תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רפג
שאלה ראובן שכר אקצוס ליטול מכל שענקר ט"ו צ"ל ממאה שטריך שפירטס ומן שלשים שטריך ארבע צ"ל ומן חמשים שטריך שבעה צ"ל ויותר מן שלשים שטריך עד חמשים שטריך ג"כ שבעה צ"ל ושמעון מחזיק שענק ורוצה להחזיק יי"ש מן שלשים שטרויך ויי"ש מן חמשים שטרויך וכשיבא קונה יערב חצי מזה וחצי מזה שיחזיק ארבעים שנורויך והפחידו ראובן שיעמוד שומר מבחוץ ואם ימצא ביד הקונה יי"ש מן ארבעים שטרויך יסלק אותו מן השענק כי לא פרע האקצוס כראוי מן יי"ש ארבעים שטרויך והוכרח שמעון להתפשר עם ראובן לשלם לו בעד שפירטוס מאה שטורויך ח"י צ"ל וגם השפירטס יקח רק מן ראובן ויחשוב לו ראובן ריוח רק א' צ"ל מכל ליטער ואחר איזה שנים תבע ראובן מן שמעון מאה ועשרים ז"כ בעד הקפה יי"ש וטען שמעון שמגיע לו יותר מן ראובן כי הח"י צ"ל פרעון המכס נתפשר עמו באונס שהפחידו להעמיד שומר ולסלקו מן הרעכט שענק ע"י ערכאות.
שנית טען שמעון שחצי שנה לקח שפירטס מן ראובן חישב לו עם פרעון המכס כל ליטער בעד שבעה ושבעים צ"ל ולשאר אנשים מכר בפחות שבעה צ"ל ולא נודע לשמעון עד אח"כ שלישית טוען שמעון כשנודע לו אמר לראובן למה אתה עושה עמי כן השיב לו ראובן אם תוכל ליקח מאחר לקח אתה מוכרח ליקח ממני והפחידו ראובן שאם לא יקח ממנו יסלק אותו מהשענק רעכט והוכרח ליקח מחמת אונס וראובן מכחיש כ"ז גם טוען שהוא גברא דציית דינא וה"ל לשמעון להזמינו לד"ת.
תשובה טענה ראשונה אינו חשוב אונס אם ראובן מפחידו בדבר שהדין עמו לפי דד"מ ושמעון מבריח המכס ששכר ראובן כדאיתא בחו"מ סי' שס"ט ס"ו דישראל שקנה מכס אם מבריחין ממנו הוי גזלה וא"כ מה שנתפשרו לפרוע ח"י צ"ל ל"ח פשרה באונס.
טענה שניה של שמעון שנודע לו אח"ז שחושב לו ראובן ריוח על כל ליטטער יותר מצ"ל אחד טענה מעליא הוא וזה נלמד משו"ת השיב משה חחו"מ סי' ק"ג וישבע שמעון שהותנו שיחשוב לו ריוח רק צ"ל אחד ולא נודע לו שנטל יותר וכמה עולה וינכה מן החוב.
טענה שלישית מחמת שהפחידו ראובן הוכרח ליקח ממנו יי"ש ביוקר אף אחר שנודע לו שנוטל ממנו יותר הנה בחו"מ סי' ר"ה ס"ז יש בזה פלוגתא אם הפחידו אי חשוב אונס ושמעון מוחזק וי"ל קי"ל.
ומה שטען ראובן דציית דינא וה"ל לשמעון להזמינו לדין אינה טענה כדאיתא בפחז"ה דף מ"ם דאביי ורבא אמרי תרוייהו כותבין מודעא אפילו עליהם ואף דרשב"ם כתב משום דשמא לא היה ב"ד מזומן בעירו הא הנמ"י כתב שם דלא חלקו והרי מודעא לא מהני רק אם העדים מכירין שהוא אנוס ש"מ דגם בציית דינא חשוב אונס וכ"ש כאן דשמעון בלא"ה צריך לישבע על זה ולב יודע מרת נפשו דהיה אנוס מחמת הפחד שהפחידו ראובן.
אך יל"ע דהתינח במתנה דא"צ מס"מ אבל במכר דבלא מס״מ אמרינן אגב זוזי גמר ומקנה ה"נ מה שלקח שמעון יי"ש ביוקר הוה כזביני דאגב דהיה צריך ליי"ש גמר וקני דמה לי הן ומ"ל דמיהן אלא דאפשר עדיין יכול שמעון לומר קי"ל כבעל העיטור שברמ"א חו"מ ס"ס ר"ה דאנסוה לקנות ל"ק וכיון שלא קנה הוי כהוציא יי"ש של ראובן וא"צ לשלם רק כפי שוין בשעה שהוציאן וצ"ע אם י"ל קי"ל כי החמ"ח וב"ש בריש סי' מ"ב תמהו על הרמ"א וגם בביאור הגר"א שם באה"ע ובחו"מ שם כתב דכל הפוסקים חולקים על בעהע"ט.
אמנם נראה בלא"ה דהא דתלוה וזבין זביניה זביניה דוקא בשוייו אבל כיפהו למכור בפחות משוייו אף בקרקע דאין בו דין אונאה הוה כמתנה דא"צ מס"מ רק שנדע דהוה אונס עיי"ש בסמ"ע ובאה"ג בסי' ר"ה ס"ד לפ"ז נראה דגם במטלטלין ופחות משתות משוייו צריך להחזיר וכן מלשון רשב"ם שבב"י סי' ר"ה סס"א דדוקא אם אינו מפסיד כלום הוי זבינא.
