אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רנה

סימן רנד

שאלת פרשיות שקצצו הגליונות כדי להכניסן בבתים קטנים והבאת דברי חת"ס יו"ד סימן רע"ט ומ"ש ר"י בהרא"ש בב"י יו"ד סי' רע"ו הנה ז"ל הר"י יריעה שהיה בה אזכרות שתים ואחת מיותרת וקדרוה בענין שנשאר מקומו נקוב מוטב היה לסלקה מלקדור האזכרה וכ"כ א"א ז"ל ואולי אם נקדר לא היה מסלקה מ"מ כיון שנעשה בה עברה טוב להחליפה עכ"ל ונראה כונתו משום דבע"ז דף מ"ז בעיא דלא אפשטה המשתחוה לבהמה אי צמרה פסול לציצית אם מאיס לגבוה ולרמב"ן ור"ן וריטב"א שם קי"ל כשר ולראב"ד ורמב"ם וש"ע א"ח סי' י"א וסימן תקפ"ז ס"ג פסול לכתחלה ואפילו לשיטתם י"ל הכא שאני דלא נעשה העברה בהספר שנשאר רק באזכרה שקדר לכן מספ"ל אם צריך להחליפה משום דנעשית בה עברה וספק זה אי דמי למשתחוה הוי ספק חסרון ידיעה מה אמרי בה קמאי ואינו ספק כמ"ש מנ"י בכלל א' סק"ו ובקוה"ס ס"ח ודעת מ"ב דמצרפין ספק חסרון ידיעה לענין ס"ס ועש"ך יו"ד סימן כ"ג ס"ק ט"ו ואם כן לגנוז היריעה וגם הוי הפס"מ הל"ל דכשר לכן כתב רק דטוב להחליפה וזה בלתא דלא תעשון כן לד' אלקיכם אבל בנ"ד בקציצת הגליונות דהוא משום הורדה מקדושה דילפינן במנחות דף צ"ט מקרא אפ"ת דאינה אסמכתא מ"מ ליכא לא לאו ולא עשה ולא מצינו דע"י עברה מאיס ותועבה רק בלאו ועיין רמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח דאתנן לא מפסל לקרבן רק אם עבר עברה שיש בו לאו הרי דרק בלאו הוא תועבה.

ויש להבין למה לא אתי עלה הר"י משום מצוה הבא בעברה דע"י קדירת האזכרה נכשר לקרות בו ברבים וצ"ל משום דללמד בו בלאה"נ כשר רק לקרות ברבים פסול כמבואר בהס"ת פ"י ה"א וקריאת תורה ברבים תקנה לבד הוא כמ"ש רמב"ם פי"ב מהל' תפלה ושאר פוסקים ואם כן במצוה דרבנן לכ"פ כדאיתא בא"ח סי' תרמ"ט ס"ה כשר וצ"ע דרא"ש פ' הלולב הגזול ס"ג פוסק דגם במצוה דדבריהם פסול מהב"ע ואיך כתב על אביו הרא"ש אם נקדר אולי לא היה מסלקה ואפשר דאינו ברור דאסור לקדור וכדעת ה"פ ורק לכתחלה לא התיר הרא"ש לקדור דיותר טוב לסלקה אך מלשון כיון שנעשת בה עברה משמע דודאי נעשה בה עברה ונראה דס"ל כמ"ש בתשובת נוב"ת חא"ח סי' קל"ה דל"ה מהב"ע רק כמו בגזול דכל עוד שמחזיק בה העברה נמשכת בפועל משא"כ היכא דכבר נעשה העברה ונגמרה עיי"ש או משום דספק אי תיבה כפולה פוסל עמג"א סי' ל"ב סס"ק ל"ג ולמאן דמכשיר היה ראוי למצות קריאה בלא הקדירה אם כן הוי ספק אי הוא מצוה הבא בעברה והוי ספק דרבנן.

ובנ"ד כשמניח הפרשיות בבתים קטנים באה המצוה ע"י העברה דא"ל היה קוצץ הגליונות לא היו נכנסין ותפילין מצוה דאורייתא ודאי הוי מהב"ע ועיין תוספת ר"פ לולב הגזול בד"ה משום דמוכח דמהב"ע הוי אפילו כה"ג שכבר נעשה עברה כגון בלולב דאשרה לולא דלאו מחמת העברה בא המצוה ואם כן כשיניח הפרשיות בבתים גדולים דגם זולת הקצילה היו נכנסין ולא בא המצוה מחמת העברה יוצא בהן אך לכתחלה יש לחוש משום טעמא דלעיל כיון שנעשה בהן עברה מאיס אלא דבזה יש ס"ס שמא במצוה לא הוי מאיס וכדעת רמב"ן וסיעתיה הנ"ל וגם לר"ל דמבעיא לו עלתה בספק ושמא כה"ג דלא נעשה העברה כגון הפרשיות שנשארו רק בגליונות שקצץ לא מאיס וכמ"ש לעיל וגם דאין בזה איסור לאו לכן בעני אפשר להתיר להניח הפרשיות בבתים גדולים.

ודע דאפשר ס"ל להר"י בהרא"ש כהראב"ד שבמג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג דהכשיר בתיבה כפולה דשאני משום דכל הראוי לבילה א"ב מ"ב משא"כ באזכרה דאסור למחוק י"ל דגרע דיש בזה פלוגתא אם אמרינן כל הראוי וכו' ומ"ש לעיל דהוי ספק דרבנן היינו מתרי טעמי חדא דתוספת פ"ק דסוכה דף טי"ת כתבו דמהב"ע דפסול הוא רק מדרבנן ועוד דמצות קה"ת בציבור רק מדרבנן.

ב

נשטתות א"י לשמור עצמה ויודעת לשמור גיטה דאסור מדרבנן לגרשה ויש פלוגתא באה"ע סי' קי"ט ס"ה אי בדיעבד מגורשת וכתב מהרי"ו סנ"ב דמסופק אם הבעל ידע דאסור לכל הפחות לכתחלה ואפ"ה גרשה אם שייך בה טעמא למגזר דלא יהא גט משום דל"ה דיעבד כה"ג כמו המעשר בשבת במזיד והמטביל כליו בשבת במזיד וגם נפל לגת ונתפצעו וכן המבטל איסור במזיד אסור והובא בחמ"ח סימן קי"ט סקי"ד לע"ד אין זה דומה לכל אלו לפימ"ש הה"מ פ"א מה"א דבאיסורי דרבנן כולהו אינשי לא זהירי ביה לכן אסרו גם דיעבד כדפריך בפ"ב דגיטין דף י"ז ע"ב שלשה גיטין פסולין מה הועילו חכמים בתקנתן ומתרץ אהני דלכתחלה לא תנשא ופרש"י דלפיכך סופר לא יכתוב ועדים לא חתמי וזה לא שייך בכל הנהו זולת בגט ובתוספת ר"פ כל הבשר כתבו דאין לדמות גזרת חכמים זל"ז זולת במקום שהש"ס מדמה ובשו"ת חכ"צ סי' צ"ב כתב המחמיר במילי דרבנן עליו להביא ראיה כדאיתא בסוף ידים אתה המחמיר ועליך הראיה וכבר קדמו תשב"ץ בזה בח"א סכ"ב.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה