תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רט
שאלה מי שדר עם אשתו עשרים שנה והולידה תוך הזמן בן ומת ואח"כ הפילה וכראותו כן לא רצה לדור עמה ומחמת זה נתנה לו כתב שאם לא תלד עד ח"י חודש תקבל גט גם אסרה עצמה עליו בקונם א"ל תלד עד אז ומסרה הקולמוס לחתמה ועדים חתמו שמסרה הקולמוס וקראו לפניה וקבלה על עצמה בקונם ועתה הבעל רוצה ליתן לה יותר מכתובתה שתקבל גט ואינה רוצה וכבר עברו יותר מח"י חדשים ולא נתעברה.
תשובה בענין חדר"גמה אי יש בו ספק אי הוי סד"א הוא מחלוקת ובספר דברי אמת סי"א כתב דב"ד שגוזרין איזה דבר ומחרימין העובר זה איסור תורה וספקו לחומרא רק הדינין שמחויב המוחרם לנהוג בהן רק דרבנן וזה דעת רמב"ן ורשב"א וריב"ש סי' רס"ו ומהר"ם אלשיך סי' ע"ה ומהראנ"ח את"ד.
וזה דלא כמ"ש נו"ב לחלק בין מקבל חרם על עצמו או אחרים הטילו עליו דברמב"ן סוף בחקותי כתב דגם מה שמחרימין על אחר אף שלא בפניו הוי ד"ת וכמ"ש ח"ס בא"ע ס"ב ובשו"ת הרא"ם להגאון ר' סענדר מרגליות זלה"ה בסכ"ד החמיר גם כן מחמת דרש"ל ועה"ג וכ"פ ס"ל דגם היום חדרגמ"ה דאורייתא וספקו לחומרא וכ"כ טו"ז וש"ך יו"ד סי' רי"ח ס"ב דתקנה בעלמא אם ניתקן באיסור חרם הוא דאורייתא גם בשו"ת גור אריה יהודא חא"ע ס"ה הוכיח מהא דסי' רי"ח דתקנה בחרם הוא דאורייתא ובשו"ת ד"ח ח"ב סי"ד דחה מ"ש הח"ס דב"ש מתיר בספק משום דכן אתני רגמ"ה דספקו יהא מותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל לענין ספק דרבנן והקשה הד"ח דהב"ש כתב דלא נתקן משום איסור וכונתו כמ"ש הד"מ דאינו רק תקנה וספק תקנה להקל אבל אם היה גזרה משום איסור לא היה מתיר הספק ולדברי הח"ס השתא נמי דאורייתא ורק רגמ"ה עצמו התנה להקל בספקו עיי"ש ול"נ די"ל לפמ"ש הלשון בד"מ א"ע סימן א' סוף סק"ט שלא גזר משום חשש איסור דאורייתא וכונתו ע"ד שכתב או"ה הובא בש"ך בכללי ס"ס סוף סקח"י בגבינה של גוי שאפילו בלאו גזרת חכז"ל היה חשש איסור נעשה איסור ודאי ע"י גזרת חכז"ל ואינו ניתר כשיפול בו ס"א כספק תורה.
ומה שהביא הד"ח מלשון הגמ"ר שכתב לא גזר הגאון אלא שלא לישא שתי נשים אבל הכא חדא ממילא אתרמיה ליה ולמיפק קיימא משום דררא דאיסור דאורייתא לאבא שאול הילכך כמי שאינה זקוקה דמיא לגבי איסור קל כי הא שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא כלל עכ"ל הרי דהוא איסור קל ולא דאורייתא עכ"ל הד"ח ול"נ דמודה ר"א ז"ל דאחר שהחרים רגמ"ה הוא דאורייתא רק כונתו דסבה שמחמתו גזר אין בו דררא דאורייתא רק איסור קל דקטטה וחשש של אבא שאול שלא לייבם משום שמא יפגע באשת אח שלא לשם מצוה הוא דררא דאורייתא וחשוב כאלו אינה ראויה ליבום מדאורייתא רק לחלוץ ולמיפק קיימא ולא חשבה רגמ"ה כאשתו לאסור בשבילה המשודכת לו לכנוס משא"כ אם גזרת רגמ"ה היה מחמת סבת איסור תורה הוה אמינא דזקוקה ליבם חשובה כאשתו אף דמשום דאבא שאול לא יבמה כיון דמן התורה מותר ליבמה חשובה כאשתו לענין דאורייתא וז"ב למעיין היטב לשון הגמ"ר.
ועתה נחזי לענין נדרה שבכתב כבר נודע מחלוקת הפוסקים אי נדר בכתב הוי נדר וכאן שמסרה הקולמוס הוי רק ע"י שליח דלרמב"ן פי"נ ותוס' נזיר דף י"א ובש"ר סי' ד"ר נדר ע"י שליח ל"מ.
ומ"מ כיון שהעידו עדים שקבלה לפניהם בפיה מהני אלא דצ"ע גם בזה לפמ"ש בני אהובה פי"ד מאישות ה"ו לתמוה עמ"ש הרמ"א ביו"ד סימן רל"ד דבאוסר תשמישו עליה אם מחלה לו מהני דמשמע אפילו אוסר לעולם והביא כמה ראיות דל"מ ותירץ משום דקונם מפקיע מידי שעבוד רק רבנן אלמיה לשעבודה וי"ל א"א בתק"ח והובא בפ"ת וא"כ לפמ"ש כנה"ג בכללי קי"ל אות מ"ד והובא ביד מלאכי בכללי הדינים אות א' סנ"ה דאי"ל א"א בתק"ח כשמחויב לעשות אותו דבר וא"כ בשלמא האשה אינה מצווה בפו"ר אבל בעל לא מצי למימר א"א בתק"ח כיון דאסור לישא אחרת ומתבטל מפו"ר ועיין א"ע סימן ע"ו ס"ו דאם לא קיים פ"ו חייב לבעול בכל עונה עד שיקיים וודאי גם כזאת אפשר שתלד והרי כבר ילדה.
וחכם אחד כתב דמחלה לחדרגמ"ה ומהני כמ"ש הב"ש סי' קט"ו סק"ז יש לדחות על פי דברי רמ"א בא"ע סי' ק"ה ס"ה דאם אנסוה למחול כגון שהיה מתקוטט עמה תמיד ומחלה לו כדי שתשב עמו בשלוה מחילתה בטלה אף דלא מסרה מודעא הובא במשפט שלום סי' ר"ה ס"ז ובנ"ד שלא רצה לדור עמה עד שנתנה לו כתב זה אין לך קטט גדול מזה ועיין שו"ת ר"ן ס"ס ומ"ח.
והנה בא"ע סימן קי"ח סי"ז איתא אשה שמחלה כתובתה ואח"כ טענה שבאונס מחלה מפני שגזם עליה לגרשה או לישא אחרת מפני שאינה יולדות אין זה טענת אונס לבטל המחילה והקשה הב"ח דזה סותר לדברי רמ"א דסי' ק"ה ס"ה ול"נ די"ל לפמ"ש נתיבות סי' ר"ה דדוקא אם אנסו בפירש ליתן לו מתנה א"צ מס"מ אבל אם אנסו סתם והוא נתן לו מתנה להפטר מהאונס הוי מתנה כשלא מסר מודעא עיי"ש וע"כ בסי' ק"ה דמבואר דאכסוה למחול וכ"כ בשו"ת רשב"א שהתקוטט עמה כדי שתמחול לו לכן א"צ מס"מ אבל בסי' קי"ח רצה לגרשה מפני שאינה יולדת ולא אנסה שתמחול לו הכתובה רק היא לפייסו מחלה צריך מס"מ אך מדלא תירץ הב"ש כן וגם כתב דבזה"ז דאיכא חדרגמ"ה אם שהה עשר שנים ולא ילדה יכול לגרשה בע"כ ונוהג דין זה אף בזה"ז עכ"ל משמע כל שא"י לגרשה בע"כ ואינו בדין למנוע ממנה שכו"ע וגיזם עליה למנוע ממנה ולפטור מאונס זה מחלה לו איזה דבר חשוב אונס ובטל מחילתה גם בלא מס"מ דלא כנתיבות וגם לכתיבות דוקא כשנתן המתנה למקבל אבל רק נתחייב בשטר כדי להפטר מהאונס אף לא אנסו על המתנה פטור גם בלא מס"מ כמבואר בנתיבות שם ס"ב וה"נ מה שנתחייבה לקבל גט ומחלה לו החדר"ג אינו מועיל השטר.
וכיון דחשוב אונס יש לדון אי לא הוי נדרי אונסין ועיין נתיבות סימן פ"א סק"ב דטול דינר והעבירנו וכה"ג גם בעני חשוב כנדרי אונסין וה"נ רגל"ד דמחמת אונס שלא רצה לדור עמה נדרה ועי' ש"ך יו"ד סי' רל"ב סוף סקכ"ה אך דברי נתיבות צ"ע דגם בנדרי אונסין שאינו אונס גוף רק אונס ממון צריך לבטל בלבו לחשוב היום וכדומה כמבואר ביו"ד סימן רל"ב סי"ד וסט"ו אך י"ל דמה שצריך לחשוב היום וכיוצא הוא רק מדרבנן כמ"ש מהרלב"ח סכ"ז הובא בגליון רש"א יו"ד שם וכ"כ בארעא דרבנן סי' רכ"ב וזכל"א ח"ב.
ולענ"ד כן מוכח בירושלמי פ' ארבע נדרים סוף ה"ד דיליף דנשבע להרגין ולמוכסין מדכתיב לא תשבעו בשמי לשקר ופירש ק"ע דהל"ל בשקר אלא ה"ק לא תשבעו כדי לשקר ליטול שלא כדין אבל להציל שלו בדין מותר והיכן רמיזא דצריך ביטול בלב וע"כ רק רבנן אצרכו כן וא"כ הכא דהחיוב על תנאי אם לא תלד והוי אסמכתא ויש בזה פלוגתא בנדר כמבואר בא"ח סי' תקס"ב סי"ג ובמהרי"ט ח"ב סימן כ"ה י"ל בדרבנן לקולא וי"ל גם הסוברים דבנדר ליכא אסמכתא משום דמן התורה אסמכתא קניא לא הפקיעו חכז"ל איסור תורה כמ"ש מרדכי בב"ק וב"ח סימן ר"ז וד"מ וקצו"ח שם א"כ באונס דהאיסור בלא ביטל בלבו רק דרבנן בטל משום אסמכתא דהם אמרו והם אמרו ועוד די"ל מה דמן התורה אסמכתא קניא אף דלא גמר בלבו משום דהוי דברים שבלב ואם כן באונס דמהני דברים שבלב כ"ע מודו דבאסמכתא ל"ה נדר.
ויש לעיין אי בלא"ה יכולה להתיר נדרה בלא הסכמת בעלה דאף דבעשה לה טובה ובשביל הטובה נשבעת לו א"י להתיר בלא רצונו מ"מ כיון דשלא כדין מנע ממנה שכו"ע ל"ח טובה וכמ"ש רשב"ץ הובא בב"י יו"ד סימן רכ"ח דאם נשבע בשביל שהחזיר לו חברו מה שגזלו לא מיקרי עשה לו טובה ול"ד לשבועת צדקיהו דהיה חושש שיהרגו בדין שלא יגלה סודו עכ"ל.
וגם בל"ז עכ"פ מרצון הבעל יש היתר לנדרה א"כ ל"ל דלא עדיפה אשה מאיש וכמו דכופין אותו כשהדירה כן כופין אותה כשנדרה דגם אותו אין כופין רק כשעומד בנדרו ואינו רוצה בהיתר כמ"ש טו"ז וש"ך יו"ד ר"ס ל"ה.
ומ"ש החכם דבלא שאלתו על ההקם ל"מ התרת חכם וא"כ מה יעשה אם הלב יודע מרת נפשו שאינו מתחרט וגם יש לחוש להסכמת רמ"א סי' רל"ד סמ"ט שאין הבעל יכול לישאל על ההקם רק ביום השמיעה את"ד טעה בזה דהא סיים רמ"א שם ייתיר לה חכם גם כן כדלעיל סכ"ג והיינו אם נשאל אחר יום שמעו ל"מ הפרתו רק צריכה התרה מחכם גם כן ומבואר כן בסכ"ג וכן פירש בספר בית מאיר ועוד הא מבואר בסכ"ג שם דרק לכתחלה יש לחוש שישאל גם כן על הקמתו וכשאין הבעל לפנינו יש להתיר ע"י ב"ד לבד כמ"ש ש"ך שם סקל"ט וא"כ אם אין לו חרטה דמעיקרא הוי כאיננו לפנינו ויתיר לה הב"ד אם לא יעכב הבעל וכיון דברצונו תליא איך מפקיע חדר"ג ועוד יש לדון בזה מכח דברי רמ"א בא"ע סימן קע"ח ס"ט.
ואף לפי טענתו שאין לה היתר וכופין אותה כיון דרגמ"ה השוה מדותיו א"א לזרוק לה גט כמו שעלה ע"ד רק לכפותה עד שתאמר רוצה אני כמו כפיה דאיש כנראה להדיא מתשובת הרא"ש ומצאתי אח"כ כן בפ"ת א"ע סי' קי"ז בשם נוב"ת.
מ"ש החכם דמהני חיובה בשטר לקבל גם א"ל תלד ואינו אסמכת דל"ח גוזמא גם אינה בידה כלל ז"א דמובן לכל דזה גוזמא יותר מאלפא זוזי גם מה שאינה בידה לא מסלק אסמכת רק לחד דעה ברמ"א סימן ר"ז ולא פסקינן כן לכופה לקבל גט וגם לדעה זאת מבואר להדיא התם דלהוציא לא אמרו ובנתיבות שם מבואר אפילו היה קנין לא מהני להוציא וה"נ לחייבה לקבל גט חשוב להוציא.
ועוד אפילו זולת אסמכתא ל"מ חיוב בשטר כיון דאם באו לדין תורה לפני שטר זה היה צריך ליתן לה שכו"ע כמבואר בחכ"צ הובא בפ"ת א"ע סימן ע"ז ומה שאין לה בנים אינו ענין למואוסה עלי אם כן הוי כטול דינר והעבירנו די"ל משטה א"ב ול"מ קנין ושטר כמבואר בתשובת הרשב"א הובא בב"ש סי' קס"ט ס"ק נ"ג
והכא דהוי רק שטר בלא קנין בלא"ה ל"מ כיון דהוי על תנאי שנתחייבה בחנם כמבואר בש"ך חו"מ סימן מ"ם סק"ד ואבוהו דכולהו ערב לאחר מ"מ דאינו אסמכתא מדמתני בו קנין מ"מ כיון דדמי לאסמכתא דאינו חיוב בהחלט רק על תנאי ל״מ שטר בלא קנין וכ"כ בתומים סי' סמ"ך סקי"ד ונתיבות שם סקי"ג.
מ"ש החכם דבנ"ד יש לבעל טענה מבוררת מאוסה עלי אחד מחמת נדרה אף אם יתירו לה נפש היפה קצה במה שיש חשש איסור נדחה כבר במ"ש שאין כאן שום חשש איסור לאחר היתר הנדר ועוד דא"כ למה כתב רמ"א בסי' קע"ח ס"ט בזה"ז דיש חדר"ג מנדין אותו על שאומר שמאמינה שזינתה והלא מחשש איסור מאיסה עליו ואף אם אינו טוען שמאיסה עליו נאמין לו במגו דטעין הכי והוא אמתלא מבוררת דבעצמה אמרה שזינתה ויותר קשה דהא מבואר בירושלמי גיטין פ' הזורק ה"ט דאם זינתה מזוהמת בעיניו וא"כ למה מנדין אותו וע"כ או בטענת מאיסה גם כן יש חדר"ג או מחמת חשש לבד אינה מאיסה עליו כמ"ש ב"ש סי' קי"ז סק"ח.
