תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רה
ראובן נתן תבואה לשמעון לטחון ואמר לו להקיף הקמח לבעלי חניות ואמר לו שמעון שהקיף קמח ללוי וטען לוי להד"ם וחייבו הדיין שבועה ולא רצה לישבע ושילם לראובן אח"ז תבע לוי את שמעון שהוכרח לשלם בחנם מחמתו הנה מכח גרמי ליכא דהיה לו ללוי לישבע על האמת ושמעון לא גרם לו רק שבועה ופשוט וכ"כ נתיבות בסי' כ"ה סקל"ו.
אך נ"ל כיון דלפי טענת לוי נשאר ממון של ראובן ביד שמעון וראובן נטל בחכם מן לוי הרי יש כאן שדר"נ דמה שנתן לוי לראובן לא במתנה נתן רק מחמת שלא רצה לישבע ואלו יברר עכשיו שלא לקח הקמח מן שמעון היה צריך ראובן להחזיר לו וכדמוכח מרמ"א סי' פ"ז סי"ג ואם כן אף שלא מברר מ"מ לפי טענת לוי הכריחו ראובן לשבועה בטעות כי הטעהו שמעון וכך לי אם הוכרח לשלם מחמת שטעה הדיין וחייבו שבועה בחנם או מחמת שהטעהו שמעון לראובן ולדיין וחייבו ללוי שבועה מחמתו ושילם ולא רצה לישבע בי"כ ובי"כ נפשו יודעת שמגיע לו מן ראובן המעות שנתן לו בעד השבועה בחנם ול"ל הרי ראובן פטר את שמעון משקיבל המעות מלוי אם כן ליכא שדר"נ כמ"ש נתיבות בסי' קכ"ח ס"ב דכאן לא פטר ראובן את שמעון רק בטעות דכסבור שבאמת נתן הקמח ללוי ואלו ידע דלוי לא לקח הקמח היה תובע את שמעון לכן אם עכשיו מודה שמעון חייב להחזיר ללוי ואם כופר ישבע.