תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן מג
שאלה חבורה של ת"ת בקשו לתקן תקנות ביניהם וקראו לרב העיר להאסיפה ובקשו רובם לתקן שלא יהיו הגבאי וממונו החבורה שני קרובים זה לזה וקצת מאנו בזה וגם הרב מיאן בזה שעל ידי זה לפעמים יוכרחו למנות מי שאינו הגון.
הנה בחו"מ ס"ס רל"א איתא כי ליכא הפסד לאחריני יכולין בני האומנות לתקן ביניהם מה שירצו בלא דעת החכם וזה מדברי רמב"ן דלפיכך אמרו בפ"ק דב"ב דף טית היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו להתנות בלא דעתו משום דאפשר יגיע מזה פסידא ללקוחות אמנם לפימ"ש בחוט המשולש סט"ו הטעם לפי שכבר קבלוהו עליהם להיות כל מעשיהם לפי ראות עיניו ואין להם לעשות דבר זולתו א"כ אינו תלוי באם יש פסידא לאחריני ועוד דרמב"ן דקאי על כל בני אומנות אחד דעושין הסכמה מדעת כולן מהיכא תיתי דלא יועיל בלא החכם הא הסכמת רבים א"צ קנין והא בעצמם קבלו עליהם אע"כ משום שנוגע הפסד לאחריני שאינו מבני האומנות צריך הסכמת החכם אבל בני החבורה שעושין תקנות עפ"י הרוב אף דמיעוט מוחין הרי חשוב חוב לאותן המיעוט דאפילו במידי דזכות אם מוחה אין יכולין לזכות לו בע"כ כמו בע"כ דאין מזכין לו שטר שחרור ע"י אחרים בע"כ כדאיתא ביו"ד סימן רס"ז סמ"א וא"כ הוי כיש פסידא לאחרינ' וצריך הסכמת החכם ועוד נהי דנימא דרמב"ן לא ס"ל סברא דחוט המשולש שכבר קבלוהו ביניהם להיות כל מעשיהם לפי ראות עיניו דאפשר קבלוהו רק להוראות או"ה ומשפטים בד"מ וגיטין וכדומה ואין לחכם עסק במה שאינו למגדר מלתא דאיסורא אבל הכא דשלחו אחר החכם לישב באסיפתם הרי עכשיו אדעתא דהכי שלחו אחריו וקבלוהו לתקן התקנות לפי ראות עיניו.
ועוד י"ל מה דהוצרך רמב"ן לטעם פסידא דלקוחות ולא ניחא ליה בטעם דקבלו עליהם את החכם משום דעכשיו נתרצו כל בעלי האומנות לעשות תקנה ביניהם בלא החכם לו יהא כקבלו קא"פ לדיין דנגמר הדין א"י לחזור היינו אחד בע"כ של חבר אך הרא"ש ס"ל דגם התם א"י לחזור אחר גמ"ד אפילו נתרצו שניהם וכתב הש"ך בחו"מ סימן כ"ב סק"ח דהיינו כשחב לאחרים בחזרתם וכ"כ המל"מ ומהריב"ל הובא בברכ"י ופ"ת שם וזה שתירץ הרמב"ן דה"נ מיירי כשאפשר יגיע הפסד לאחרים ואם כן בנ"ד דרוצים לעשות תקנה עפ"י הרוב ואין המיעוט מרוצים ודאי כיון שכבר קבלו את החכם עליהם וקבלת רבים מיד הוי כקנין וגמ"ד תו א"י לחזור בלא רצון כולם ואפשר אפילו ברצון כולם כיון דקבלוהו להרב להנהיגם נשתעבדו לו ואיכא משום כבודו וכמ"ש הב"י בחו"מ שם הטעם דאפילו ברצון שניהם א"י לחזור ולדון בפני אחר משום כבוד הדיין ורמב"ן שכתב משום פסידא דלקוחת ה"ט דנהי כי מקפיד הדיין ואינו מוחל אין יכולים לחזור אבל אם לא קפיד הרי יכול למחול על כבודו ולסלק עצמו ממה שנשתעבדו לו ובגמרא סתם אמר כיון דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו ולא חלקו בין האדם חשוב קפיד או לאו ואדרבה מדשתק משמע דלא קפיד ואם כן בנ"ד דנעשה בפניו ומוחה בפירוש לא מהני אפילו נתרצו כל בני החבורה זולת הרב.