אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רפח

סימן רפז

שאלת ראובן של"ח והניח יורש קטן ובעזבונו נמצא שני וועקסלין על שמעון אחד ממאתים ואחד ממנה וטוען הלוה שיברר בעדים דפרע מנה על הוועקסל של מאתיים ונתן על המנה וועקסל השני ואינו רוצה לשלם עד שיוחזר לו השני וועקסלין ולפטרו מהטיבלאציא והנה אם היה הדו"ד רק על וועקסל אחד מבואר בחו"מ סי' ק"ח סט"ז דאין גובין המעות ולא קורעין השט"ח עד שיגדל היתום ויגבו העדות ובש"ך סי' כ"ח סי"ח הטעם דחשוב להוציא דהא רוצין לקרוע השט"ח אך כאן אולי ל"ח להוציא דהלוה רוצה שישאר בידו המנה וימתין עד שיגדל היתום ויגבה העדות בפניו של יתום ואפשר לדמותו להמבואר בחו"מ סי' פ"ה ס"ה דביורש קטן אין אומרים דיגבה חובו מיד והמלוה של אביו ימתין עד שיגדל אף דלפמ"ש קצו"ח שם סק"ד בשם מהרי"ט ובסק"ו שם אין ראיה לכאן מ"מ לפמ"ש ח"ץ בהגהות טו"ז שם הטעם דאין נזקקין ליתומים קטנים הוא תקנה קלה י"ל ה"נ דמה דאין גובין עדות שלא בפניו הוא תקנה קלה דהא לפטור גובין ומצי לוה לומר קי"ל כח"צ.

תשובה מ"ש דכאן נמי תקנה קלה לא נ"ל מלבד דיפה אמר קצו"ח שם מי שקל בפלס בלא"ה הא דאין גובין עדות שלא בפניו ילפינן בב"ק קי"ג ב' מקרא דוהועד בבעליו וגם לפמ"ש בב"י חו"מ סכ"ח סעיף כ"ף דקרא אסמכתא בעלמא מ"מ חמיר משאר תקנה כדאיתא בפרק ב"מ דל"ד ברש"י ד"ה עם ובתוספת ד"ה לא דהיכא דאסמכהו אקרא חמיר משאר תקנת חכמים.

ועוד בשלמא הא דסימן פ"ה מעכב רק נגד החוב והוי ספק שמא מחמת דלא נפרע חובו מאבי היתום וכן הך דסי' ק"ח סט"ז דספק אם השובר אמת עושה ספק אם השט"ח נפרע כולו אבל כאן רוצה לעכב המנה שחייב בודאי מחמת ספק אם וועקסיל של מאתיים נפרע ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאיתא בפ"ק דחולין דף יו"ד ובפסחים טי"ת וביבמות י"ט ל"ח ובכ"ד.

ובבעה"ת שמ"ט ח"ג ס"ה מקור הדין שבחו"מ סימן ע"ב סל"ה ס"ד דדיינים שלא ליתן גם החמישים דינרים להיורש קטן עד שיגדל וישבע שלא פקד אביו כיון דהמשכון שוה יותר וטוען לוה שלא יפרע להיורש החמשים עד שיוחזר לו המשכון ששוה הרבה יותר והשיב דהחמשים יפרע תכף ליד היורש והתם נמי מיירי דהיורש טוען שמא חייב מאה כמ"ש סמ"ע ותומים שם.

ועוד הא כתב הש"ך בסימן נ"ד סק"ד דאין הלוה יכול לעכב המעות עד שישבע המלוה שאבד השטר דשבועה זאת לא תלוי בפרעון אלא תביעה אחרת הוא על שווי השטר עיי"ש ואם כן ה"נ הוא מחויב לפרוע המנה ומה שתובע הוועקסל של שני המאות מחמת שטוען שנפרע תביעה אחרת הוא וא"י לעכב הפרעון בשביל זה.

ב

עוד שאלת אולי לא יביא הלוה רק ע"א שהיה שליש על וועקסל של המנה ומתרעם עליו הלוה שלא היה לו ליתן הוועקסל של המנה להמלוה עד שיקרע בפניו וועקסל של מאתיים והשליש מכחיש שלא שינה כלל מתנאי השלישות רק זה יודע שהלוה נפטר מוועקסל של מאתיים ע"י הוועקסל של מנה וי"ל הלוה קי"ל כהמחבר ס"ס פ"ד וכתירץ התומים שם דישבע הלוה רק מחמת תרעומת הלוה יש ספק דזה פשוט דשליש פטור מלישבע נגד הלוה כי מצ"ל תרי קי"ל חדא כרמ"א וש"ך בסי' נ"ה ושפ"ו דשליש שהחזיר שטר פרוע למלוה פטור מד"א וחדא כתומים בסי' נ"ו ס"ג וכהשב יעקב דגם אחר שיצא השלישות מת"י פטור מלישבע אך אם כן אפשר חשוב כאן נוגע בעדותו לפטור הלוה מוועקסל הגדול דחושש שיתפס הלוה ממנו ויאמר קי"ל כסמ"ע סי' שפ"ו סק"ח דחייב השליש בד"א וכח"ס הובא בפ"ת ריש סי' נ"ה וכהש״ך סימן נ"ו ס"ג דאחר שיצא השלישות מת"י צריך לישבע שלא שינה כי מחמת תפיסת היורש אין לחוש דהא א"י במילי דאבוה או ל"ח לזה כמו דל"ח שמא יתעשר.

תשובה לכאורה חשש תפיסה חשש קרוב הוא עיין רא"ש פא"מ ס"ט וכ"מ בפכ"א מה"ע ה"ד מ"מ שאני הכא דגם אם יתפס הלוה יוציא השליש מידו בשבועה ואיך נחשידהו להעיד שקר מחמת חשש שיתפס ממנו הלוה ויוכרח לישבע באמת.

ובלא"ה אפ"ת דשליש חייב לישבע היינו היסת דכ״ה ובכל היסת צריך התופס תחלה להחזיר מה שתפס ואח"כ ישבע שכנגדו כמ"ש הש"ך בסימן צדי"ק סי"א ס"ק כ"א ובסי' נ"ד הנ"ל וממילא בטלה טענת קי"ל של לוה להשביעו.

ואף דהש"ך סימן פ"ז ס"י ס"ק כ"ה ורקנטי שם הניחו בצ"ע אם הנתבע מסרב לישבע היסת ותפס ממנו התובע אי מפקינן מיניה ונימא ה"נ הוה כאינו רוצה לישבע ז"א חדא כיון דמספ"ל הוה ספק בתקנה ולקולא עבדינן גם להוציא עיין נא"ד סימן צ"א הובא בפ"ת לחו"מ סימן ח"י אף דנא"ד שם כתב דתקנת חכמי הש"ס אלים כדאורייתא והביא שם דבפמ"א יש מחלוקת בזה לע"ד יש להכריע דהיסת שאני דחזינן דלא אלמוה חכז"ל כשד"א ואפי' לא כשבועת המשנה וכעין זה כתבו אחרונים בכ"ד ובישעי"ק יו"ד ס"ד.

הגם דרדב"ז ח"א סי' רי"ז פסק דאם נתבע מסרב לישבע ותפס תובע ל"מ מיניה ונמשך אחריו התומים בסימן פ"ז ס"ט ס"ק כ"ד הא ביאר רדב"ז טעמו כיון דמסרב רגל"ד דמשקר וז"ד התם דמוטב ישבע על האמת מלעבור אדחז"ל ופסק ב"ד ולטעם השני שכתב שם דאלמוה לתק"ח דאל"כ מעקרא תקנתא דר"נ דכ"א יאמר איני נשבע ואינו משלם עיי"ש זה ל"ש כאן ובלא"ה מסתברין דברי קצו"ח בסימן פ"ז סקי"ב לולא הנהו טעמי דרדב"ז.

ומ"ש די"ל הלוה קי"ל כהמחבר ס"ס פ"ד וכתירץ התומים ונפטר בשבועה ע"י ע"א לא נ"ל כלל דכל תירץ התומים דמתוך שאין המלוה יכול לישבע מפסיד וישבע הלוה ותינח כשנגבה עדות העד בחיי מלוה ונתחייב שבועה אבל כאן העיד רק נגד יורש קטן ואין עליו חיוב שבועה דלוה מודה דאין היורש קטן יודע במילי דאבוה ובזה ליכא סרך שבועה עש"ך סימן ע"ב סי"ב ס"ק נ"א ואין לנו להוסיף על דברי המחבר שבס"ס פ"ד דמבואר להדיא דנתחייב המלוה שבועה נגד ע"א ומת עד שלא נשבע ועיין קצו"ח סימן ס"ט סק"ז ונתיבות סימן ק"ח ס"ט הגם בתשובות הרא"ש כס"ח סי"ט מבואר דהעד לא העיד עד אחר מיתת המלוה מ"מ המחבר לא הביאו על אופן זה וגם תירץ הנתיבות בסימן ק"ח ע"כ רק על פסק המחבר ובלאו תמיהת האחרונים על המחבר מהבו דלא לוסיף עלה קשה על הרא"ש דאם כן נמצא ע"א קם לממון וברא"ש גופא פ"ק דב"מ בסימן ג' מבואר דהיכא דמשואיל"מ אין ע"א פוטרו דאם כן קם לממון והביאו בתה"ד ס"ס של"ד והש"ך בחו"מ סימן ע"ב סט"ו ס"ק ס"א להלכה ואפשר דהרא"ש בתשובה משום דמיירי דהאלמנה של מלוה באה לגבות כתובתה בשטר זה כדמסיים שם דגם בע"ח אינו גובה ממנו וא"כ האלמנה היתה יכולה לישבע נגד העד להכחישו ואין הלוה מודה דאינה יודעת ואין העד בא רק לחייבה שבועה ומתוך שאי"ל מפסדת וזה ליתא במעיד נגד יורש קטן כשהממון שלו.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה