תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רנ
שאלה מלוה עשה סיקוועסט על סחורה שבחנות הלוה כי היה זמן בהול שלא יבריח נוה נכסיו ועתה אין המלוה רוצה לפתוח העיקול עד שישלם הלוה הוצאות הערכי. הנה מבואר בחו"מ סימן י"ד דא"צ הלוה להחזיר למלוה יציאותיו רק אם הלוה מסרב והמלוה נטל רשות מב"ד וביש"ש ב"ק פ"י סוף סימן י"ד הביא משו"ת רשב"א דאפילו סירב הנתבע והוצרך תובע להעמידו בערכאות של גוים והוציא הוצאות פטור הנתבע דאינו רק גרמא בעלמא ולא דמי להוצאות דפתיחא משום דב"ד מחייבין אותו על שסירב לבוא לפניהם וכתב היש"ש דישרו דבריו בעיני אפילו היכא שא"צ ליטול רשות מב"ד כגון שכתב לו בשטר שיכול לכופו בין בד"י בין בעש"ג והוא אלם מ"מ פטור מטעם גרמא רק אם הוא אלם והמלוה נטל רשות מב"ד דמי לפתיחא דב"ד ועתה נחזי אכן ההוצאות שגובה הערכי מן הלוה בעד פעולתו אנה השכל שיגזר כן הא הלוה לא ציוהו לעשות ואדרבה לחובתו עשה רק המלוה שלחו ועליו מוטל לשלם להערכי שכר פעולתו אלא שהם דנים דין גרמא ומחייבים ללוה להחזיר למלוה הוצאותיו מן הלוה אבל אם לא נמצא ביד לוה חוזרים על המלוה שישלם מכיסו הרי דכ"ז שכר פעולה שעשו בציווי המלוה ואם כן עכשיו שאין המלוה רוצה לפתוח העיקול עד שישלם הלוה להערכי שכר פעולתו המלוה גזלן לפי דתוה"ק מאחר דלוה פטור בד"ת דהוי רק גרמא והמלוה נקטיה בכובסיה דלישבק לגלומיה שישלם הלוה בעד המלוה להערכי ומציל המלוה ממונו בממון הלוה.
ב
רמב"ם בהלכות ק"פ פ"א הי"ד ומפשיטין את כולו ובהלכה ט"ז כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת והקשה הלח"מ הא בפרק כ"כ דף קי"ז פריך נהי דלא מתכוין משום העור הא מודה ר״ש בפ"ר ומשני דשקיל ליה בברזי ולמה לא הזכירו הרמב"ם ובתוספת שם הקשו דבפרק תמיד נשחט תנא כאו"א נוטל פסחו בעורו א"כ לאו בברזי שקיל ליה ומשמע דבשבת מיירי עיי"ש ונראה לפימ"ש הש"ג בפרק הארג דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפ"ר אז אפילו עשהו בפ"ר שרי כי לא מתכוין לעשות בפ"ר עכ"ל וא"כ הכא דאינו מתכוין להפשיט משום דקבעי לעור אלא שלא יסריח הבשר אלא דהוה פ״ר משני דשקיל בברזי היינו שאפשר למשקל בברזי ולא יהא פ"ר לכן אפילו מפשיט כולו שלא בברזי שרי אח"כ מצאתי במרכבת המשנה פ"א דהלכות שבת כמו שכתבתי.
ורש"י דפירש דהוי שבות שהקשו תוספת דה"ל למתני בפסחים הפשט דדחי שבת בהדי הנהו שבות דקתני התם דדחי שבת צ"ל דס"ל לרש"י כתה"ד סי' ס"ד דפ"ר אינו אסור בשבות.