תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ריט
שאלה קמח הנטחן ברחיים ומניחין אותן על הקרקע אם יש חשש משום מילבין הנה דעת כ"פ ופר"ח ביו"ד סי' פ"ד דקמח הוי כמשקה ואי פרשו המילבין על דופני הכלי היינו רביתייהו ובעינין דוקא שירחשו על הארץ וכ"ד שו"ת ב"ח החדשות סי' כ"ג וכתב בסלת למנחה כלל מ"ו ד"י דיש לסמוך עלייהו בהפס"מ ובנו"ב חיו"ד סי' כ"ז כתב דמסתבר כפר"ח ולכן אם אינו מונח על הארץ ואין חיוב לבדוק וא"כ כיון שכמעט א"א ליזהר בזה אין לך שעת הדחק גדול מזה.
ולפ"ז גם ברחיים שמניחין על הקרקע מ"מ כיון שמרוצף בקרשים הרי קי"ל תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש כמבואר ברמב"ם פי"ב מהלכות טומאת אוכלין ה"ג ובפ"א מהלכות שחיטה הי"ט ואף שהרא"ש פ"ק דחולין והובא ביו"ד ס"ו ס"ל דכשבטלו הוי כמחובר הכריח התומים בסי' צ"ה סוף סק"ג דגם לרא"ש דוקא כשנלמד מקרא דקפיד על מטלטלין כגון בשחיטה שנאמר ויקח את המאכלת או בשומרים ושבועה וקנין דילפינן מכלל ופרט דיהא דומיא דכסף וכלים דבר המטלטל מה בכך שהיה תחלה תלוש כיון שחיברו אינו מיטלטל אבל דבר הנלמד דמחובר אינו נאסר כגון ע"ז דכתיב אלקיהם על ההרים ולא הרים אזי גזה"כ דצריך דומיא דהרים מחובר מעיקרו ואין בו ספק עיי"ש וא"כ ה"נ דכתיב שורץ על הארץ כל שהיה תלוש מעיקרא אף דחיברו אח"כ אינו ארץ והוי כמונח בכלים ועוד דביו"ד סי' וא"ו סתם לקולא דלא כרא"ש וכ"פ הפר"ח וכו"פ וגם התב"ש שם סקי"א דהחמיר מ"מ כתב הא דבע"ז הוי כתלוש משום דבעינן דומיא דהר דמחובר מעיקרו אם כן ה"נ חרץ מחובר מעיקרו.