אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רסו

סימן רסה

שאלה אדון היה לו כ"ה חניות בבנין אחד ומושכרים ליהודים והחזיקו כמה שנים אח"כ סתר הבנין ונתנו לו שרי עיר קרקע מר"ה להוסיף על בנין החדש ועשה רק עשרים חניות ויש מהחניות אשר כולו על מקום רה"ר ויש אשר קצתם על רה"ר וקצתם על מקום הישן וקמו עשרים משוכרי הישנים ושכרו החניות על שמנה שנים ונשארו החמשה בלא חניות ומדיינים עם העשרים ועלה בדעת הב"ד דאותם חניות אשר קצתם על קרקע הישן ישומו דמי החזקה לפי ערך חלק קרקע הישן ומן הבנין לא ישלמו השניים כלום מדמי החזקה רק חלק לפי ערך הקרקע כי הבנין חדש גם שאלו אם בכלות השמנה שנים ימחו מלהסיג גבול שוכרים השניים דהיינו שאותם החמשה לא ישכרו עוד מאותם חניות וזה אשר השבתי הנה במבי"ט ח"א סי' קצ"ב נוטה דעתו אחר שכפל ונבנה מחדש פנים חדשות הן ואבד מחזיק ראשון חזקתו אלא דרפויי בידו ומוכח דעתו התם דאין חילוק בין הקרקע להבנין דאם נימא דאבד המחזיק זכותו גם בקרקע אבד ואין לו דמי חזקה גם מהקרקע ואם נימא דלא אבד אזי חזקתו כמקדם גם בבנין החדש ובשואל ומשיב קמא סל"ב פסק בפשיטות כיון דנפל בנין הישן אזדא חזקתו כמו בשכר בית זה ונפל דסימן שי"ב סי"ז ומוכח נמי דגם בקרקע אין לו עוד חזקה כלל הן אמת דלפימ"ש הרמ"ך באס"ז פ' השואל דף ק"ג דאם רוצה השוכר לבנות ממעותיו ולדור עד כלות זמן השכירות אין המשכיר יכול למחות בו מבואר דס"ל אף דנפל אזדא היינו רק מהבנין דאין מחייבין המשכיר לבנותו אבל לא אבד השוכר זכותו בהקרקע אך הב"י בחו"מ שם הוכיח ממדור אלמנה דנפל דפסק הש"ס בכתובות דף ק"ג דיורשים יכולים למחות בה אפילו היא רוצה לבנות משלה דה"נ בשוכר וכ"פ הרמ"א בחו"מ שם הרי דגם זכותו באותו קרקע אזדא וצ"ע על הרמ"ך כי ראיית הב"י ראיה גדולה והנה במסגרת השלחן לחו"מ סי' ק"מ אות ל"ה העתיק מן כנה"ג דאם נשרף או נהרס הבית שהחזיק בו ישראל וחזר הגוי ובנאה החזקה הוא לראשון אמנם בכנה"ג שם אות צ"ז כתב בזה"ל הסכמה שכתוב בה שמי שהיה לו חזקה בחצר ובנה בו הכותי בתים אחרים שחזקת אותם בתים הם של זה שהיה לו חזקה בחצר כ"ש אם הבית שהיה לו בו חזקה נשרף או נהרס וחזר הכותי ובנאה שפשוט הוא שהחזקה של ראשון מבי"ט סימן קצ"ד עכ"ל הרי כשלא נמצא כתוב בהסכמה כמ"ש כיון שנפל וחזר ובנאה י"ל אבד ראשון חזקתו ולפ"ז לולא דברי השו"מ אין להוציא דמי חזקה מהשוכרים שניים כ"ש אחר שהשו"מ פסק בפשיטות כן בראיה ברורה וממילא גם אחר שמנה שנים אסור להחמשה להסיג גבול אותם העשרים שוכרים.

ומ"מ אחר שהב"ד מפוקפק בידם איך נתקנה אצלם התקנה אם לכשיפול ויבנה מחדש אזדא החזקה ואינם סומכים על השו"מ מאחר דמבי"ט מספ"ל רשאים לעשות כשיקול דעתם במלתא דמסתבר כמו שכתבו דהא מבואר בשו"ת הרא"ש כלל ק"ז דרשאים הב"ד לעשות פשרה בע"כ של בע"ד היכא דלא ברירא להו הדין ומייתו ראיה מס"פ המפקיד דף מ"ב בההוא בקרא דפסקו לו לשלם דמי בשר בזול דפרש"י דפשרה הוא ומוכח מזה דיכול לעשות פשרה כשהדין מסופק לדיין וא"י. לבררו אפילו להוציא ממון הן אמת דזה רק לפרש"י שם אבל לר"ת ורא"ש שם בפסקיו הא דמשלם דמי בשר בזול לאו פשרה אלא דינא ולפ"ז אין ראיה מ"מ כיון דפסק בש"ע חו"מ סי' י"ב ס"ה כהך דשו"ת הרא"ש קם דינא.

ב

שאלה קהל והרב תקנו בחרם שלא להלעיט אווזות ועבר אחד והלעיט. הנה פרי תבואה שאלה ט"ו העלה דאסור לו ומותר לאחרים אם מלעיט רק בשביל עצמו אבל במלעיט למכור אסור לכ"ע וראייתו ממבטל איסור וממטביל כלים בשבת ומכ"ש בחרם שהוא דאורייתא עיי"ש וצ"ע דהא בשו"ת הרא"ש כלל זיין דין ד' כתב בקהל שתקנו בחרם שכל כתב שלא יהא כולו מכת"י סופר ב"ד לא יגבה בו אח"כ תקנו ששנים אחרים ברורים שיבררו יכתבו השטרות נמצא זו נגד חרם ראשון אף שעשו מכשול להקהל שעברו על החרם מ"מ לא נפסלו השטרות והתקנה שניה קיימת אף דקי"ל כל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ דזה רק במצות שא"א לבטלן אבל התקנה שאפשר לבטלה בהא לכ"ע מהני וגם חרם אפשר לבטל את"ד ואפשר לחלק דשא"ה דכל הקהל עשו תקנה שניה ג"כ ובידם לבטל חרם ראשון להתירו לכן גם טרם שהתירו לא אמרינן אעל"מ אבל יחיד שעבר דאין בידו להתיר חרם הקהל י"ל דקונסין אותו שלא יהני מעשיו ומ"ש הש"ך ביו"ד סימן רכ"ח ס"ק צ"ו דטעמו של הרא"ש משום דחכם עוקר הנדר מעיקרא לא הבנתי דהא הרא"ש שם כתב שני טעמים אחד כיון שאפשר לבטל החרם ועוד חכם עוקר את הנדר מעיקרו וכשיתירו את החרם כאלו לא היה חרם מעולם והיינו לטעם ראשון אף דאפשר רק לבטל מכאן ולהבא כהסכמת הקהל וטעם שני כשיתירו ע"י התרת חכם שעוקר למפרע וטו"ז כתב דלא כהש"ך שם ובחת"ס יו"ד סק״ו כתב לתרץ דברי הרא"ש באו"א ומדברי הטו"ז וחת"ס מבואר כיון דאפשר לבטלו לא אמרינן אעל"מ אף א״ל בטלו עיי"ש ופשטות לשון הרא"ש שכתב מפני שאפשר לבטלו ל"ד למצות התורה משמע דלאו משום דבידו לבטל דא"כ הל"ל מפני שבידם לבטל ובערך ש"י ליו"ד סי' רכ"ח סל"ה תרצתי דברי הרא"ש מקושית הטו"ז והש"ך.

ועוד בתוס' פ"ק דתמורה דף וא"ו בד"ה והשתא דשנינן כל הנהו שנויי אביי ורבא במאי פליגי הקשו נימא דפליגי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ועבר וגירש דלאביי מהני ולרבא ל"מ ותרצו כיון שאין האיסור כמו לא יוכל לשלחה אלא שהוא בדה את האיסור בכה"ג לא אמר רבא דל"מ ול"ל דוקא בנשבע שלא לגרש דבעצמו בדה את האיסור אבל קהל או נשיא שהטילו חרם שלא לעשות איזה דבר ועבר אחד ועשה בזה לרבא לא מהני דא"כ הק"ל נימא דפליגי בהכי אע"כ כיון דלא אסרה רחמנא רק בדוי מהקהל או נשיא ל"ד ללא יוכל לשלחה אמנם מהתוס' אין ראיה דאביי ורבא פליגי אם מן התורה ל"מ אבל מודו תרוייהו דרבנן קנסוהו אך אף דאין ראיה מהתוס' מ"מ גם ראיות הפ"ת אין מוכרח דכמו דמחלקים התוס' לענין אעל"מ דהיכא דבדת מלבו מהני ה"נ י"ל רבנן לא קנסו באיסור דבדה מלבו.

ועוד בשלמא מבטל איסור או מטביל בשבת אם לא קנסו בדיעבד מה הועילו חכמים בתקנתן כדפריך בפ"ב דגיטין י"ז ע"ב והתירוץ מהני דלכתחלה ל"ת פירש"י דסופר ועדים לא כתבו ל"ש כאן ובהה"מ פ"א מהלכות אישות כתב דבאיסורי דרבנן לאו כולהו אנשי זהירי משא"כ חרם דאורייתא ונפסל לעדות ולשבועה כדאיתא בחו"מ סימן ל"ד ס"ה וש"ך ואחרונים שם בקו"ע מפסל זהירי שלא יפסלו ועיין במג"א ס"ס תמ"ג דמכר חמצו לאחר א"ה דמיו מותרין ולא קנסינן לו ועיין בתוס' חולין ר"פ כ"ה בד"ה ומנא תימרא דאין לדמות גזרות חכמים זו לזו אלא במקום שהש"ס מדמה ובשו"ת חכ"צ ס"ס צ"ב המחמיר איסור דרבנן עליו להביא ראיה ואין להחמיר מדעתינו כדאיתא סוף ידים אתה מחמיר ועליך להביא ראיה וכ"כ תשב"ץ ח"א סכ"ב.

ומה שהביא הפ"ת משבת נ"ג דאם קשר המרדעת בשבת אם אסור לצאת לר"ה משום דעשה איסור בקשירה דסמך אצדדי בע"ח עיי"ש לפימ"ש אין ראיה ואדרבה מרש"י ותוספת ורא"ה וק"ע ופ"מ ראיה להיפך דמפרשים טעם אחר וע"כ דלא ס"ל לקנסו מחמת דעשה איסור.

ובצלעות הבית סס"ד כתב מגרש בע"כ דעבר על חדרגמ"ה ל"מ מעשיו דקי"ל כרבא דאעל"מ כקושית תתוס' בנשבע שלא לגרש דהא סברת תירוצם ל"ש דזה לא בדה האיסור ואין לו התרה מצד עצמותו והוא איסור תורה חרגמ"ה עכ"ל וק"ל א"כ הדרא קושית תוס' לדוכתה נימא נ"מ בכה"ג ועכ"פ נלמד מדבריו דדוקא חרגמ"ה דאין לו התרה מצד עצמותו משא"כ חרמי הקהל די"ל התרה אם יסכימו להתיר מכאן ולהבא וע"י התרת חכם לעקור למפרע.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה