אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רפד

סימן רפג

שאלה שו"ב רננו עליו שמכשיר הרבה יותר מהרגילות באותם גלילות וקראו לרב וב"ד מעיר אחת וז"ל פס"ד אין להשו"ב זה לשחוט עד שיעמוד ע"ג בודק מומחה לרבים שיבדוק מקודם בפנים קודם שיכניס שו"ב זה ידו ואח"כ יבדוק שו"ב זה וכן יהי' עד ארבעים בהמות גסות באותו עיר ודקות כו"כ והבודק ישגיח מתחלת השחיטה וע"ס כל בדיקת פו"ח למען יתברר שאין לו שום אשמה עכ"ל וקבלו עליהם הקהל והשו"ב הפס"ד ואחר איזה שבועות נתחרטו ואין חוששים להביא בודק אחר ומענה בפיהם כי שו"ב מומחה אמר ונתן תעודה כי אין בדבר הזה שום ריעותא ואינו יוצא מגדר הטבעי וגם אומרים כי כמה רבנים אמרו להם כי השו"ב כשר לשחוט בלי שום עע"ג והפס"ד אין בו ממשות והרב הנ"ל טוען אפילו אם היו שאר רבנים נראה להם שטעה הלא חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר מפרט שהשו"ב עם הקהל עצמם קבלוהו לפסוק אין אחר הקבלה כלום ושאנח"ד כמבואר בתשובת א"א ס"א חיו"ד ואף שלא אסרו בפירש שחיטתו רק שלא ישחוט דכתב התב"ש סי' ב' דבהפס"מ להקל בדיעבד שא"ה דנולד חשד וריעותא מוכח דאסרו שחיטתו אף דיעבד טרם שיתברר והשו"ב שלא שמע להפס"ד הוא כחשוד לא"ד והכשיל לעוברים ושבים אשר לא ידעו כלל מפס"ד ואכלו לפ"ת את"ד השואל ודעתו לאסור הכלים למפרע מאז שלא עשו כהפס"ד וזה תשובתי.

הנה מבואר בנו"ב חיו"ד ס"א דאם לא עשו חרם רק עשו תקנה ששוחט אחד לא ישחוט בלא חברו אף שעבר השוחט על ציווי הקהל והרב בשביל זה אין לקנסו שהוא חשוד וכ"ש אם התקנה רק שלא יכשיר בבדיקת הריאה לבדו דאין לאסור כי בהפס"מ אפילו נאבדה הריאה כשר יעיי"ש.

ומ"ש דכאן יש הוכחה דכונת הפס"ד לאסור אף דיעבד והוי כאסרו בפירש הבשר וחכם שאסר וכו' הנה בריב"ש סי' תצ"ח כתב אע"פ שכולם מסכימים שכונתו היתה שהיא אסורה אין זה שם קריאת איסור במוחלט ובכגון זה אף טועה בשקול הדעת יכול חברו להתיר כדאמרינן בפא"ט וכו' אעפ"י שדעתו של רב היה לאסור וכונתו שהיא אסורה ותלמודיו ראו כונתו יכול היה חכ"א להתיר עיי"ש ואם כן ליכא בזה נמי משום קבלת הקהל והשו"ב פס"ד משום שאנח"ד דמה"ט חכם שאסר אין אחר יכול להתיר כמ"ש הראב"ד הובא באמרי א"ש שם והכא דלא אסר בפירש אף דידענו כונתו היה לאסור דליכא משום חכם שאסר ע"כ ליכא נמי משום שאנח"ד ואם ירצה עתה אחר שיצא זה שתי שנים משם לאסור הרי לא קבלוהו רק עד שיעשה הפס"ד וילך לו.

ול"ל אם לא פסק לאסור בדיעבד מה הועילו בתקנתם כדאיתא בגיטין דף י"ז אהני דלכתחלה ל"ת ואף דפרש"י דסופר לא יכתוב ועדים לא חתמו ה"נ כסבור דרבים לא חשידי לעבור על הפס"ד ולא יניחו השוחט לשחוט בלא עע"ג והרי ביו"ד סימן א' ס"א בהג"ה לכתחלה לא יסמוך על החזקה במקום דיכולין לברר ובדיעבד כשר וכן בס"ה שם וכן בפר"ח יו"ד סימן א' סי"א ובתב"ש סימן ב' סכ"ב אם תקנו שלא ישחוט זולת הממונה מהקהל לא אמרינן דכונתם לאסור בדיעבד והרי דלא אמרינן א"כ מה הועילו בתקנתם.

ומ"ש דהשו"ב חשוד דהכשיל לעו"ש אינו דאפילו אסרו בפירש כל הקהל עם הב"ד על חוץ מבני עירם א"א אוסר דשלב"ל על אחרים כדאיתא בכתובות דף נ"ט וביו"ד סימן ד"ר ובפ"ת שם סק"א וכ"כ הנו"ב שם דקבלת בה"ע אינו אוסר הבשר על בני עיר אחרת אפילו הכריזו בפירש שמה שישחוט שוחט אחד יהא טרפה עיי"ש וע"כ מטעם שכתבתי.

מ"ש דהוי רגל"ד דאינו בקי מדאינו עושה כהפס"ד להביא בודק אחר לעמוד ע"ג אפשר להליץ בעדו ובעד הקהל דזה דבר קשה למצוא בודק מומחה שיניח מקומו על ערך שנה ולילך למק"א דבני עירו צריכין לו ויוכרחו ליקח שו"ב אחר או דקהל זה אין בכחם לפזר הרבה על זה וכ"ש השו"ב מה בידו לעשות אם הקהל אין רוצים להביא עוד אחר.

אמנם בשי"ע ח"ב סכ"ד הובא בדברי השואל תשובת הרא"ש שבטא"ח סימן תקי"ז ומהרי"ק שרש ל"ט דאם רגילין לעבור לכתחלה גם דיעבד אסור והכא הרי עוברים בכל יום וצ"ע כי אותו מעשה שבשאילת יעב"ץ הוא גם כן בנו"ב הנ"ל ולא שת לבו הנו"ב להשיב על זה כלום דהא לפ"ז אף שלא תקנו לאסור בפירש הבשר מ"מ כיון דרגילים לעבור גם דיעבד לא יועיל השחיטה ואפשר כמו שכתבו תוספת בתמורה דף וא"ו דלא אמרינן אעל"מ רק באיסור דרחמנא לא באיסור מחמת שבועה שבדה מעצמו וי"ל הטעם אף דאיסור שבועה הוא מן התורה שלא לעבור מ"מ כיון דהנשבע דעתו היה לקיים ולא קיבל עליו אם יעבור שלא יועיל אין לנו להוסיף חומר על מה שקיבל בעצמו וה"נ כיון דהקבלה רק על מה שמפורש בפס"ד על לכתחלה שלא ישחוט ויבדוק בלא שו"ב אחר עע"ג אין לומר דגם דיעבד לא יועיל כיון שזה לא קבלו על עצמם מתחלה.

עוד יש לדון טל קבלת הקהל והשו"ב שלא ישחוט ויבדוק בלא שו"ב עע"ג לפי מה דנתבאר דלא נתפרש בפס"ד לאסור בדיעבד הבשר ולפי מה דנאמר להם שאין ריעותא של השוחט מחייב שלא לסמוך עליו רק מ"מ מצד חכם שהצריכם וקבלו על עצמם להעמיד איזה זמן שו"ב אחר עע"ג דהנה בפרח מטה אהרן ח"א סימן פ"ז נשאל קהל שהש"צ שלהם לא היה מרוצה ליחידים מהקהל כתבו מחמת שהש"צ צריך להיות מרוצה ונאות להקהל וגם ליחידים אם אינו מרוצה תפלתו אינה מקובלת ואינו מהראוי להיות ש"ץ בקהלנו לכן קבלנו עלינו ועל נפשותינו לבלתי קבל אותו ש"ץ מהיום והלאה וקבלנו שלא יוכל ולא יורשה שום גבר ממנו להכנס בביהכ"נ שלנו להתפלל כל עוד שהוא ישרת בקהלנו והשיב הפמ"א דקבלה אינו כנדר רק הוא מדרבנן ונדר גופא בכה"ג שהוא דבר שאין בו ממש דשלא לקבל ושלא יכנס הוי דשאב"מ ואינו רק בבל יחל מדרבנן לכן בכהאי גונא ודאי א"צ התרה כלל כ"ש בהיות הקבלה בדבר הרשות שלא קבל עליו שום תענית או מצוה ודאי שא"צ התרה והוכיח דבר זה מהראשונים ואם כן ה"נ קבלת השו"ב שלא ישחוט ולא יבדוק בלא עע"ג הוי דשאב"מ וא"צ התרה וגם הקהל שקבלו ע"ע להעמיד שו"ב עע"ג ג"ז דבר שאין בו ממש כמ"ש בשו"ת מיוחסות לרמב"ן סי' ע"ר כל אעשה או לא אעשה הוא כדבר שאין בו ממש כמו אישן ולא אישן אלא שאסור משום בל יחל מדרבנן אם נדר כן והובא בנוב"ת חיו"ד סימן קמ"ה ומוכח מהפמ"א הנ"ל אפילו בדבר שיש בו קצת מצוה רק שאינו קבלת תענית או מצוה ממש ולא פרשו בנדר רק קבלו עליהם א"צ התרה מדכתב כ"ש בהיות הקבלה בדבר הרשות משמע דמעיקרא מיירי אפילו אינו דבר הרשות וגם לפי ענין השאלה היה מצוה משום שלא מרוצה הש"צ ליחידים אין מקובל תפלתו ועיין בש"ע א"ח סי' נ"ג סי"ט ובמג"א שם ומהשאלה משמע דהיה צריך קבלה חדשה ובכה"ג גם יחיד יכול לעכב כמ"ש טו"ז שם.

וצ"ע דברי הפמ"א דס"ל אפילו במצוה אם קבל עליו דשאב"מ א"צ התרה דמ"ש מהאומר אשנה פרק זה דנדר גדול נדר כדאיתא בפ"ק דנדרים דף חי"ת וביו"ד סימן רי"ג אף דהר"ן ותוספת שם כתבו דמיירי שאמר שבועה שאשנה פ"ז מ"מ יש מחלוקת בזה והש"ע פסק דהוי נדר והלא אשנה נמי דשאב"מ ורק קבלה וצ"ל דס"ל כמ"ש בשו"ת שמש צדקה סי' ה' וסימן וא"ו לחלק בין שוא"ת לקום ועשה דאם אמר שלא יעשה דבר פלוני אם לא נדר או נשבע אף דהוא דבר מצוה א"צ התרה משא"כ אם אמר שיעשה דבר שהוא מצוה הסברא נותנת דבאמירה בעלמא סגי ואפילו לא הזכיר שבועה או נדר ולעומקא דדינא יש לחלק בין מצות צדקה דהוי הפרשת ממונו לכבוד ד' דמיא לקרבן ולשאר מילי דהקדש משא"כ שאר מצות כמ"ש התורת חיים ח"ג סמ"א אלו דבריו ולפ"ז מה שקבלו השו"ב והקהל שלא לשחוט בלתי עע"ג דהוי שוא"ת א"צ התרה אבל מה שקבלו הקהל להעמיד עע"ג דהוי קו"ע יש בו פלוגתא ואם כן אפשר אין למחות בידם כיון דיש להם על מה לסמוך דהיינו התוספת וכן דעת המאירי שם והתו"ח אבל הר"ן עצמו כתב שם בד"ה עליו להשכים דבקבלה בעלמא לדבר מצוה מהניא דמאי דאמרינן הכא לא הזכיר לא נדר ולא שבועה ואפ"ה דיבורא בעלמא סגי דומיא דמאי דאמרינן דקבלה לחוד מהניא לצדקה כדכתיב בפיך זו צדקה וה"ה לכל דבר מצוה עכ"ל.

אמנם זולת חכם שאסר וזולת קבלת הציבור פס"ד של החכם הוא דבר מתמוה ומבהיל על קהל קדוש לא יראו לנפשותם מלאכול מן שו"ב כזה בלא בירור אם נקי מן הרינון שיצא עליו מאחר כי לא דבר ריק הוא ורגל"ד לחשדו.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה