תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכג
מי ששכר רגאהל משרי המדינה על אופן שיקח מהשענקרס ששה וארבעים צ"ל בעד מדה יי"ש והעמיד השוכר איש אחד שימזוג היי"ש של השוכר להשענקרס ובעד טרחתו יקח ארבע צ"ל מהמדה ונמצא איש שמכר בגנבה יי"ש שלו להשענקרס ותובעו זה שהעמידו השוכר כי הפסידו ארבע צ"ל שהיה נוטל מכל מדה כשהיה הוא מוזג להשענקרס.
הנה אם שוכר הרגאל היה תובע לזה נראה פשוט דמחויב לשלם מה שהיה יכול להרויח דהא רגאהל הוא מכס ומבואר בחו"מ סימן שס"ט ס"ו דאם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו וכיון דקרי לו גוזל ממילא מחויב להחזיר ואין זה ענין למבטל כיסו של חברו רק גזל ממש וא"ל איך קנה זה דהוי דבר שאין בו ממש ודשלב"ל דכבר כתב מהרש"ל בשו"ת סל"ד דקנה מכח מנהג וסטימתא לקנות בשטר ונתיבות סימן ר"א כתב משום דד"מ ולפ"ז אפילו גנב זה נתן יי"ש בזול ולא הרויח כמו שהיה מרויח השוכר הרגאל מ"מ חייב לשלם להשוכר מה שהיה יכול להרויח כי זה מכס ליטול אותו ריוח מכל מוכרי יי"ש רק אם לפי אומדנא לא היה השוכר מוציא כ"כ יי"ש מחמת שנותן ביוקר אזי י"ל דא"צ לשלם לו רק הפסדו.
וכ"ש אם גנב זה מרויח כמו שהיה מרויח השוכר דאפילו בגרמא לבד חייב היכא דנהנה בחסרונו של זה כמ"ש הרא"ש פרק כיצד הרגל והוא בחו"מ סימן שס"ג ס"ו אף דגוזל מטלטלין ונשתמש בהן פטור כבר חלקו אחרונים דשאני קרקע דאינה נגזלת וא"כ גם הרגאל וזכותו ליכא למימר דקנה הגנב אבל השוכר קנהו משום סטימתא ודד"מ ועיין חו"מ סימן ק"ז ס"ד בש"ך סק"ח ועיין שו"ת ד"ח ח"ב בחיו"ד ס"ב.
אך זה האיש שהועמד מהשוכר לא קנה הרגאל וגם השוכר יכול לחזור אם לא שכרו לזמן קצוב נהי דחזינן דלא חזר ואם לא גנב זה היה לו ריוח ברור מכל מדה מ"מ אינו רק מבטל כיסו ש"ח דפטור עיין חו"מ סימן רצ"ב ס"ז בש"ך סקט"ו בשם רש"ל וכאן י"ל גם לדעת הרמ"א שם פטור דהתם הרויח בפקדון של המפקיד משא"כ הכא לא זכה עדיין זה האיש בשור דבר והר"ז דומה להך דפרק הנזקין נ"ט ע"ב והוא בחו"מ סימן ש"ע ס"ד דהפורס מצודה שאין לה בית קיבול וצד חיה או עוף ודגים ובא אחר ונטלה דאינו יוצא בדיינים אף דודאי אם לא נטלה האחר היה בא ליד הצייד והוא ריוח ברור והאחר נהנה בה.
ואם ישראל השוכר שכר זה האיש לזמן קצוב וא"י לחזור תוך הזמן כיון שהתחיל במלאכה צ"ע נהי דנימא דמ"מ זה האיש לא זכה בשכר של כל מדה עד שיבא לידו ואין לו רק שעבוד וחיוב על השוכר מ"מ מצד שדר"נ יכול לתבוע את הגנב דהא הגנב חייב לשוכר הרגאל ושוכר הרגאל חייב לזה אך י"ל דשוכר נמי לא כתחייב רק מכל מדה שימזוג זה האיש שיקח שכר טרחתו אבל לא ממה שיגנב אחר וימכור ממילא הוי הגנב רק מבטל כיסו וכן נ"ל דאפילו ס"ל דגם זה נכנס בשכר טרחתו מ"מ אין חיוב על שוכר הרגאל דלא קיבל עליו שום חיוב לשלם מכיסו או לגבות לו ממוכרי יי"ש ומהגנבים רק נתן לו בשכר טרחתו כמה שיוכל למזוג יי"ש או להציל מהגנבים ואם כן ליכא בזה שעבודא דר"נ דאין על השוכר שום חיוב ואם כן כיון שהוא דשלב"ל ואין בו ממש איך יזכה זה האיש טרם שבא לידו דנהי דמתחייב בדשלב"ל על שכר פעולה מ"מ כאן אין חיוב על השוכר גופא ומצד מנהג וסטימתא ודד"מ אין קונה זה דליכא מנהג ודד"מ רק בשכירות גוף הרגאל ועיין מגן דוד סימן ת"נ סק"ו ובמקו"ח שם ושו"ת ד"ח ח"ב חחו"מ סימן ס"ו.