אך בשו"ת רמ"א סי' כ"ב כתב ז"ל דבמטלטלין במקום שיש אונאה או כדי ביטול מקח המקח בטל ואפילו במקום דליכא אונאה כמו בקרקע אם אנסו ליתן לו בפחות משוייו כמבואר לעיל ואח"כ נכתב במוסגר ז"ל ואע"ג דרמב"ם כתב דפשרה דינה כמכירה וכל פשרה הוי פחות משוייו אפשר לומר דמיירי בפשרה פחות משתות דלח מקרי אונאה עכ"ל ולענ"ד אין להוציא דין מהמוסגר דנראה משום דלא ברירא ליה אלה הדברים סגר עליהם המדבר דממ"נ או סגרו משום דלשון פשרה דינה כמכר משמע סתמא בכל אנפי בין בפחות משתות בין ביותר משתות או סגרו מחמת דנראה לו אפילו בפחות משתות כיון דכופהו על הסך א"צ מס"מ וסגי בההוא פחדא כמו בקרקע דג"כ אין בו אונאה וע"כ אם משום דפשרה דינה כמכר מיירי בכל ענין בין פחות משתות בין יותר הרי העלו אחרונים דפשרה דינא כמכר דצריך שיהא נודע שהוא אנוס אבל מס"מ א"צ כמבואר בהגהת באה"ט בסי' ר"ה סק"ח ממלא ה"נ במכר וכופהו על פחות משתות משויין ואם סגרו מחמת דנ"ל דל"ש בין פחות משתות ליתר משתות לענין כופהו למכור בפחות משויין א"כ הוא כמ"ש דבנ"ד א"צ רק אונס לחוד.
ועוד בב"ח חו"מ סי' רכ"ז סכ"ד הביא מפירשא' דבע"מ שאין בו אונאה אפילו בפחות משתות הוי אונאה ובטל המקח לגמרי וא"כ כ"ש כשכופהו על לוותר פחות משתות דהרי חזינן דקפיד בפירש על פחות משתות ולא רצה להתאנות רק חברו כפאו וכנ"ד דשמעון אמר לו למה נוטל ממנו ריוח יותר מצ"ל אחד וראובן השיב לו דמוכרח ליקח ממנו והוכרח שמעון ליקח משום הפחד שהפחידו ראובן וכסבור שמעון דיכול ראובן לגרום לו היזק על מגן.
וברמב"ם רפ"ח ממלוה ולוה כתב אם מכר לו מטלטלין עד ז"פ במאה והיו שוין בשוק למי שקונה במעותיו מיד תשעים הר"ז אסור ואינו נותן לו רק תשעים ובסמ"ע סי' רכ"ז ס"ד כתב בסקי"ד דאם נתאנה לוקח פחות משתות אף דלא פרע עדיין צריך לפרוע הכל ועכצ"ל שאני אונאה מחמת חסרון ידיעה כמה שוה משא"כ כשיודע שאינו שוה כ"כ רק משום אגר נטר מוסיף דאפילו פחות משתות א"צ לשלם וא"כ כ"ש כשכופהו ליקח ביוקר ולקחו מחמת אונס דא"צ לשלם דאין זה אונאה אלא גזלה ובאגר נטר הוי רבית לבד משום דנותן ברצון.
ואפילו להפוסקים דבמעלהו סתם ולא פירש להדיא אם מעכשיו בפחות ואם לאח"ז ביותר אם מעלהו מעט אינו אסור משום רבית ומבואר דמעלהו מעט היינו בפחות משיעור אונאה כמ"ש בחו"ד שם ולא כהרמב"ם ועיין בפ"ת ר"ס קע"ג ביו"ד מ"מ מוכח דדומיא לזה בפירש אם מעכשיו בפחות הוי רבית אף באין בו שיעור אונאה ממילא בכופהו ליקח ביוקר בפחות משתות הוי גזל ואף דברבית דרבנן אין מנכין מחוב אחר משום דברצונו נתן לו אינו יוצאה בדיינין משא"כ אם באונס נתן לו הוי גזל ודין פרוטה כדין מאה.
וכיון דבררנו דגם בפחות משתות הויגזל וא"צ מס"מ אף דמ"מ צריכין שידעו העדים באונסו לא איברי סהדי אלא לשקרי דבלאו עדים א"א לב"ד להוציא מהנתבע אבל באמת סגי אם הבע"ד עצמן יודעים שהיה אונס כמבואר להדיא בב"י חו"מ סי' י"ב מחודש י"ג בתשובה שלישית של הרשב"א ואף דכתב שם שא"י יד"ש היינו משום דכופר ומוחזק אין לב"ד כח עליו אבל כאן דשמעון מוחזק ישבע שמחמת אונס הפחד קנה ביותר משוייו ויכלול בשבועתו שההפחדה היה על לא חמס בכפו משל ראובן ולא מחמת שמעלים ומבריח המכס שמגיע לראובן מכח דד"מ אזי ינכה לו שמעון מהחוב שתובעו ראובן אפילו חוב זה אינו מחמת אותו מקח שכפאו ליקח ממנו ביוקר והיינו מה שעולה היתרון ממה שהיה יכול שמעון ליקח ממק"א וכ"ז אם אין שטר מקוים ביד ראובן על חוב זה דאל"כ נאמן ראובן רק אחר הפרעון יכול שמעון להטיל עליו היסת כמבואר בחו"מ סי' פ"ב ס"י ודוקא על טענה שניה אבל על טענה שלישית א"צ ראובן לישבע כיון דאז הוא מוחזק י"ל קי"ל דהפחדה ל"ח אונס.