ומ"ש ועוד מכח דברי נו"ב חיו"ד סי' ס"ח בכלה שחוזרת מהשידוך ונותנת קנס זהו אמתלא מבוררת דחתנה מאיס עליה ה"נ כאן רוצה ליתן לה יותר מכתובתה את"ד הא ברא"ש פרק אעפ"י סל"ד כתב בפירש דאם נתנה עיניה באחר אינה חוששת על מנה ומאתיים שלו כי תתן עיניה בבעל ממון עיי"ש בק"נ וזה דלא כנו"ב ועוד כשאמר הבעל מאיסה עלי ואתן כתובתה גם כן יהא אמתלא מבוררת דבלא גט אין כתובתה שוה רק דבר מועט דשמא תמות בחייו והשתא נותן לה כל הכתובה וכדאיתא בפ"ק דמכות ובטלת כל חדר"ג דמה לי אם כתובתה אלף וכשמגרשה מפסיד החצי או כשכתובתה מאתיים ורוצה לגרשה וליתן לה ד' מאות ונתת דבריך לשיעורין והרי כבר תקנו חכז"ל כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ורגמ"ה לא סגי ליה בהכי.
ומ"ש החכם דבהג"א פרק אע"פ בדין טענת מאיס עלי כתב דגאונים תקנו שכופין את הבעל לגרשה מיד וכ"כ רגמ"ה שכופין אותו לגרשה ואיך יתכן שאם הבעל טוען מאיסה עלי שלא יגרשנה בע"כ את"ד זה אינו דהא ברא"ש שם מבואר משום שלא ירבו ממזרין בישראל ומבואר בקדושין דף פ' ע"ב דנשים דעתן קלות לכן אסור לאיש להתייחד עם שתי נשים ואשה מותרת להתייחד עם שני אנשים.
ועוד בנשים לא חיישינן כל כך שתאמר לעולם מאיס עלי דטב למיתב טן דו ובכל דהו ניחא לה ואפילו במקום קטטה זכות הוא לה שלא להתגרש כדאיתא ביבמות קי"ח ע"ב ורפ"ב דקדושין ברש"י מבואר דאיש אינו מתגנה על אשתו.
ואם יועיל טענת מאיסה לבעל לגרשה בע"כ לא הנחת בת לא"א שתשב תחת בעלה כי יתן עיניו באחרת וימאס באשת נעוריו אבל מחמת חדר"ג יכוף יצרו.
ועוד דבערכין דף כ"ג מבואר אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש עיין נוב"ת א"ע סימן קי"ד וח"ס ח"ב מא"ע סנ"ד כתב דגט מעושה לכוף לבעל ודאי צריך ב"ד משא"כ לכופה אפילו אחר תקנת רגמ"ה ואם כן כשתקנו הגאונים בטוענת מאיס עלי לכופו אין בידה שיתן לה גט ומוכרחת לבא לב"ד לכופו והם יראו אם דינא משתעית משא"כ אם יוכל הבעל לגרשה בע"כ בטענת מאיסה נתת תורת כל אחד בידו וכ"א ישער במה שנראה בעיניו ולפיכך השוה רגמ"ה מדותיו וכה"ג כתב הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ט ומ"ש בשו"ת רמ"א סימן י"ב אעפ"י שתיקן רגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ אם מגרשה משום נדנוד איסור לא תיקן רגמ"ה אינו ענין לכאן דליכא נדנוד איסור כמו שביארתי.
וכיון דאינה מחויבת לקבל גט אסור לגרשה בע"כ אף שסרבה בהתראת כמה רבנים שתעמוד עמו לד"ת ומ"ש בשו"ת אבן השהם בסימן אבג"ד לגרשה בע"כ מחמת שסרבת לעמוד לפני ב"ד היינו בנידון שלו דמורדת לבא לדור במקומו והבעל יש לו סכ"נ לדור במקומה ומתבטל מפ"ו וכן מ"ש הד"ח ח"א בחא"ע סנ"א דמסרבת כעוברת על דת היא ויכול לגרשה בע"כ היינו בנידון שלו שהיתה נכפית וב"ד חייבוה לקבל גט והיא מסרבת דגורמת לו בסירובה להבטל מפ"ו דסכנה לו לדור עמה לכן מותר לגרשה בע"כ משא"כ בנ"ד.