אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רסה

סימן רסד

ע"ד שאלתו כעת שנתבטלו הרעגאלין. ויצא מהממשלה להשכיר כמו אקצוס שיטול השוכר ט"ו צ"ל מכל מדה יי"ש מהמוזגים דהיינו השענקרס אם מי שהיה מחזיק ע"ע הרעגאל יש לו חזקה ומשום ועשית הישר והטוב או משום עני מהפך בחררה אין להשיג גבולו תשובה עיין רדב"ז ח"א סי' תי"ג בראובן הדר בבית ישמעאל ויש לו בה חזקה כפי התקנה ומת הישמעאל ונפל הבית למלך והלך שמעון לקנות הבית מהמלך ומסיק כיון שנפל הבית למלך אבד ראובן חזקתו שהרי אם היה המלך רוצה להשכירה לשמעון כלום היה ראובן י"ל למלך יש לי חזקה בבית או כלום היה יכול לדחות את שמעון מלשוכרה מחמת התקנה כיון דדינא דמלכותא דינא את"ד וכן במבי"ט ח"א סי' קצ"ד ומהרי"ט ח"א סי' צ"ה והובאו במ"ש סי' רל"ז כ"כ ורדב"ז בסי' קנ"ט שם כתב תחלה ג"כ שלא ראה מי שיטעון חזקה דד"מ הכי הוא היום לזה ומחר לכל מי שיוסיף כ"נ להלכה אבל מה נעשה שכבר נהגו שמוכרים חזקות והמנהג עיקר גדול בדיני ממונית את"ד הרי זולת המנהג לא חש לה משום חזקה ועשית הישר והטוב או משום עהמב"ח.

ולענ"ד זולת טעם דדמ"ד ל"ש משום עשית הישר והטוב בזה דההככנסה הוא לצורכי המדינה ואינו כמו רעגאל שהיה של השרים עצמם דאז י"ל דלא חשו לרווחא דישמעאל כדאיתא בחו"מ סי' קנ"ו ס"ז בהג"ה אבל כששייך לכל המדינה ואם ימחו מלשכור האקצוס רק מי שהחזיק ברעגאל מכבר ישכור בזול כרצונו ונפסד כל המדינה ישראלים וא"י דאם לא יספיק ההכנסה להוצאות צורכי המדינה בע"כ יכבידו בשאר מסים ובפסידא דמוכר ומשכיר ליכא משום עשיית הישר והטוב כדאיתא בחו"מ סי' קע"ה לענין בר מיצרא אך כשיש מנהג ברור במדינה כולה למחות במשיג גבול המחזיק י"ל דכל ישראל שבאותה מדינה מחלו על זה משום דלפעמים יצטרך אחד או בניו לאותו תקנה וכה"ג פרש"י בפרק כל הגט דף למ"ד סוף ע"א בד"ה בחזקת עניי ישראל וכה"ג הוא בגמרא פרק שנים אוחזין י"ב ריש ע"ב ובפרק אלו מציאות דף כ"ז ע"ב ובחו"מ סי' תי"ז.

וא"כ כיון דכל זה רק מחמת שכן נהגו צריך שיהא המנהג ברור בזה הדבר ממש וכמ"ש הש"ך ונה"מ סי' ר"א ועיין חו"מ סי' של"א סס"א בהג"ה ובנ"ד דבר חדש הוא ול"ל כלל דנהגו להחזיק מרעגאל לאקצוס ול"ל דא ודא אחת היא שהיה מחייתו מן עסק היי"ש אשר חכר דהא הב"ח בתשובה ס"א כתב מדינא אין בראנדיס ובטשפאווי (היינו פאכט לשלם הקצבה והוא כמו אקצוס כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב בחחו"מ סל"ה) תורת חזקה ולא דין עני המהפך בחררה אלא שמצר תקנת המדינה נידון דין חזקה בראנדי אבל בטשפאוי אין בו תקנה ולא דמיא לאוראנדי שהחוכר הראשון מוציא הוצאות בבנינים ובכמה דברים לצורך האורנדי ועל הרוב נשאר לחוכר הראשון חובות אצל הגוים ומאלצין ויי"ש עיי"ש ובשו"ת ד"ח הנ"ל וא"כ דון מינה שמי שהיה לו חזקת אוראנדי ונשתנה מהממשלה לאקצוס דפנים חדשות באו ואין מחזיקין מאורנדי לאקצוס כל זמן שלא נתברר מנהג ברור דגם באופן כזה היו נוהגין להחזיק את הראשון.

והנה מה ששאל לענין ליצעטנזין דהייני שענק שיצא הנימוס מהממשלה להיות בעירו שנים וזה שהיה מחזיק הרעגאל עד עתה רוצה למנוע שלא יקח שום אדם שענק רק הוא ודאי אין הדין עמו ועיין שו"ת ד"ח ח"ב סי' מ"ם כ"כ בפירוש ומסתיין לומר דיועיל החזקה לבעל האורנדיא להחזיק שענק אחד והתינח אם לא היה הנימוס רק ליתן בעירו שענק אחד אבל כיון שניתן שנים אפילו יפלו כל השנים ביד שנים אחרים כל חד מצי לדחותו לבעל האוראנדי שיתבע חזקתו מן האחר ולא יהא עדיף ממי שאבדה לו דרך שדהו בכתובות דף ק"ט ע"ב וחו"מ סי' קמ"ח ול"ד להא דאיתא בכתובות שם דקלא גבייהו הוא דהתם כולם נהנו דכל יורש נטל נגד חלקו שבדקל או משום דכל נכסי המוריש נשתעבדו ליתן הדקל להבת כמ"ש באס"ז שם:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה