אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רפב

סימן רפא

תשובה על מה שהעיר חכם אחד על מה שכתבתי בערך ש"י על יו"ד סימן כ"ז לישב המנהג שמוכרין בני מעים לב"נ מנתנבלה בשחיטה משום דסד"א לרמב"ם רק מדרבנן אסור ולא גזרו על ב"נ והקשה דבתיבת גמא פ' נ"ח סק"ב כתב דספק אבמ"ה גם לרמב"ם אסור מה"ת לב"נ דהא דגלי תורה בספק ממזר דמותר ומינה יליף לכל התורה גלי תורה רק לישראל א"ד ל"ד בדברי שכתבתי לפי דברי הבית מאיר וחוו"ד דלא מספק ממזר יליף הרמב"ם ואדרבה בתה"ה ושאר החולקים על הרמב"ם הביאו ראיה לאיסור מדהוצרך התורה להתיר ספק ממזר מיתורא דקרא ש"מ בכל איסורים ספקן אסור מה"ת ותרצו מהרי"ט וחוו"ד ואחרונים דבספק ממזר התירה התורה אפילו בגוני דאסור לרמב"ם בשאר איסורים אלא דכ"מ לא דברה תורה רק בודאי כדאיתא בסוטה טהור ודאי וטמא ודאי אמרה תורה.

עוד תמה עמ"ש שם דגם למאן דס"ל דסד"א מה"ת לחומרא אינו רק ספק איסור שמא אסור בעצם ואם עשה בשוגג וכלפי שמיא גליא דאינו אסור בעצם לא עשה כלום והא בתה"ה דף ק"ב כתב דסד"א הוי כודאי מה"ת. הנה לשון רש"י בפ"ק דחולין דף טית ע"ב ספק דאיסורא לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור ותה"ה שם כתב בסוף דבריו בעלמא ספק כודאי וכן פרש"י על הודאי אזהרת ודאי ללקות עליו ועל הספק אזהרת ספק לאיסורא וכ"כ בפר"ח בכללי ס"ס דעת רש"י ותוס' ורשב"א דמה"ת אנו מוזהרים לפרוש מן כל איסורי ספקות ואין לאדם להכניס עצמו משום דשמא הוא אסור עיי"ש הרי דאינו איסור בעצם בודאי אלא דאין להכניס עצמו כשיודע שהוא ספק איסור ואם הכניס עצמו יש עליו עונש חיוב על הכניסה ולא על עצם הדבר אם כלפי שמיא גליא דמותר ולכן כשלא ידע ועשה אין עליו כלום כהרמב"ן ובתה"ה דף קי"ו דעתו נוטה דעיקר כר"ת דס"ט שנתערב מותר מטעם ס"ס וה"ר מירושלמי ומסיק דחד בחד והדר נתערב אחד מהם ברוב אסור גם לר"ת משום דחד בחד כגופו של איסור כודאי איסור וביארו פר"ח בסי' ק"י סקמ"ה מדחייב אש"ת בחד בחד ולא בחתיכה אחת ספק חלב הרי דחד בחד חשוב כודאי איסור עיי"ש ואם גם בשאר ספק חשוב ודאי איסור למה כשנתערב הוי ס"ס וגם לר"י דס"ט שנתערב אסור לאו משום דאסרה תורה הספק הוי ודאי איסור אלא משום דאיך תתיר וכבר אסרת והיינו בנודע תחלה כמ"ש מהרא"י ומאן דאוסר גם בלא נודע רק משום דל"פ ואפילו בנודע רק מדרבנן הוא כמו שביארתי בערך ש"י בסי' ק"י בד"ה והטו"ז.

עוד הראה בקיאות להקשות על מה שכתבתי דתק"ח לא חל על ב"נ וגם הפר"ח כ"כ ביו"ד סי' נ"ה והוא בחולין דף קכ"ט אמר דאבר המדולדל א"י להאכיל לב"נ והרי לית בו רק מצות פרישה מדרבנן הנה לרמב"ם אבר המדולדל אסור מה"ת והעלה הפר"ח כן לעיקר עיי"ש בסימן ס"ב ואפילו למ"ד דאינו מה"ת ומ"מ אסרו ליתן לב"נ ה"ט כמ"ש פר"ח בסי' נ"ה ס"ק ט"ז שכיון שידוע שאבמ"ה אסור לב"נ אי שרינן ליה להושיטו לב"נ תו לא מיקיים גזרת חכמים דאמרי אינשי מדשרי לב"נ ש"מ דלית בו איסור אבמ"ה עיי"ש וזה שייך באבר המדולדל מבהמה כשרה דיש חשש דיאכלו גם ישראלים אבל בני מעים דאינו אסור לב"נ רק אם נתנבלה בשחיטה הרי בלא"ה אסור לישראל משום נבלה ומדויק בזה לשון הש"ס שם מכל אוכל אשר יאכל שאתה יכול להאכילו לאחרים ולא אוכל שא"א יכול להאכילו לאחרים ויותר הל"ל אוכל הראוי לאכילה לאחרים אלא משום דבאמת ראוי לב"נ אלא דאין אתה יכול להאכילו ובעיקר קושייתו כבר קדמו בכנפ"י סי' נ"ה ותרצו.

עו"כ דיותר הוה לי לומר דרשב"א נמי מודה דספק במקרה סד"א מותר מה"ת כמו שכתב בח"ר פ"ק דחולין הובא בש"ש ש"א פ"ד ל"ד דדוקא בספק אם נעשה מעשה הוי ספק במקרה אבל הכא הרי ראינו דנתנבלה בשחיטה רק הספק בדין אם חשוב אבמ"ה לב"נ ובלא"ה הלא הרשב"א בתה"ה הוכיח דסד"א מה"ת אסור מדבעי בפ"ק דחולין למילף דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה דדלמא טרפה היא ולהרמב"ם בלא רוב מותר מה"ת והרי פרה בת שתים ע"כ מדחייתה שתי שנים לא נולדה טרפה רק החשש דאח"כ במקרה כטרפה ועכצ"ל הא דח"ר בפ"ק דחולין דרביה כמבואר שם וליה לא ס"ל ועוד אדרביה ק"ל דהא בנדה אמרינן דספק ראתה בשע"ת ספק אח"כ חייב אש"ת והא זה ספק במקרה כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר דכתב בח"ר שם דהוי ספק במקרה אימת נעשה הריעותא ועיינתי בש"ש וראיתי הרגיש בכ"ז והא דפ"א תירץ דהפרה אין לה חז"כ דלא נתבררה בשעתה והטמא יש לו חזקת טומאה עיי"ש וזה לא יתכן לרשב"א גופא דמייתי ראיה מפ"א דסד"א מה"ת אסור כיון דיש חז"ט גם לרמב"ם מה"ת ספקו לחומרא.

עמ"ש בסי' ס"ז טעם הרמב"ם דאוסר לאכול בשר חי דשמא יפרש הדם ע"י דחיקת שיניו תמה דהא החוו"ד בסי' ס"ט סק"ג הוכיח דאין דם פורש בנשיכת שיניים מדשרי לאכול בשר חי א"י מה הוא סח דהחוו"ד הוכחתו מהמתירים לאכול בשר חי ואני כתבתי לרמב"ם האוסר וגם החוו"ד כתב רק אפשר והניח בצ"ע.

עמ"ש בסי' ע"ה להביא מהמג"א סי' תק"ז דאין איסור לבטל בשעת היתר כתב דהבאתי ראיה לסתור דהא בסי' תרכ"ו כתב המג"א דביו"ט וחוה"מ אין לבטל סכך הפסול לא עלי תלונתו אלא על תמג"א דלפי דעתו סותר א"ע אלא צ"ל דהמג"א לא ס"ל מ"ש המג"ד שם דביו"ט נמי ל"ח מבטל איסור דליכא איסור רק אינו יי"ח דהמג"א ס"ל כמו דאין לבטל איסור כן אין לבטל פסול ובסוכות שם פסול על סכך זה.

ומה שהביא מהמג"א ס"ס תמ"ז שכתב בחלב וחלב חטה דמותר לערב שאינו כונתו לבטל ולא כתב משום דעדיין אינו אסור ג"כ לק"מ דלעצמו לא נצרכא רק להצ"צ דס"ל ג"ז אסור לבטל הקשה עליו המג"א הא אין כונתו לבטל ועוד זה כולל גם חלב חטה די"ל חמץ שמו עליו כמ"ש דג"מ שם אך נ"ל די"ל דמג"א נמי ס"ל דל"ל משום דעדיין היתר כיון דאסרו חכז"ל ללוש עיסה בחלב אף דעיסה בחלב אין בו איסור מ"מ כיון דאסרו הוי כמערב בשר בחלב דאין מבטלין איסור וכן מבואר בצ"צ שאלה פ' דאחר שאסרו ליתן חלב בעיסה נחשבת העיסה כבשר עוף ואסור ליתן לכתחלה אפילו מעט חלב בתוכו דזה נקרא מבטל איסור.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה