אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רפז

סימן רפו

שאלה איש אחד נמצא כטבע בנהר וכשנשמע קול שנמצא נטבע באו אנשים וראו אותו ומחמת שאשתו היתה זקוקה ליבם קטן לא באה לב"ד עד אחר כמה שנים והעיד אחד שהיה פרצוף פניו וגופו שלם בלא פצע וחבורה והכירו שזה הוא בעל אשה זאת אך אינו זוכר אם כשראוהו ביבשה אשתהי כבר יותר משעה אם לא.

הנה בעד מפי עד כתב מהריב"ל להתיר דתלינן דעד ראשון ראה אותו מיד אחר שהוציאוהו המים ומהרשד"ם נלאה למצוא טעם לחלק בין עד ראשון לעד מפי עד ועיי"ש סימן כ"א והובא בב"ש סכ"ו ס"ק פ"ב בסימן י"ז ולע"ד יש ליתן טעם לחלק דלכאורה יל"ע למה נחמיר בספק אשתהי לפמ"ש בח"ס חא"ע ח"א סימן סמך וח"ב סימן קמ"ג דמן הדין גם בודאי אשתהי י"ל דמכירין בטב"ע ויש חזקה כשעת מציאתו לומר כמו שנראה עכשיו כן היה מעיקרא ולא נשתנה ואינו רק חששא דרבנן שמא נשתנה א"כ בספק אישתהי הל"ל ספק דרבנן לקולא.

ונלע"ד כיון דבאשתהי אמרינן שמא מתפח תפח אם כן תליא בבקיאות ובקי יכול להכיר אם תפח רק אכן לא בקיאין אם כן הוי ספק חסרון ידיעה ולא מיחשב ספק כלל דאפשר בקי היה מבחין דודאי נשתנה ולא מהני חזקה רק היכא דהוי ספק אבל זה לא חשוב ספק וכמ"ש מהרא"י בהגהות ש"ד ס"ס פ"ו הובא בש"ך יו"ד סימן נ"ה ס"ק כ"א לענין נשבר העצם ולא ידעינן או מחיים או לאח"ש ועיין תב"ש סימן כ"ט.

אך לכאורה יש לדחות כיון דבשעה שבא לפני הב"ד כבר נקבר מזמן כביר וא"א להכירו תו לא הוי ספק חסרון חכמה אך מבואר בלב"ש בפתיחה לטרפות עצמות אות מ"ה כיון דמיד שנולד הספק כולנו אין בקיאין ונאסר תו לא יחזור להיתרו אחר שנאבד אף שלא אסרו חכם עדיין ולא שאלוהו כבר נאסר מיד שאירע הספק משא"כ בדבר דיש בקיאין רק אירע הדבר אצל מי שאינו בקי ואח"כ נאבד עדיין לא נאסר כיון שהיו יכולין להראות לבקי ולא נחלט לאיסור ולכן כשנאבד אח"כ מותר באיסור דרבנן ודפח"ח.

ובזה נתיישב לי מה שהקשה הכנס"י סימן נו"ן על האוסרין בספק נמצא תוך ג"י דא"כ בשילהי יבמות דף קכ"א דבעי למפשט דריב"ב לקולא פליג מהא דטבע בכרמי והתיר ר"ד בנהרדעא לאחר ג"י ולמה לו לדייק מדהתירו לאחר ג"י הא לת"ק אף יום אחד א"א להתיר דדלמא זה נטבע כבר מכמה ימים ונשתנה צורתו לזה הנטבע היום והנטבע היום ניצל והלך לדרכו להאוסרין בספק ג"י והב"ש ס"ק פ"ד הקשה על האוסרין דנוקמיה בחזקת חי ונאמר השתא נטבע ולפמ"ש א"ש דבזמן הש"ס דהיו סומכין על בקיאות היו יכולין להבחין אם נטבע כבר אם לא אש נתפח ונשתנה אך השתא לא סמכינן אבקיאות בכל דבר הצריך בדיקה ובקיאות כמ"ש בה"ג והובא ברש"י פא"ט דף נ"ב וז"ל כל היכא דבעי בדיקה כגון נפילה ושבורה ודרוסה דמתכשרי בבדיקה ה"מ בדורת קמאי דהוי בקיאי למבדק אבל אכן לא בקיאין ולא סמכינן אנפשין וכן פסקו האחרונים ביו"ד סי' נ"ז ובכ"ד ולכן לא מוקמינן אחזקת חיים כיון דלדידן הוי ספק חסרון חכמה לכ"ע ומיד שנודע הספק נאסר לכן אף דלאחר שנשאל החכם א"א לשום בקי להכיר תו לא מהני אבל בזמן הש"ס דסמכו אבדיקה אם כן אז כשראהו העד אפילו העד נסתפק אם עברו ג"י מ"מ לא הוחלט לאיסור דאפשר ימצא בקי ואח"כ כשבא הדבר לפני רב דימי כבר לא היה אפשר לשום אדם להכיר והוי כנאבד והיה מותר בספק ג"י לכן הוצרך לומר דכשראו הנטבע כבר עברו ודאי ג"י ואפשר מש"ה האריך הש"ס לספר דטבע בכרמי ואנסבה ר"ד מנהרדעא וכן באידך מעשה דאנסבה ע"פ שושבינא לומר דמש"ה הוצרך לפשוט דוקא משום דכבר עברו ודאי ג"י דאלו בספק ג"י אין חשש כיון דהנטבע לא היה לפני החכם ולא תליא בבקיאות לומר דהוי ספק חסרון חכמה.

ולפי"ז בשלמא אם העד שראה הנטבע לפנינו ואומר דספק לו אם אשתהי ח"כ מיד שראהו היה ספק חסרון חכמה משא"כ עד מפי עד דהספק שמא עד ראשון ראה כשהושלך מהמים או אותם שהוצאו מהמים אמרו לו דלא אשתהי ולא הוחלט לאיסור והשתא כשנשאל החכם הוי כנאבד וכיון דהוי ספק דרבנן מותרת.

וכן אם העד מעיד שהכירו שהוא בעלה של זו רק כעת אינו זוכר אם בשעה שראהו לא היה לאלתר הוי ספק דרבנן ולקולא.

ואם העד ראה כשאסקוהו מהמים רק לא חזיה עד אח"כ וספק לו אם עברה שעה נ"ל דאפילו למ"ד ספק אשתהי לקולא הכא לחומרא כיון דתליא בשיעור דעתו הוי ספק חסרון ידיעה דאסור גם בדרבנן כדאיתא ביו"ד סימן צ"ח ס"ג דאיסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו אעפ"י שהוא מאיסורים של דבריהם אסור והטעם כתבו הפוסקים דספק התלוי בחסרון ידיעה לא מיקרי ספק והר"ן כתב משום דבדבר שא"א לעמוד עליו אי אזלינן לקולא יהיו כל האיסורים בספק וכ"א ישער במה שנראה בעיניו ולפיכך באו חכמים להשוות מדותיהם ולכן גם היכא דנאסר ע"י פליטת איסור בלוע דאין אנו יודעין כמה נפק מיניה הוי לחומרא כמ"ש הש"ך שם.

ובזה מתורץ דברי הש"ס ביבמות דף קט"ו דאיתא התם דאמרי אסקונהו קמן וחזנהו לאלתר ובדף קכ"א אמר וה"מ דכי אסקוה חזיה בשעתיה ונתקשה בזה בנו"ב חלק א"ע סכ"ח ולפמ"ש א"ש דבדף קט"ו בא לדחות דע"א או נשים במים חיישינן דאמרי בדדמי והא דהתיר רבי נשותיהן עפ"י נשים מיירי דחזיוה לאלתר ואם כן א"א לומר דחזיוה בשעתיה דאם כן עדיין אפשר אמרי בדדמי שלא עברה שעה וטעו בדמיונם ודרך לטעות בשיעור זמן מה כדאיתא בפ"ק דפסחים דף י"ב אבל בדף קכ"א דפשיטא לש"ס דלא חיישינן שיאמר העד בדדמי כמ"ש הרי"ף או לפמ"ש הרז"ה דהתם מיירי דלא ראה הטביעה ואינו אומר בדדמי לכן מהני כשאומר דחזיה בשעתיה.

ובנ"ד יש עוד צדדים להתיר משום ס"ס שמא הלכה כר"ת ושמא לא אשתהי ושמא לא עברו ג"י מן המיתה וכפוסקים דאשתהי אינה אסורה רק לאחר ג"י ושמא כהרא"ש דמי שלא ראה הטביעה א"צ דחזיה לאלתר היכא דגוף שלם ובקו"ע סי' רל"ו ורע"ח וסימן שנ"ו וסימן שס"ט כתבו דס"ס מהני לענין עגונה וב"ש ס"ק פ"ד כתב דאם פ"פ שלם ולא נחבל יש להתיר כשיש ספק אם הוא תוך ג"י וכן אם הוא שלם וספק אישתהי אחר שהועלה מהמים ובשו"ת אמרי אש חא"ע סט"ז כתב דאפילו יהא ספק אישתהי ספקא דאורייתא הרי לכ"פ ביש שני עדים וכן עד שלא ראה הטביעה אפילו באשתהי מתירין ומ"ש הטו"ז דכמה ספקות ל"מ נגד חזקת א"א סתרי דבריו הפלאה בכתובות והש"ך מתיר שלש ספקות נגד חזקה עיי"ש ולי נראה עוד דבספקא דדינא לא אכפת לן מה שהוא נגד חזקה דמשום חזקה לא ישתנה הדין כמ"ש אחרונים.

ועוד דנגד חזקת א"א יש חזקה דהשתא ונידון כשעת מציאותו לומר דלא נשתנה כמ"ש ח"ס א"ע סימן סמ"ך ובסי' קמ"ג כתב דהיכא דמכירין אותו בטב"ע ולא נתפח ולא נשתנה כלל אפי' ודאי אשתהי אחר שהועלה מהמים ליכא חששא דאורייתא דאפילו היה נתפח היה חששא רחוקה למימר דגברא אחריני נשתנה לצורתו של זה וכ"ש היכא דחזיה דלא נתפח ונימא אנן דלמא נתפח ולאו אדעתיה כל אלו מחומרי א"א וחזקת איסור א"א ליכא תו דאינו רק חומרי דרבנן את"ד ואם כן מהני ס"ס להתיר לכ"ע וכן בשו"ת ד"ח ח"ב חא"ע סמ"ח התיר בספק אישתהי ולא ראה הטביעה ולכן אם העד מעיד גם כן שראהו שנקבר או אחד מעיד על זה יש להתירה בב"ד.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה