אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רנו

סימן רנה

אחד נשא אשה ואחר איזה שבועות אמרה שתלך למשפחתה הרחוק לערך עשרה פרסאות ותביא משם מעות וחפצים שיש לה אצלם ותחזור בשבוע השני והלכה ברשותו ולא חזרה ונסע הבעל לשם ואמרו לא היתה בזה ונסע בכמה מקומות לחקור אחריה ולא נמצאת וזה שתי שנים שעברו ודפק על פתחנו למצוא לו עזר ואמרתי אתחיל מן הצד ואם יסכימו חכמי הדור אהא נמנה עמהם לדבר מצוה.

בנוב"ת ס"ו החמיר כשהלכה מחמת רעבון ולא נודע ממנה שמנה שנים כיון שלא פשעה וברשות בעלה הלכה שמא ע"י אונס נתעכבה ומקום מצוה פ"ו ליכא דכבר יש לו בן ובת אף די"ל דגם להסוברים שרגמ"ה אף במקום מצוה היינו במקום מצוה ששהה עשר שנים ולא ילדה גזר שלא ישא אחרת דהוא בשוא"ת לקיים מצות פ"ו וגם הוא ספק שמא גם מאחרת לא יבנה אבל מי שיושב בלא אשה נכשל בהרהורי עברה בכל יום אך י"ל אם כן נתת דבריך לשיעורין ואם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סבה או שתהיה חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת על אשתו והצ"צ בסי' עי"ן לא רצה להתיר היכא שנשבית אשתו את"ד ותמוה בעיני הא מבואר בתוספת פ"ק דכתובות ריש ד"ג בד"ה וסברה דאניס דמן הדין ליכא למיחש דאניס דרובן לאו אניס וכשלא בא המגרש לזמן שהתנה מותרת להנשא ויותר מזה מבואר בריטב"א שם דאפילו יש קול בעיר דאניס ואפילו אין טוענת ברי דלא אנוס מ"מ כל היכא דאין לנו ראיה דאניס אין לחוש ואין למחות בידה מלהנשא עייש"ה ובמהרי"ט חא"ע סימן י"ב ואם באשת איש כן ק"ו לענין תקנת רגמ"ה וגם החת"ס חחו"מ סי' קכ"ב נראה דאישתמיטתיה דברי תוספת הללו ואף די"ל חזקת חיים וחז"כ מ"מ לפימ"ש כ"פ דחדרגמ"ה איסור דרבנן וגם כ"פ ס"ל דגם באיתחזיק איסורא סד"ר לקולא כ"ש הכא דכ"פ ס"ל דעכשיו אינו רק מנהג.

ועוד הא כללא הוא בכל ספק תלינן במצוי יותר הן להקל הן להחמיר כדאיתא בש"ך יו"ד סימן נו"ן סוף סק"ג וסי' נ"ב סקי"ד והרי תוספת פרק נערה דף נ"ב בד"ה רצה כתבו דמיתה באשה שכיח יותר מפרקונה והביאו כן מהירושלמי ואם כן אין לחוש שנתעכבה מחמת אונס אפילו שאר אונס דהא רובן לאו אניס ואינו מצוי כמיתה לזמן מרובה ובאשה וכ"ש כאן די"ל שמא מתה ושמא בזדון לבה אינה רוצה לחזור ובשו"ת מבי"ט סי' שכ"ז הובא בתק"ע צירף בהתירא דעגונה אחר שנאבד בעלה יותר מיב"ח סברא דמת וכ"כ שבו"י סי' קט"ו ח"ב וסי' ק"י בח"ג והביא ראיה מפרק הרואה דף נ"ח דאחר שנה הוי לאחר יאוש וסברא דמת אם כן. לתלות במצוי יותר ואין ראיה מהצ"צ והחמ"ח סי' קי"ט סק"ז דהם מיירי דידענו דנשבית וגם בתשובה מבן המחבר בנוב"ת סי' קמ"ז השיג על אביו וכתב דל"ד להך דהצ"צ עיי"ש וחכ"א רצה לומר דתוספת קאי התם על אונס דל"ש ושכיח כמ"ש שם בד"ה א"ד והנו"ב חשש לאונס דשכיח וזה אינו נהי דשכיח אונס דפסקה מברא כדאיתא בכתובות שם היינו על זמן מועט אבל שיתארך האונס כמה שנים זה ודאי לא שכיח דהא חולי ושבי' חשוב ל"ש כדאיתא בא"ע סימן קמ"ד סעיף א' וכ"כ בהשמטות שו"ת אמרי א"ש סוף חו"מ.

אח"כ מצאתי בשו"ת ברכת יוסף חא"ע שאלה א' העיר מתוס' דפ"ק דכתובות הנ"ל והוסיף ראיה מהתומים סי' כ"א דאין נאמן לטעון מחמת אונס נתעכב ולא בא לזמן שקבע ומוציאין ממון ממנו אם אינו מברר בעדים דאנוס היה ובאמת בחו"מ שם בש"ע מבואר דצריך להביא ראיה דאנוס היה אלא דאפשר לדחות דהיכא דעומד לפנינו ואינו מברר גרע טענתו וכה"ג מחלק בחו"מ סי' ס"ב אך התוספת לאו מה"ט באו רק משום דרובן לאו אנוס עוד הביא בשו"ת הנ"ל מפסקי מהרי"א סי' קל"ט דאפילו באדם בינוני כשזמן רב לא נשמע ממנו היכן הוא הוי כמשאל"ס שאם נשאת ל"ת עיי"ש ואף דאין לסמוך ע"ז בחומר א"א מ"מ חזי לאצטרופי עכ"פ לענין תקנת רגמ״ה ובזמן הזה דיש בי דואר בכל אתר ואתר אם היא בחיים ואינה מורדת היתה מודיע לבעלה ואם נפלה למשכב יכולה להודיע ע"י אחרים והרי בעלה חייב ברפואתה ופרקונה אם נשבית ועכ"פ למשפחתה היתה משלחה אגרת והרי א"י ממנה.

ועוד אחר דזה מלתא דלא שכיח שתתעכב מחמת אונס ויאבד זכרה ולא נדע מה היה לה אפילו את"ל דיזדמן ע"צ המיעוט באנשים אשר ממרחק יביאו לחמם מ"מ בנשים דבעלן מפרנסין אשת חיל מי ימצא שתביא ממרחק לחמה א"כ לפמ"ש הד"מ בא"ע סי' א' אות טי"ת דרגמ"ה ל"ג רק עד סוף אלף החמישי ומאז והלאה אינו רק מנהג שנהגו להחמיר ואי אתה רשאי להתירן בפניהן עיי"ש וא"כ הא כתב הריב"ש סימן עת"ה דבדבר דלא שכיח לא שייך מנהג ופסק כן בחו"מ סימן של"א ליכא בנ"ד איסור משום מנהג ואף דהצ"צ וחמ"ח כתבו דגם בשבויה יש איסור דלא ישא אשה על אשתו שאני שבויה דמצוי קצת כמ"ש התוספת בפרק נערה דף כ"ב אבל בנ"ד אינו מצוי והגם דבנישתטית לא כתבו המחברים טעם זה משום דג"כ שכיח יותר דהא קמן בכל שו"ת שבכל דור ודור נשאלו על כמה מעשיות דכישתטית ובירושלמי פרק האשה שהלך קמא ה"ו גזרו על דבר מצוי ול"ג ע"ד שאינו מצוי דרך איש לצאת למדה"י אין דרכה של אשה לצאת למדה"י והובא בח"ר שם דף צ"ה וכ"כ רש"י בקידושין דף ס"ט בד"ה ואת הנקבות והכי איתא בפרק הערל דף ע"ח ב' בפרש"י בד"ה ולא מן הגרים בארציכם דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות עייש"ה.

