"ר פ"ק דב"מ אהא דמה שאירש מאבא מכור לך ומה שתעלה מצודתי מכור לך דלא קנה משום דספק אי אתי לידיה לא סמכה דעתיה.
וכ"כ בשער המלך הי"א מהלכות מכירה דזה הטעם דאא"מ דשלב"ל דלא סמכה דעתו לאקנויינהו אם כן הכא דלא מכר רק להפקיע מאיסורא לגוי המכירו ויודע בודאי שיחזירנו לו וכמ"ש המג"א סי' תמ"ג סק"ד ודאי סמכה דעתו וכ"כ בשו"ת מ"ב סמ"ג דהיכי דמכר חמצו לגוי להפקיע מאיסור ודאי סמכה דעתו שיחזירנו לו ובמחצית השקל סי' תמ"ח כתב דנודע ביהודה ובגוים דאין המכירה רק להפקיע האיסור ואין דעת הגוי לקנות כלל ומ"מ מפקיע האיסור עיי"ש ואני כתבתי שם הטעם משום דדעת אחרת מקנה א"צ דעת הקונה ומצאתי שכ"כ בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' כ"ה ועכ"פ כיון דאין דעת הגוי לקנות ודאי סמכה דעת המוכר שיחזירנו לו כשתלד ועדיף ממכרי כהונה דאיתא בגיטין דף למ"ד דהוי כבא לידו משום דבטוח שיתן לו התרומה והמעשר ובפרק הזהב דף מ"ט אהא דישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר כתב אסיפת זקנים דמיירי במכרי כהונה וסמכה דעתו שיבא לידו הוי כברשותו אף דלא עשה שום קנין עדיין והובא בקצו"ח סימן ד"ר וכאן עדיף דהתם מעולם לא בא לידו וע"י סמיכת דעת נחשב כשלו וכאן מעיקרא שלו היה יותר קל לומר דלא יצאה מרשותו עדיין וכמ"ש תוספת כה"ג בפא"נ עין ב' ד"ה ואי לא ועיין תשובת מהרי"ל סימן עין דמכרו כהונה חשוב מוחזק כאלו הוא כבר שלו והובא בקצו"ח ער"ח וע"כ אפ"ת משום דהוי כמתנה מועטת ואסור בעל הבית לחזור סמכה דעת הכהן מ"מ ה"נ סמ"ד ומאמין ובטוח דלא יעכבו הגוי לעצמו וכמ"ש ועיין פ"ק דב"מ דף ט"ז דקמחלק הכא סמכה דעתו הכא לא סמ"ר.
ועוד יש לקיים המקח לפמ"ש בנתיבות סימן קפ"ב סוף ס"ח עיי"ש מבעה"ת דמכר גמור יש במכר גזלה ואין מוכר ולוקח יכולים לחזור וגם כשטרפה הנגזל אין חוזר על המוכר רק מחמת אחריות ולא משום ביטול מקח.
אך אפילו ת"ל דדבר שאינו שלו לא מצי למכור אף בכה"ג דסמ"ד היינו בשאינו שלו ודאי אבל כאן דהוי לגוי רק ספק קנין ואלו באו לדין המע"ה הרי הוא ברשות ראובן שלא ליתנו לו וכשלו ודאי הוא ויכול למוכרו לאחר ועיין רי"ט אלגזי רפ"ב דבכורות דכתב מה"ט דהמע"ה חשוב כודאי של ישראל המוחזק גם לענין איסורא דבתר ממונא גריר וא"כ כ"ש כשאנו דנין לענין ממונא אם מהני מכירתו לאחר.
ואין לדחות דכיון דטעו ראובן ושמעון וכסברו דהוי מכירה ודאית לגוי לא סמכו דעתם שהפרה ברשותם דכבר כתבתי דכיון דהמכירה לגוי המכירו שיודע בו שיחזירנו לו סמכה דעתם ולא נצרכה אלא שלא תאמר דלא מהני סמיכת דעת אם המכירה עצמה לא מהני משום שאינו של המוכר.
אך הלוקח יכול לבטל המקח מחמת הולד דכסבור שיהא חולין ועתה הוא ספק בכור והוי מום במקח אף דהוי רק ספק כמו ספק טרפה המבואר בחו"מ סימן רל"ב סי"ב בהג"ה ואין המוכר יכול לומר יתבטל המקח רק לענין הולד דכיון שנכללו הפרה והולד בסכום אחד י"ל הלוקח במקח שלם אני רוצה כדאיתא בחו"מ סימן קפ"ב ס"ח וכ"ש כאן דסתם בהמה לגדל ולדות כדאיתא בפ"ק דחולין דף י"ד.
ול"ל דניחא לאינש דליתעבד מצוה בממוני' כדאי' בפ"ק דפסחים ובא"ח סימן תל"ז דשאני הכא דהאידנא מצוה יותר למוכרה להפקיע איסור בכורה כמ"ש תוספת ורא"ש פ"ק דבכורות דף ג' ע"ב וביו"ד סימן ש"כ ס"ו.
ואין להקשות אמה שכתבתי כיון דסמ"ד ומאמין ובטוח דיחזיר לו הגוי מהני מכירתו לאחר דא"כ הרי לא נחשב של גוי ואיך יפטר מבכורה ומבל יראה בחמץ דלק"מ דודאי אי דמר לאו דמר ול"ל דהוא של שניהם וודאי של הגוי הוא כ"ז שלא חזר וקנהו ממנו אלא משום סמיכת דעתו מהני מכירתו שיחול כשיחזור ויקחנה מן הגוי ואם יכול לחזור קודם לזה תלוי בפלוגתת רמב"ן שהביא רשב"א בקידושין דף ס"ג ותוספת ביבמות דף צ"ג דלתוס' גם לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל אפילו אמר מעכשיו יכול לחזור ולרמב"ן לא מצי לחזור אף דלא חל הקנין עד שיבא לעולם ולרשותו ואין להקשות א"כ בישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי דיכול לעשותה תרומת מעשר על מקום אחר נהי דישראל לא מצי מיהדר בו מ"מ לא קנהו הבן לוי ואינו שלו עדיין ואיך יעשהו תרומת מעשר על מקום אחר ולאכול מיד די"ל התם אין לישראל קנין בהמעשר ומחויב מן התורה ליתנה ללוי רק הלוי אין לו קנין עד שיבא לידו דהרבה לוים יש ואפשר יתנהו ללוי אחר ועיין תוספת פ"ק דב"מ וא"ו ע"ב דהקשו אמאי ת"כ א"מ מידו והלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר וי"ל במכרי כהונה א"נ א"י לתובעו רק טוה"נ שיש לו בו למ"ד טוה"נ ממון עכ"ל ואם כן ל"ל התם אי דמר לאו דמר משא"כ בדבר שיש לו בעלים ודאי ל"ל דמשום סמיכת דעתו הו' כשלו ממש רק אהני דיכול למוכרה לאחר ושיחול הקנין אחר שיבא לרשותו וכה"ג איתא בפרק יש בכור דף א"ז לויה שילדה מגוי פטור מה"ס ואם ילדה מישראל חייב ופרש"י משום דגוי לית ליה יחוס גבי ישראל ושייך הבן בתר אמו טפי מבתר אבוה נכרי הלכך פטור ה"נ במעשר דאין לישראל קנין בגופו הוי ממש של לוי ע"י שודאי עתיד שתבא לידו דכל העומד כאלו כבר הוא משא"כ בדבר שיש לו בעלים ממש הגם דבזה נחלשה הראיה מישראל שאמר לבן לוי דשאני כיון שאין לו בעלים נעשה הבן לוי בעליו ע"י סמ"ד אבל אין זה סברא דניהני סמ"ד התם שיהא שלו ממש ובשאר דבר שיש לו בעלים שלא יוכל למוכרה שתחול הקנין לאח"ז דכבר הוכחתי דסמיכת דעת מועיל בדשלב"ל שיחול הקנין לאחר שבא לעולם וכל ראייתי מישראל שאמר לבן לוי דע"י שנכון לבו בטוח הוי כמוחזק וכבא לידו וכה"ג כתב בשו"ת בית אפרים בחיו"ד שאלה ס"ו דדבר שבידו לזכות לא הוי כדשלב"ל ויכול להקדישה או למוכרה שיחול כשיזכה בה אבל כ"ז שלא זכה בה לא חל ההקדש והקנין ועיי"ש שדחה דברי קצו"ח דבסימן ד"ר דס"ל דדבר שבידו לזכות אף שלא זכה בה עדיין אם הקדישה חל תיכף ההקדש וב"א הוכיח דלא חל עד אחר שיזכה בה והא דבן לוי משום דזיכה לו רחמנא ואלו לא היה לוי אחר הרי שלו הוא רק משום דיש לוים אחרים לא הוי של זה אבל כשאמר ליתנו לו ואסור הישראל לחזור דהוי כמתנה מועטת אסחי שאר לוים דעתייהו עיי"ש ולפי דבריו נידחית ראייתי מהא דבן לוי דאינו כלל שלו משום סמיכת דעתו מ"מ בלא"ה מוכח כן משאר ראיות שהבאתי אחר כך מצאתי בפ"ת לחו"מ סימן ר"ט ס"ק י"א שהביא משו"ת משכנות יעקב דהיכא דסמכא דעתו מקנה גם דבר שאינו ברשותו ודבר שלב"ל והביא ראיה מהא דישראל שאמר לבן לוי ודבריו צ"ע דס"ל התם אף דחזר בו המוכר קודם שבא לרשותו לא מהני חזרתו כדמוכח מדבריו שם.
ועכ"פ אם יש לגוי רק ספק קנין נ"ל ברור דמהני מכירתו של ישראל לאחר וחל המכירה מיד וכמ"ש ועוד ראיה מפ"ק דב"מ דף וא"ו ע"ב דספקות נכנסין לדיר להתעשר דלמ"ד ת"כ מוציאין מידו חשוב כממון ישראל ופוטר שאר בהמות בזה דלא חשוב פוטר ממונו בממונו של כהן והוי ודאי של ישראל משום דהמע"ה ואם כן גם למ"ד דתפיסה מהני בספקות היינו בישראל מישראל ולא בעכו"ם מישראל דבשלמא בישראל התופס כמו דהוי לזה ספק גזל כן הוי אצל זה לכן ספק ממונא קולא לנתבע כמ"ש מהר"י באסאן משא"כ בעכו"ם דראה ויתר והאיסור משום ק"ה כמ"ש ברמ"א א"ע סימן כ"ח ס"א וכ"ש כאן דכיון דישראל מישראל אין קונה בכסף נוכל לומר לו כך דינינו כדאיתא בב"ק דף קי"ג וברמב"ם פ"י מהלכות מלכים הי"ב וכיון דמוציאין מידו אם תפס והשתא הוי רק ספק קנין דמדינא המע"ה הוי כודאי שלו.
וגם לפמ"ש הר"ן בכתובות פרק הכותב אהא דלב"ח יהבינן ולא לאשה וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלין את האשה ונותנין לבע"ח י"ל כיון שאלו קדם וגבה הב"ח מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לב"ח תחלה משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא ולאחר גבייתו זכה בהן מדינא עכ"ל וה"נ כיון דלאחר שתפס העכו"ם אם חזר הישראל ותפס ממנו מה שתפס תפס אנו מוציאין מעכו"ם בתחלה כיון דחמיר גזלתו מאיסור גזלה דישראל וגם ח"ה ליכא כה"ג.
ועוד דהא איסורא שיש בו מיתה ספקא לחומרא ולא מהני חזקה כדאיתא בפרק הזרוע דף קל"ד לענין ספק חלה ואם כן בשלמא ישראל מישראל מהני תפיסה בספקא דלשניהם הוי רק ספק איסור לאו דלא תגזול משא"כ ב"נ דחייב מיתה על גזלה כדאיתא בע"ז דף ע"א ע"ב ואם כן מדינא מוציאין ממנו ומחזירין לישראל דאצלו רק איסור לאו אפי' למ"ד דלא תגזול גם גזל עכו"ם בכלל.
ועוד לפי מ"ש בתומים ואחרונים בקונטרס ת"כ דספק גזל לא אסרה תורה לכן ספק ממונא לקולא ולא חיישינן לספק איסור גזל והנה מבואר בחוו"ד ריש כללי ס"ס דכל דבר הנכתב בתורה משמעותיה על הודאי ולא על הספק כדאיתא בסוטה דף כ"ט הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל עיי"ש ולכן לרמב"ם ספק איסור מן התורה מותר רק רבנן אסרו ובכללם לא תגזול וצ"ל דבממונא אוקמוה אד"ת ואם כן ב"נ דאזהרתו יליף בסנהדרין דף נ"ח ע"ב מכל עץ הגן ולא מגזל אם כן צריך שיהא ודאי כעץ הגן שאינו גזל ואם כן בודאי כשתפס מישראל מחמת ספק מוציאין ממנו וממילא הוי ודאי של ישראל כמו התם דספקות נכנסין לדיר להתעשר כיון דתפיסה דעכו"ם ל"מ ואח"כ מצאתי בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן קי"א דיש לחלק בין איסור גזל דישראל דיליף מל"ת ובין איסור גזל דעכו"ם דאתי מפרי עץ הגן דמשמע היתר ודאי ולא ספק וגם כיון דגזל הגוי רק מדרבנן עיי"ש.
ומה ששאל כיון דספק בכור הוא אם מותר להטיל בו מום זה מבואר ביו"ד סימן שי"ד סעיף יו"ד דגם בספק בכור אסור ועיי"ש בחידושי רע"ק ומל"מ פ"ד מהלכות בכורות.