תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן עא
מה ששאל באחד שנדר שלא לאכול בביתו מאווזות פטומות רק השומן שיש לו מכבר וגם חוץ לביתו יאכל אם י"ל התרה בג' דמ"ש מג"א בסימן תקנ"א סק"ז י"ל רק בקהל שנהגו לא ביחיד וראיה ממ"ש ביו"ד סימן רי"ד בקיבל עליו שלא לאכול בשר מר"ח אב י"ל התרה הנה ברשד"ם חיו"ד סימן מ"ם מוכח דאין לחלק חדא דפתח דבריו דאפילו לדברי האומרים מי שנהג איסור בדבר המותר והיה יודע שהוא מותר שנשאל ע"י פתח וחרטה היינו בדבר שמה"ד מותר לכ"ע ועוד שכתב דדי לנו מחלוקת שבין הרשב"א והרא"ש דלרשב"א כשידע שמותר אין לו התרה אבל בדבר שיש בו מחלוקת בין החכמים וכ' והרי דעת הרשב"א מבואר בטא"ח סוף הלכות יוה"כ ובב"י יו"ד סימן רי"ד דמיירי ביחיד ועלה כתב רשד"ם דדי לנו להקל כנגד הרשב"א בדבר מעלתו דלכ"ע מותר.
וראיות איני מכיר דמג"א מיירי במה שיש פוסקים לאיסור מדינא אזי י"ל דקיבל עליו דעת האוסר משא"כ הך דיו"ד שלא לאכול בשר מר"ח אב דמדינא דש"ס לכ"ע מיתר כדאיתא בסוף תענית והנוהגים שלא לאכול יצא להם מהיש גורסין בירושלמי פרק מקום שנהגו הני דנהיגי דלא למיכל בשרא ולמשתי חמרא מדעייל אב מנהגא הרי לכ"ע מדינא מותר רק אמר דמי שנהיג הוי מנהג נכון. אך בנ"ד מיד בקראי שאלתו עלה בלבי דכיון דלא נדר רק שלא לאכול בביתו ובחוץ יעמוד בהיתר הרי לא קיבל עליו דעת האוסר ואח"ז ראיתי שמעלתו גם כן כ"כ ויש לסמוך על זה מפרט דרשד"ם שם כתב שאינו נראה כן מדברי הר"ן פרק מקום שנהגו לחלק בין נהוג בדבר המותר לכ"ע ובין דבר שיש בו מחלוקת.