תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכב
שאלה אחד היה לו שדות עם תבן ובסמוך היה לאחר שדה והעמיד בו בהמות ויצאו בשדה חברו ואכלו התבן הנה בחו"מ סימן שצ"ז דעת הש"ך דא"ל גדר ארעיה ונכנסה בהמה ואכלה פטור דשן דחייב רחמנא בשדה אחר לא מיחייב אלא כשחתרה או דנפל גודא בלילה עיי"ש ונראה דה"ד אם אכלה שעורים דדנין לחייב משום ההיזק אבל לענין מה שנהנה י"ל הייתי מאכילה תבן אבל באכלה תבן אין נ"ט דמ"מ חייב לשלם מה שנהנה דלא עדיף מאכלה מפתח החנות ומתוך הרחבה דמשלמת מה שנהנית כדאיתא במשנה פרק כיצד הרגל דף י"ט ע"ב ולא פליגי הפוסקים רק אי צריך לשלם מה שהזיקה בלא גדר שדהו דהמחייבים מדמין לה לאכלה מצדי הרחבה ומתוך החנות דמשלם מה שהזיקה והפוטרים ס"ל דשאני שדה דה"ל לגדור אבל לענין מה שנהנית לא מצינו פלוגתא ועיין בתוס' ורא"ש פרק כיצד הרגל כ"ג ב' וחו"מ סימן שצ"א ס"ח ובזה מיושב קושית יש"ש פ' כיצד הרגל סכ"ה על הפוסקים דניזק צריך לשמור עצמו ולגדור שדהו דאם כן למה סתם רועים פסולים לעדות לפי שמרעין בשדות אחרים ואי היה צריך לגדור כל אחד שדהו מסתמא כל השדות גדורים הם ואיך נכנסו בשדות אחרים כי מה שהבהמה חתרה הגדר לא שכיח ולפימ"ש א"ש דסתם רועה מרעה בשדות שאין בהם תבואה רק עשבים ותבן וזה משלם נזק שלם דכהנית בכל שויה וא"צ לגדור והש"ך תירץ בסימן שצ"ז דנהי דפטור כשהזיק מ"מ מסתמא כל השדות אינם גדורים ופוק חזי דאין דרך ב"א לגדור שדותיהם דאין חוששין להיזק בהמות דלא שכיח עיי"ש הנה מ"ש פוק חזי אדרבה מזה מוכח דחייב לשלם לכן אין גודרים ומ"ש דא"ח להיזק בהמות דל"ש א"כ למה סתם רועה פסול אם לא שכיח עוד כתב הש"ך הגע עצמך אף כדברי היש"ש דחייב וכי בכל פעם יהא לו עדות י"ל מ"מ יתפס הבהמה ונאמן עד כדי דמיה ומש"כ או לפעמים הוא עצמו לא ידע מהיזק הבהמה לזה י"ל דמשום הך לפעמים אין דרך לעשות גדר כי הוצאות הגדר רב ואין ספקו שוה יותר מההוצאה.
ואם מצא בהמות של אחר בשדהו ונחסר הרבה תבן אף שאין לו עדים שאלו בהמות אכלו התבן שנחסר ושמא אחרים היו נ"ל דצריך בעל הבהמות לשלם כל התבן לפימ"ש בנמ"י פרק האשה שהלכה דאמרינן כאן נמצא כאן היה היכא שיש רגל"ד אפילו להוציא ממון ה"נ יש רגל"ד וצ"ע ועכ"פ נראה דתפיסה מהני אף דטוען הניזק שמא דבלא"ה היכא דיש דררא דממונא דהיינו שיש ספק לב"ד בלא טענותיהם יש דס"ל דמהני תפיסה שלא ברשות אפילו טוען שמא והספק במציאות רק דנה"א בדיני תפיסה כלל ג' כתב דהעיקר דל"מ תפיסה אך גם הוא כתב שם רק בספק השקול וכאן דרגל"ד וי"ל כנכ"ה אינו ספק השקול ובלא תפיסה בלא"ה אין נאמן לישבע וליטול כיון דבעל הבהמה לא הזיקו בידים עיין סימן שפ"ח ס"ז ובסעיף א' ובסימן ת"ח וכדמוכח מהנהו עיזי דאכלי חושלי בפחז"ה דף ל"ו עיי"ש פי' רשב"ם.