תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רד
באבן עזר סי' קט"ו ס"ד מצוה עליו לגרשה צ"ע אם עשתה חשיבה ומנהגת בדרכי צניעות ונ"מ נמי אם יכול לגרשה בע"כ משום חדר"ג ומדברי חמ"ח סקח"י נראה דאינו מצוה עוד לגרשה מדכתב שיכתוב לה כתובה אם עשתה תשובה ואם מצוה לגרשה אדרבה תהא קלה בעיניו להוציאה ונראה דתליא בפלוגתא דמל"מ פ"ב דסוטה וב"ש סי' זה סק"א דלמל"מ דהחשש שכבר זינתה ל"מ תשובה דמ"מ אסורה עליו אם זינתה תחתיו ולב"ש החשש שתזנה מהני תשובה וכיון שהב"מ קילס דברי ב"ש יותר מדברי מל"מ קשה מה ק"ל על מהר"י הלוי דכתב בעברה ע"ד פ"א בלא התראה מצוה לגרשה ויותר מפ"א כופין אותו דא"כ בעיא דסוטה דכ"א בעוברת ע"ד אם רצה לקיימה אם רשאי ע"כ בפ"א מיירי ובכלל הבעיא ע"כ יחוד דהוי גם כן עוברת ע"ד וליפשוט מדאמר רב אין אוסרין על היחוד עיי"ש ולפמ"ש לק"מ דאם הוי אוסרין על היחוד היינו משום חשש כבר זינתה ולזה אין אוסרין ואינה רק עוברת ע"ד כ"ז שלא עשתה תשובה ומבעיא אם רשאי לקיימה אבל אם עשתה תשובה אין חשש שמא תזנה עוד ודאי דאין כופין אותו להוציאה לפי הבעיא ולפי המסקנא גם מצוה ליכא.
ובלא"ה י"ל קושית הב"מ דהא בנתייחדה משום מו"מ או שאר סבה לא משום פריצות ל"ח עוברת ע"ד אף דודאי איסורא איכא להתייחד עב"ש ס"ק כ"ף ואם כן הבעיא בעוברת על דת פ"א משום פריצות דאין לפשוט מהך דרב די"ל דנתייחדה משום שאר סבה וכצ"ל בלא"ה למהרי"ק שבהג"ה ס"ז סוף סי"א דרב מיירי דנתייחדה שלא לשם זנות ואף דלרא"ש סי' קע"ח ס"ו מיירי רב אף בנתייחדה לשם זנות דאין אוסרין על היחוד היינו לפי האמת דעוברת ע"ד אין כופין להוציא אבל בעיא דסוטה שם לא היה אפשר לפשוט דיש לדחות דרב מיירי דנתייחדה לאיזה סבה וזה לדברי ב"ש בס"ק י"ג ובסק"כ דבלא סבה צריך רגילה אבל בשו"ת גאוני בתראי מבואר דגם בלא סבה רק סתמא צריך רגילה דאל"כ אמרינן דלמא דרך מקרה עשתה משא"כ בדברים שאין לומר בהן דרך מקרה ובכונה לעבור ע"ד סגי בפ"א עיי"ש סכ"ו אם כן ודאי י"ל דרב מיירי ביחוד סתם ולא ניכר אי משום זנות ופריצות דל"ח עוברת ע"ד בפ"א והבעיא בעוברת ע"ד פ"א משום פריצות.
וצ"ע בעוברת ע"ד והוציאה משום ש"ר והתרו בו וחזר ונשאה דיש ס"ס להחמיר דעוברת ע"ד בעיא דלא אפשטא אם כופין להוציאה ובהתרו בו וכנס הוי גם כן ספק משום חלופי הגרסות בירושלמי כמ"ש הב"ש בס"י אך לא נודעו השני ספיקות יחד דל"ח ס"ס לקולא אפשר ה"נ ל"ח ס"ס להוציאה בעל כרחו.