תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן נג
שאלה שו"ב שנתן לו שו"ב אחר סך מעות בעד חזקתו ובאופן שיעקור דירתו מאותו מקום ולא ישוב וקבל עליו שו"ב הראשון ואביו בשד"א ובח"ח שלא יעבור יג״ז וגם אסרו עצמם בכל פירות שבעולם אם יעברו ולאח"ז חזר שו"ב הראשון למקומו ובא השאלה אם אביו נפסל מלהיות שו"ב מחמת שעבר בנו וגם מחמת שהוא שבועת שוא כמ"ש רשב"א הובא בב"י ס"ס רל"ו ביו"ד גם אם נאסר בכל פירות שבעולם.
והשבתי דאין זה ש"ש ללקות עליו כמ"ש הש"ך בשם הב"ח בסימן רל"ו סק"ה כ"ש כאן דבנו ג"כ נשבע והוא בנו ודאי קרוב שלא יעבור ואפילו הוי איסור מ"מ י"ל לא ידעתי שיש בו איסור דהרי נשבע בתוך קהל ועדה ובעצתם ואיך השיאוהו לעבירה וע"כ לא ידעו ה"נ לא ידע איהו ועיין חו"מ סימן ל"ד ס"ד בהג"ה תדע דבקדושין דף ס"א ע"ב אמר בשלמא לר"מ היינו דכתב אז תנקה מאלתו עיי"ש בתוספת הרי לס"ד באם לא אמר אז תנקה ה"א אפילו לא יתנו לו אשה עובר ואיך נשבע שבועת שוא כיון שאינו בידו שיתנו לו ועדיין לא ידע הגמרא דה"א שיקח בע"כ וע"כ אינו ש"ש כיון דקרוב שיתנו לו לגודל עשרו וחשיבותו ועכ"פ לס"ד ה"א דאינו ש"ש הרי יש מקום לטעות ואינו פשוט לאיסור ומה שעבר בנו אח"כ חשוב אונס לגבי אביו ומהימן לומר שלא ברצונו נעשה זה עיין ש"ך חו"מ סימן ל"ד סק"ח כ"ש כאן דהוא לא עשה רק בנו ועיין בסימן רל"ב ביו"ד סי"ב בהג"ה ובש"ך ס"ק כ"ב כ"ש כאן דלא עלה ע"ד אביו שבנו ירשיע לעבור אשבועה והוי אונסא דלא שכיח ועוד די"ל דמתחלה ערבות אביו היה רק להשתדל ולמחות בבנו שלא ידור שם ולא אם יעבור בנו בע"כ עיין מבי"ט ח"א סי' פ"ה כתב כה"ג תדע דהא ע"ד זה כל ישראל ערבים זב"ז על התרי"ג מצות בבריתות ובאלה שבו שבועה כדאי' בסוטה דף ז' ע"ב והרי איך קבלו זה בעד זה וע"כ כמ"ש ובילקוט שמעוני יהושע י"ד רמז כ"מ שאברהם אבינו ע"ה נשבע ליבוסי וכרת עמו ברית שלא יירש זרעו עיר יבוסי ואיך נשבע אברהם אבינו ע"ה וע"כ גם אזרעו חלה ובטוח היה שזרעו יקיימו ולא הוי שבועת שוא א"ל שנדחוק ע"ד שכתב בנוב"ת חיו"ד סימן קמ"ו עיי"ש ומה שאסרו כל פירות שבעולם בלא"ה יש מחלוקת אם הנדר קיים עיין יו"ד סימן רל"ב ס"ה ואפשר גם להי"א דאסור באם אעשה מודו באם יעשה אחר דאינו בידו והוי כמו אם עשיתי דאינו נדר אל, לפמ"ש המבי"ט דהכונה למחות זה בידו ואם לא מיחה תליא בשני הדיעות דרל"ה ס"ה ולכאורה צריך נברר שקיים תנאו בקום ועשה כדאיתא בחו"מ סימן רמ"א סי"א וא"ע ס"ס ל"ח אמנם כיון דאנו דנין על נדרו אם מוחר בפירות ואם עובר אשבועה נאמן אף מה דאינו נאמן בנוגע בין אדם לחברו וכמ"ש הנ"י בפמ"ש דף קמ״ח והובא בתומים בכללי תפיסה סימן ע"ז ע"ח דנדר לעניים כיון דאינו קנין רק אקרקפתא דגברא מונח נאמן לומר שלא נדר עד"ז וה"נ אף דאנו דנין מכח ספק שמא עובר על נדרו ובזה נאמן דהוא רק בינו לקונו ואף דכאן אומר נגד החזקה שלא נעשה שום פעולה דהא הטעם בתנאי דקום ועשה א"נ שעשה משום דמוקמינן אחזקתו שלא נעשה כמ"ש סמ"ע סימן רמ"א שם מ"מ הכא דאינו רק איסור בינו לקונו ואומר ברי ל"מ חזקה נגד ברי כמ"ש הרשב"א והובא בקוה"ס כ"ב ס"ד וכמו שחולק הקונה"ס לדעת הרשב"א בממון דנוגע בינו לחברו ל"מ ברי נגד חזקה ובאיסור מהני ואף די"ל שאני התם דנולד ספק לפנינו וגם אכן לא מהימנין ליה לסמוך עליו רק לח מזדקקינן למחות בידו וכמבואר שם בקוה״ס משא"כ אין שום ספק נולד לפנינו לומר שמיחה וגם נסמוך עליו לאכול משחיטתו והרי יש חזקה שלא עשה שום פעולה ונעשה עבריין מ"מ נאמן מידי דהוה אטבל והקדש וקונמות דנאמן לומר שעשה מעשה חדש משום דבידו כמבואר ביבמות דף פ"ח ה"נ כיון דבידו למחות ולומר שלא יעשה נאמן שמיחה וסמכינן גם אכן עליו והראני ח"א בנזה"ק פרשה י"ד ס"ב בד"ה שעדיין נכדו קיים וז"ל כתב היפ"ת ואעפ"י שאז לא היה אברהם בעולם רק בניו חייבים לקיים בריתו משום אל תטוש תורת אמך וכ"ש אם כרת הברית בעדו ובעד בניו שחייבים לקיים מצותו כי יש ביד האב לחייב את זרעו וכקבלת התורה מאבות לבנים עכ"ל ובאמת דבר זה במחלוקת שנויה בין גדולי המפרשים ז"ל אם האב יכול לשעבד בניו בשבועתו וקבלת התורה שאני דכתיב ואת אשר אינינו פה שכל הנפשות עמדו בסיני לכנ"ל כיון שהם ירשו את הארץ מאברהם היה בידו גם כן כח לשייר בנחלתו להקנות חלקו לפלשתים על ד' דורות לבל יהא רשות אף לעבור דרך ארצם שלא ברשות באותו הזמן עכ"ל נזה"ק ואינו רואה סתירה מזה לראייתו הנ"ל דמ"מ איך נשבע שמא לא יקיימו בניו ויעברו על הדין ואין זה בידו ע"כ דלא הוי שבועות שוא אלא דיש לומר שאני היכא דהועיל בשבועתו שעל פי הדין מחויב האחר לקיים שבועתו לא הוי ש"ש ואם יעבור אנוס הוא משא"כ כשהאחר אינו מחויב לקיים שבועתו וא"כ לא הועיל בשבועתו כלל והוי ש"ש ובנ"ד דבנו בלא"ה מחויב מכח שבועת עצמו לא הועיל אביו והוי ש"ש ולדעת נזה"ק יש לדחות ראייתו יותר דשבועת אברהם אבינו ע"ה שלא יגרש זרעו עיר יבוסי מחמתו בתורת ירושה דהקנה ושייר להם וע"כ אף אם יגרשו את היבוסי שלא בתורת ירושה מאברהם לא יבוטל שבועתו אמנם דעת ריב"ש וש"פ דשבועה אינו עושה קנין ואם מת אין חיוב על בניו לקיים עיין חו"מ סימן מ"ז סי"ט וסימן ר"ט ס"ד בהג"ה וס"ס רנ"ב ואם קנו הפלשתים בחזקה שבועה למה ועוד דעכו"ם אינו קונה בחזקה כדאיתא בחו"מ סי' קצ"ד ועוד נראה כיון דישבו שם ועדיין לא שלם עון האמורי עד דור רביעי אין חזקתם עתה חזקה כיון דאינם עושים שם דבר חדש ומצאתי שכ"כ הרדב"ז הובא בפ"ת לחו"מ סימן קצ"ב ועיי"ש בנ"צ.