תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ק
ששאלת כלה אחר בעילת מצוה טרם כלות ארבע ימים פרסה נדה אם תוכ להפסיק בו ביום בבדיקת ביה"ש ולמנות ז"נ מן או חמישי לבעילת מצוה או צריכה להמתין חמשה יזוה מן יום שפרסה נדה ואח"כ תמנה ז"נ.
תשובה הטעם דאחר בע"מ אין צריכה להמתין חמשה ימים משום דאין כאן דם נדה רק דם בתולים לא החמיו בו משום חשש תשמיש ביה"ש כמבואר בטו"ז סימן קצ"ו ססק"ה ממילא פשוט אם תוך הארבע ימים פרסה נדה הדרא החשש של תשמיש ביה"ש בבעילת מצוה וצריכה להמתין חמשה ימים מן הבע"מ ותתחיל למנות יום הששי לחשבון ז"נ וכן מצאתי בסד"ט סימן קצ"ג סק"ה אך ודאי ימים הראשונים לא יפלו ועולה לה בחשבון החמשה שלפני ספירת ז"נ דאינו דומה ללא שמשה ולא היה בעלה בעיר דראויה לבעילה משא"כ בזה כיון דאסורה לשמש אין חשש משום פליטת ש"ז והדבר פשוט וא"צ ראיה ומ"מ אביא קצת ראיה מדכתב רמ"א בהג"ה בסימן קצ"ד סס"א אם חזרה וראתה וכו' ודינו כשאר דם לכל דבר משמע להדיא דגם אם לפני ארבעים לזכר ושמונים לנקבה ב' או ג' ימים חזרה וראתה ואחר כלות ימי טוהר פרסה נדה מ"מ חושבת החמשה ימים שלפני הז"נ מיום ראייתה בימי טוהר דכללא כייל רמ"א דדינו כשאר דם לכל דבר ואם כן הדברים בדם טוהר שאינו מדינא דגמרא רק מנהג שנהגו בזה"ז מעצמן כ"ש בדם בתולים שאסור מדינא דגמרא. ועוד הא כתב הריטב"א בכתובות דדבר האסור לכתחלה ואין נ"מ רק להכשיר בדיעבד לא שייך לגזור עליו לענין דיעבד דכיון דבלא"ה אסור לכתחלה חשוב מלתא דלא שכיח דלא גזרו בו רבנן דלא שכיח שיעשה דבר זה דאסור לכתחלה והובא בישיע"ק יו"ד סימן וא"ו וכן מבואר סברא זאת בבד"ה בית ראשון שער שני בד"ה גרסינן ואם כן כיון דהמתנת חמשה ימים משום גזרה דשמשה ותפלוט ש"ז וכשאסורה לשמש משום דם טוהר או ד"ב. תו לא שכיח וליכא למגזר ועש"ך יו"ד סימן קצ"ב ס"ק י"ג ונה"ך סימן שמ"ב על טו"ז סק"ג.