תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ר
שנים שעשו שותפות ליקח סחורה ולמכור בחנות ועשו שטר לפני השותפות ונכתב בו שכל מה שיהא ביניהם יקום כאשר יגזור ראובן ונתנו כ"א מעות וקנו סחורה ונתנו בחנות המושכר לשניהם ואחר איזה שנים היה כמה סכסוכים בניהם ובאו לראובן ואמר ראובן שאינו רוצה לגזור בינם רק על מקצת סכסוכים ועל השאר ידונו לפני יודע ד"ת וטען אחד מהשותפים שאינו רוצה במה שיגזור ראובן שלא קבלוהו בקאג"ס ועוד או יגזור על הכל או כלל לא.
נ"ל דזה שלא היה ק"ס אינה טענה אף דפשרה צריכה קנין וגם בנאמן עלי אחד לדון יכול לחזור לפני גמ"ד כמבואר בחו"מ סי' י"ב וכ"ב מ"מ כאן אף דמטבע אין קונין בו מ"מ קנו בעד המעות סחורה ונתנו לחנות המשותף וקנה כ"א חלק חברו על דעת השותפות המוזכר בשטר זה הוי כק"ס וראיה לזה ממ"ש ב"ז סי' שנ"ה הובא בכנה"ג סי' כ"ב בהגה"ט סק"ד דאם התנה בשעת הלואה לעמוד לפני קא"פ אפילו בלא קנין א"י לחזור בו ק"ו כאן דכ"א קיבל סחורה של חברו דראוי לק"ס ועיין מ"ש בסימן תק"כ.
אך טענה שניה הוי טענה דודאי י"ל אם ידון כפי שכלו בלא ד"ת איזה טענות וירויח חברי אולי אם היה גוזר גם על שאר הטענות שלא בד"ת הייתי מרויח וכמו די"ל במקח שלם אני רוצה ואם המקח בטל במקצת איני רוצה בכל המקח כדאיתא בסי' ק"צ ובסי' קפ"ב ובפירש הרא"ש נדרים דף ס"ו דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דלא נדר מעיקרא אלא על דעת שיתקיים כולו.
ואפילו יהא ספק בלשון השטר אם דוקא שיאמר ראובן על כל מה שביניהם או גם מה שיגזר בקצת מהסכסוכים מ"מ יד בעהש"ט עה"ת לא מבעיא במה שאין כנגדו מוחזק לבדו דהא הכל בחזקת שניהם אלא אפילו תפס ל"מ כיון ששניהם טוענים שמא על משמעות השטר וגם לא התפיסו חברו על אותו ספק ואפילו בספק בלשון שובר יד בעל השובר עה"ת אף דלוה מוחזק מ"מ כיון דאין הספק כמה פרע רק מחל והספק כמה מחל כמבואר בנה"מ סי' מ"ב ובדיני תפיסה סקי"א דמה שקונה מחמת הלשון אינו קונה רק מה שהוא ברור בלשונו ולא במה שיש בו ספק עיי"ש וה"נ מן הדין בלא קבלתם את ראובן אין מחויב שום אחד לקבל גזרת ראובן אפילו רוצה לדון ד"ת דאינו רק יחיד וכ"ש דא"י לדון ד"ת דהוי רק פשרה ואם כן יכול כ"א לומר על כל ספק משמעות בלשון החיוב שבשטר עד"ז לא נתחייבתי אף דשכנגדו מוחזק י"ל ע"ד כן לא מחלתי וכן מוכח משו"ת הרשב"א שבב"י ססי"ג שכתב כל שיש ספק במשמעות התקנה הולכים להקל לנתבע חדא שכל שהוא חוץ מגדר הדין אי אתה יכול להכניסו עד שיהא ברור וכל שאינו ברור העמידנו על דין התלמוד ועוד שכל הממע"ה עכ"ל הרי לטעם ראשון אף שהוא מוחזק אינו זוכה במשמעות לשון שאינו ברור כל שהוא נגד הדין ה"נ בהתחייבות בע"ד או במחילתו.
וגם אם רוצה ראובן לשאול פי דיין צריך רצון שני בע"ד דהא מבואר בסמ"ע סי' י"ב סקי"ט הא דרשאים הנבררים לשאול הדין למי שירצו נלמד מהא דהנבררים בוררין להם השלישי בלא דעת בע"ד ושם בריש הסי' מבואר בש"ך סק"א בשם הב"ח דכשהובררו לפשרה אין יכולים לברור שלישי בלא דעת הבע"ד ואפילו יטעום לו הדיין עד שיראה ראובן בדעתו מה שלא ראה בתחלה דכתב הרשב"א שבב"י שם דזה חשוב דעת הברורים שהסכימו עליו עכשיו עיי"ש מ"מ י"ל דוקא אם לא יעשה ראובן כל הפסק על כל הסכסוכים רק עד"ז אבל לעשות קצתם מדעתו לבד וקצתם עפ"י שאלת הדיין לא דזה שיתחייב י"ל שמא אם היית עושה הכל עפ"י הדיין היה מטעים לך עד שהיה הופך דעתך ממה שפסקת מדעתך לבד וסמך יש מסוף הוריות דרשב"ג נשיא ואר״מ לר"נ נימא ליה גלי עקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ד' מי שיכול להשמיע כל תהלתו וניעבריה וגוף הפסוק נדרש במגילה דר"י לענין סיפור בשבחו של מקום כפשוטו אע"כ דאסמכתא בעלמא הוא והטעם שי"ל לא קבלניך עלינו רק ע"ד שתלמוד לנו כל מה שנצטרך ועיין בשו"ת לח"ר סי' קי"ט בשותפים שעשו הרבה תנאים ביניהם בשבועה ועבר אחד מהם תנאי אחד נתבטל הכל ומותר השני לעבור גם על שאר התנאים שכתב שזה פשוט מאד ורמזו בה"ט חו"מ סי' קע"ו סקל"ח.