אפילו להרש"ל בתשובה ושאר קנת מחברים דחששו דרגמ"ה גזר לחלוטין מ"מ מהיכי תיתי לומר דיגזור על מלתא דלא שכיח יותר מגזרת חכז"ל בש"ס דמבואר בביצה דף ב' ע"ב ובפ' הדר ס"ג ב' דבמלתא דל"ש ל"ג רבנן ובמהרי"ק שרש ק"א הביא מהרשב"א דל"ג רגמ"ה רק לגדור בפני הפריצים וההוללים והמעוללים בנשותיהם שלא כראוי עיי"ש וזה לא שייך כאן וברדב"ז ח"ב סימן ת"ש כתב דלא גזר רגמ"ה רק באשה היושבת תחת בעלה ומשמשת אותו ואפילו כבר קיים מצות פ"ו מ"מ יש משום לערב את"י עיי"ש ובשו"ת ברית אברהם חא"ע ס"ס פ"ח כתב היכא דנסעה ממנו אפילו לא מחמת מרד והבעל חקר ודרש אחריה אין לעגנו.

ולפימ"ש רבינו אביגדור בהגהת מרדכי דכתובות סי' רצ"א שלא גזר הגאון משום דררא דאורייתא רק משום קטטה וכ"כ בשו"ת הר"ן סימן מ"ח א"כ הרי בנ"ד ליכא משום קטטה ואין לחוש לספק שמא תחזור לבית בעלה כיון דליכא דררא דאורייתא אפ"ת דחרם דאורייתא מ"מ מהיכי תיתי לומר דגם בכזה גזר דלא שכיח ויותר יש לתלות במצוי להתירא והוא חומרא דאתי לידי קולא דאסור לעמוד בלא אשה ואאת"ל דל"פ בתקנתו דכן מצינו לפעמים דמשום דגזרו בשכיח לא חלקו גם בל"ש כמ"ש תוספת בפ"ק דשבת דף י"ד ריש ע"ב מ"מ הא כתב המל"מ פי"ב מהלכות גירושין הט"ז דאין לומר דלא פלוג כשאין לנו ראיה דאפשר במקום עיגונא ל״ל ל"פ עיי"ש וק"ו משום עיגון הבעל דאסור לעמוד בלא אשה ועוד כתב בשו"ת ברית אברהם חא"ע סי' י"ז אות ה' דבמלתא דלא שכיח וליכא רק ספק אם יבא תקלה לא גזרו

הגם דהרד"ך כתב דרק בגדרו משום לתא דאורייתא אמרו במלתא דל"ש ל"ג אבל היכא דרצו לזכות את ישראל דאיש על מקומו יבא בשלום תקנו גם בל"ש וא"כ תקנת רגמ"ה ג"כ משום קטטה הוא הא כבר הוכיחו בשו"ת שער אפרים סי' ס"ח וחכ"ל סימן ס"א מהש"ס מכ"ד דלא כהרד"ך והובא ביד מלאכי ועוד גם מהרד"ך לא אמר רק אי שייך הטעם שתקנו עבורו גם בהמלתא דלא שכיח כמבואר במל"מ פ"ד ממלוה הי"ד ובספק אם יבא הדבר לתקלה מודה כמ"ש ברית אברהם.

ואפילו נימא דגם במקום עיגונא ל"פ הא כתב בפרמ"ג באשל אברהם סימן קכ"ח סק"ל דבמקום מצוה לא אמרינן לא פלוג והוכיח כן מהש"ס עיי"ש ואם בשאר מצוה אמרו ק"ו במצוה דנ"ד דהא מבואר במגילה דף כ"ז דאין מוכרין ס"ת רק כדי ללמוד תורה או לישא אשה ושללו שאר מצות ומבואר בחמ"ח סי' א' סק"י וב"ש סקט"ו לכל מר כדאית ליה דמשום שלא יתגבר יצרו עליו או משום לערב את"י מותר למכור ס"ת כדי לישא אשה אפילו כבר קיים פ"ו ואף דפרמ"ג מיירי היכא דלא שייך הטעם שתקנו מחמתו בזה לא העמידו דבריהם משום ל"פ הא ה"נ ליתא הטעם כיון דליתה וספק אם תחזור ומצוי יותר להיתר אלא די"ל שא"ה דאפשר בהיתר מ"ר ולא נדחה המצוה לגמרי אבל עכ"פ למדנו דע"י מ"ר מותר וגם בשו"ת הגאון מוה"ר ר"ס מרגליות זלה"ה סימן כ"ט האריך בראיות להתיר לישא אשה על אשתו משום דאסור לעמוד בלא אשה רק הצריך מ"ר וכ"כ שם סימן כ"ג וכ"כ בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' ל"ט עיי"ש לכן נ"ל דיתן גט ביד שליח להולכה וישליש וועקסיל על הכתובה דאף בנישתטית פסק בשו"ת רח"כ תשובה ג' דסגי שישליש כתב כ"ש בנ"ד דשמא מתה וכמ"ש בשו"ת ד"ח בחא"ע ח"א ס"ב דהוי כא"י אם נתחייבתי וכשישיג היתר ממ"ר מג"א אני נמנה עמהם איברא גוף סברת מהרד"ך בעלמא נראה ברור ונכון דמה שהקשו ותמהו שע"א וחכ"צ ובר"א על מהרד"ך מפ' הזהב בהא דמ"ט משיכה קונה שלא יאמרו נשרפו חטיך ובמלתא דל"ש ל"ג אף דאינו משום גדר רק תקנה לטובת ישראל נ"ל דלק"מ דהתם פריך מאן דשדא דליקה בעי שלומי אלא שמא תפול דליקה באונס עיי"ש מ"ז ע"ב וכיון דאונס לא שכיח לכן בהחליף דמי שור בפרה או בחפן מעות דג"כ ל"ש והדר יפול דליקה באונס הוי תרי ל"ש ומיעוטא דמיעוטא כמאן דליתא דאפילו ר"מ דחייש למיעוטא ל"ח במיעוטא דמיעוטא ומשום דכמאן דליתא דמי בזה מודה מהרד"ך דאין לתקן בשביל זה דלא יזדמן ושאני חד ל״ש דמצוי שיזדמן קצת והמל"מ פ"ד דמלוה בהי"ד בד"ה כתב מהריב"ל הביא ראיה משו"ת הרשב"א דכתב דוקא בן בנכסי אביו תקנו שלא ימכור ולא בנכסי שאר מורישו משום דלא שכיח לא כמהרד״ך ואדרבה יש ראיה למהרד"ך מהרי"ף ורמב"ם ובע"ט ור"ן ורמ"ה דמבואר בטוחו"מ סימן רל"ה וכ"פ בש"ע שם דגם בנכסי מורישו תקנו וא"ל דהם ס"ל דג"ז שכיח דאטו יפלגו במציאות ועין רואה.

עוד הקשה חכ"צ מפ"ק דשבועות די"א דר"י אמר תמידין שלא הוצרכו נפדין תמימים ואמר רבה טעמא דלב ב"ד מתנה עליהן ופריך מפר ושעיר שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ימותו ומשני שאני אבודון דלא שכיחי הא קמן אף שחשו לתקנות הקדש וב"ד נתנו לב לתקן צורכי ציבור לא חשו לתקן מלתא דלא שכיח עיי"ש ונ"ל דרש"י פירש לב ב"ד מתנה עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשי קדושת הגוף עכ"ל ומדלא כתב דלא לקדשי בשעת לקיחה קדושת הגוף או דבשעת לקיחה לא לקדשי מבואר דצריך דוקא שיהא לב ב"ד מתנה בשעת לקיחה ממש ואולי משום דבשעת לקיחה קונין לתמידין הרי קונין לקדושת הגוף ומה אהני מה שמתנין מקודם בלבם דומיא דאמר בנדרים וביו"ד רי"א ס"ב י"א שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אא"כ יזכרנו תכ"ד לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי או רק בשעת מעשה נותנין ב"ד לב להתנות כדאיתא בפ"ק דפסחים וא"ו ע"ב כיון דלאו זמן ביעורא וכו'.

ויהא מאיזה טעם עכ"פ דלב ב"ד מתנה בשעת לקיחה וא"כ שאני תקנה כללית דנהי דעל דבר דלא שכיח לבד לא היה מסקי אדעתא לתקן אף שהוא לטובת הטולם מ"מ אין חושבין שיארע כן באותו מעשה הפרטי כיון דלא שכיח משא"כ בתקנה כללית דנהי דלא שכיח מצוי שיזדמן איזה פעם כיון שהתקנה על זמן ואפשר יזדמן באותו זמן כ"פ או דשאני בתקנה כללית כיון דנחתו לתקן משום השכיח דיש לחוש טובא נמשך התקנה גם על מלתא דלא שכיח אף דעל הלא שכיח לבד לא היו מתקנים וכעין שכתבו תוספת פ"ק דשבת דף י"ד ריש ע"ב וכה"ג כתב הרא"ש בגיטין אהא דתקנו זמן בגיטין ועיין פרש"י בשבועות שם י"א ע"ב בד"ה דלא שכיח הלכך לא חשו ב"ד להתנות עליהן ור"י מיגאש פירש דלא מסקי ב"ד מדעתייהו דאבדו כי היכא דנתני בלבייהו עלייהו וזה שייך רק בדבר פרטי דלא מסקי אדעתייהו שדבר זה יאבד ואין חושבין להתנות וראנ"ח ח"ב סי' ס"ג כתב שהתוספת ס"ל דנהי דמיתה שכיחא כדאמרו פרק כל הגט דוקא לענין לתקוני תקנתא וכיוצא בזה דלפי האמת שכיחא אבל מ"מ לא מסיק אינש אדעתיה למיתה דלא שכיחא כ"כ עד דליסק ליה אדעתא וכדאמרינן בפ' הנזקין לא מסיק אינש אדעתיה דמיית לוה ולפמ"ש י"ל החילוק דשאני תקנה כללית משא"כ הא דלא מסיק אדעתיה הוא בלוה פרטי זה.

ועוד דהא כתב הריטב"א אהא דלב ב"ד מתנה דלא הוי דברים שבלב משום דהוא סתמא כן והוא בלב כל אדם עיי"ש וא"כ צריך שתהא אומדנא דמוכח ואנן סהדי וכיון דעל מלתא דלא שכיח ליכא כ"כ אומדנא דמוכח דאפשר לא אסקי אדעתייהו ממילא הוי דברים שבלב ולא מהני וכ"ש להקל מחמתו אבל מהרד"ך דן מחמת סברא דיש לתקן גם מלתא דלא שכיח לכן אף דהוי רק אומדנא קצת מוסיפין על התקנה מחמת ספק חרם וכמ"ש בשע"א שם דרק מחמת ספק חרם מוסיפין על התקנה מחמת אומדנא והיינו לומר שבפירש תקנו גם אזה רק לא נכתב בפירש וכמ"ש השע"א שם או היכא דיש לומר דנכלל בלשון התקנה וכנידון דמיירי מהרד"ך שתקנו על השכירות אם להכניס משכנתא בכלל השכירות מחמת האומדנא דהיינו די"ל דנכלל בלשון שכירות דממשכן נמי בשכר המתנת מעותיו אוכל פירות ולפמ"ש הריטב"א י"ל מש"ה צריכין להתנות בשעת לקיחה דאז אינן דברים שבלב משא"כ אם מתנין בלבם בשאר זמן מלבד כיון שאינו בשעת מעשה אפשר לא נתנו לב ואינו מוכח ועוד עכ"פ אז אין ידוע לשאר אדם מה בלבם וצריך שיהא מוכח בשעה שחושבין בלבם.

ובשו"ת בר"א סי' י"ז אות חי"ת בחא"ע הקשה על מהרד"ך מפ' אעפ"י נ"ו ב' במלתא דל"ש לא עביד רבנן חיזוק דהוי כמו תקנה ולא גדר ולק"מ דבלאו מהרד"כ ה"ל להקשות מ"ש דתקנו פירות לבעל אף דל"ש וחיזוק לא עביד משום דל"ש אע"כ נהי דתקנה אחת תקנו גם בל"ש מ"מ לעשות עוד תקנה לחזקו יותר משל תורה דהוי כמו תקנתא לתקנתא לא עביד עוד הקשה מסי' ס"ה בטוחו"מ בפלוגתא דשנים אדוקים בשטר אי חיוב שבועה דתקנו שלא יהא כ"א הולך ותוקף אי שייך בשטרות דל"ש עיי"ש ג"כ י"ל כיון די"א בחו"מ סי' א' דגזלות ל"ש וכן בחו"מ סי' ק"ח דל"ט ליורשים נאנסו דל"ש א"כ בשטרות דהוי מיעוטא דמיעוטא גם רד"ך מודה דלא תקנו כמ"ש לעיל.

וגם מה שהקשה מחו"מ סימן סמ"ך דבשטרות דל"ש לא שייך תק"ה ג"כ י"ל דבשלמא נידון דרד"ך דבלא שכיח ג"כ שייך הטעם שפיר תקנו גם בלא שכיח אבל כאן אמר דלא שייך בשטרות תק"ה וליתא להטעם כלל דבשלמא בשאר מטלטלין דכל מסחרים בהם שייך תק"ה דלא ליפסק חיותא דכ"ע לכן לא השגיחו בהפסד המלוה וחששו למניעת ריוח דלוקח דהפסד מלוה לא שכיח כ"כ דרוב שטרות גובין מהקרקע כמבואר בפ' השולח דף ל"ז ברש"י ותוספת לכן בשטרות דלא שכיח לקנותם אדרבה ניחוש להפסד מלוה מלחוש להפסד הקונה דאין חשש דשום אדם לא ירצה לקנות מיראתו שמא המוכר שיעבדם לאחר דבלא"ה לא שכיח לעשות מסחר בשטרות.

עוד הקשה מחו"מ סי' קי"ט דלא תקנו בניזקין לגבות ממטלטלי דיתמי דניזקין לא שכיחי ולי נראה אדרבה ראי' מהתם דלשון רבינו אפרים בטור שם דלא תקנו אלא לבע"ח משום נע"ד אבל לנזקין דלא שכיחי לא תקנו עכ"ל דלמה ארכביה אתרי רכשי דכיון דלא תקנו אלא משום נע"ד בפני לוין ממילא לא שייך בנזקין אפילו יהא שכיח ואם לנעול דלת בפני מזיקין לא שייך גבי יתמי דהם לא הזיקו וסגי דהמזיק חייב ויחוש לעצמו והרי מטמא ומדמע ומנסך דתקנו שישלם משום שלא יהא כ"א הולך ומזיק חברו בהיזק שאינו ניכר ומ"מ בנו פטור וכדאי' בגיטין ובטוחו"מ סי' שפ"ה וברי"ף פ"ק דב"ק ליתא רק משום דלא שייך נע"ד בניזקין לא תקון ונראה דס"ל לרבינו אפרים דנהי דליתא לטעמא דנע"ד מ"מ הל"ל דל"פ בין חוב לחוב אך כיון דלא שכיח ליכא למימר ל"פ רק אי שייך הטעם גם בהמלתא דל"ש וכדעת מהרד"ך והראת לדעת דאין לדחות דברי הרד"ך מ"מ כדאי הם החולקים עליו לסמוך עליהם בשעה"ד ומקום מצוה.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה