אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רפו

סימן רפה

שאלה ראובן היה שו"ב ומורה בעיר אחת בשכר ליקח מכל שחיטת עוף ובהמה סך קצוב אחר איזה שנים לקחו בנ"ע רב ובקשו ליחן לו חלק משכר השחיטה והשוו שיתפשרו ע"י חמשה אנשים זב"ל ב' וזבל"ב וחמוש ופסקו ליתן להשו"ב סך קצוב לשבוע וחתמו על הפסק ומקודם נתן השו"ב כת"י שמחייב עצמו במה שיהא הפשר ועתה צווח השו"ב שהתנה עם השני בוררים שלו שיהא הפשר כמה חלק יתן להרב משכר השחיטות ולא יעשו פשר לקצוב שכר לשבוע וגם הבוררים שלו אומרים כן ואומרים מיד שאמרו בוררים של הקהל לשנות השכר צווחו שע"ז לא הורשו מהשו"ב ולא רצו לחתום על הפסק ושאלו את השו"ב ואמר להם מה לי בכך הפסק בטל ממילא כיון שבפירש התנתי עמכם שלא לשנות השכר ואח"כ חתמו גם בוררים של השו"ב על הפסק.

תשובה מה שתחלה נתקבל השו"ב סתם הוי לעולם עיין באה"ט יו"ד סימן רי"ט ופ"מ א"ח סימן נ"ג סקל"ג ושו"ת ד"ח ח"ב חיו"ד ס"ז וכ"כ שאר אחרונים ואם כן כיון שכבר התחיל השו"ב לשחוט תו אין ביד הקהל לחזור לשנות שכרו וכ"ש כאן דנתקבל גם כן למורה דהוי כמלמד שקבלו רבים שבהגמ"ר פ' האומנין סי' תנ"ח דאפילו לא התחיל עדיין במלאכתו אין יכולין לחזור עיי"ש וזכורני שזה כביר היה לשו"ב אחד עם בני ישוב דו"ד ע"ז ואני הייתי חד מהב"ד ויצא כן הפסק.

אך בהשמטות לשו"ת ד"ח ח"ב ס"ז כתב דהמנהג בכל הגלילות שאם רוצים בני העיר לגרע משכר השו"ב מגרעין עיי"ש ולע"ד אין להביא ראיה מזה דשמא בגלילות הסמוך לו היה מנהג זה קבוע וידעו השו"ב מזה ועיין חכ"צ סימן ס"א מ"ש דאין לדון מכח מנהג רק אם הוא דומיא דשכירות פועלים דהוא מעשים בכל יום וגם ידוע שנעשה עפ"י ב"ד מומחין ועמ"ש בערך ש"י סימן קפ"ה ס"י בשם רבצ"א וא"כ ה"נ שאם איזה פעמים אירע שעשו הקהל כן אפשר לא עפ"י ד"ת אלא מחמת שידם תקיפה על השו"ב או הב"ד לא ידעו הדין וגם אין ראיה ממקום זה למקום אחר שעדיין לא נהגו כן דודאי צריך לדון כד"ת.

אך אחר שנתן כת"י לחייב א"ע כמו שיפשרו אם לא נעשה בקנין לדעת הסמ"ע סי' י"ב סקח"י אצ"ק ותומים שם סק"ז הניח בצ"ע ואם כן קשה להוציא מהקהל וכ"ש אם נעשה בקאג"ס וגם בשלשה יש דעות דאצ"ק ומה שטוען השו"ב שהתנה עם בוררים שלו שאינו מקבלם לפשר רק באופן שלא ישנו השכירות מכל בעל חי לשכר קצוב לשבוע עם מי יברר זה דהא לפי דבריו אסור היה לבוררים שלו לחתום על הפסק ועשו עולה וא"נ לעשות עצמם רשעים וכיון שהגידו בחת"י על הפסק שוב א"ח ומגיד כמו עדים שחתמו על השטר ובאו אח"כ ואומרים אנוסים מחמת ממון היינו וכן גם כן הדין בפסק שחתמו כמ"ש בשו"ת לחם רב סימן פ"ג וא"כ הבוררים עצמם אין נאמנים כיון שחתמו על הפסק כבר העידו שכדין חתמו ואם כן אפילו יהא לשו"ב כמה עדים אחרים מאה כתרי והוי תרי ותרי והקהל מוחזקים עיין בחו"מ סימן מ"ו סל"ז ובאחרונים שם ואף דאומרים שלפני חתימתם צווחו גם כן אין נאמנים ואפי' יאמרו גם השני בוררים והחמוש כן ג"כ אין נאמנים דא"כ גם הם חתמו על עולה וא"א מע"ר ועוד כיון שבוררים של השו"ב חתמו אח"כ יש לומר מסתמא נתרצה השו"ב לזה אח"כ וביטל תנאו דאל"כ חתמו אעולה ומבואר בשו"ת הרא"ש כלל מ"ו ס"ב דאם ביטל אח"כ התנאי נתקיים המעשה למפרע כאלו נתקיים התנאי ועיין ב"ש סימן ל"ח ס"ק נ"ז ואם כן ה"נ כיון שנתחייב בכת"י לקיים הפשר סתם הוי מעשה לכן אף שהתנה תנאי כפול מ"מ אם ביטל התנאי אח"כ מרצונו נתקיים הכת"י למפרע.

ועוד מה שאמרו תחלה בוררים של השו"ב לפני החמוש ובוררים של הקהל לא הוי כהעידו לפני ב"ד דהא לא הושבו לב"ד על זה להעיד בפניהם ואיתא בפז"ב דף כ"ט ע"ב דהודה בפני שלשה אפי' כנפינהו איהו ואפילו א"ל הוו עלי דייני עד דקבעי דוכתא ושלחו ומזמני לב"ד לא חשיבי ב"ד ועיין בנו"ב חאה"ע סכ"ח ובנה"מ סל"ו ואם כן הוי כהעידו בחוץ שלא נחקרה עדותן בב"ד דיכולין לחזור בהן ולומר מבודין היינו כמ"ש הר"ן בתשובה סימן מ"ז מהתוספתא והובא באבן העזר סימן י"ז ס"כ ואם כן כיון שחתמו אח"כ על הפסק דהוי אז כנחקרה עדותן בב"ד דנתקבלו מהבע"ד לפסוק אפילו לשנות משכר השו"ב הרי חזרו בהן ממה שהגידו מעיקרא ואח"כ תו לא מצי לחזור בהן והוי כתרי ותרי

אמנם אם בוררי השו"ב קרובים או הם מאותה עיר דחשובי נוגעים בעדותם לטובת בני העיר נהי דהשו"ב קבלם מ״מ אם מברר בעדים אחרים שהתנה ועברו על תנאו אין ממש בעדות הבוררים עיין חו"מ סימן כ"ב ס"א ואף דשם בס"ס ל"ז כתוב דעכשיו נהגו לקבל עדות מהקהל ואפילו לקרוביהם ואפילו בקהל נגד יחיד עיי"ש בפ"ת מ"מ נראה דוקא כשליכא הכחשה מעדים כשרים דבזה לא מצינו דנהגו גם לא שכיח כל כך הכחשת עדים ובכ"ש ל"ל מנהג עיין חו"מ ס"ס של"א ולא עדיפא מנהג מתק"ח לענין עגונה דקרובים כשרים לעדות ואם כשרים מכחישם אותם אין הקרובים נאמנים אפילו מאה קרובים נגד שני עדים כשרים ואפילו נשאת לאחד מעדיה הקרובים ואומרת ברי לי שמת תצא.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה