תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ח
שאלה ראובן נשתדך עם שמעון ופסק נדן להחתן בן שמעון ועשו ר"פ ות"כ ואמר ראובן שרצונו שילך החתן ללמוד אצל רב ומופלג וא"ל שמעון שאין ביכלתו לשלם בעד מזונותיו ולימוד ואם ירצה ראובן לשלם ילך ללמוד ונתרצה בזה והוציא עליו הרבה אח"כ מת ראובן ואין יכולת לאלמנותו לסלק הנדן במעות ורצונה ליתן קרקע והחתן אינו רוצה ושאל השואל אם מחויב ליקח קרקע כי שמע שמהר"ם בנעט זלה"ה פסק דאינו מחויב ליקח רק מעות והקשה השואל מ"ש מחוב אחר דאם אין לו מעות מחויב ליקח קרקע וזה שהשבתי בשו"ת הר המור סימן ל"ו כתב הטעם משום דמנהג פשוט דמסלקין הנדן במעות מזומן ומה"ט מוסיף החתן שליש כדאיתא בירושלמי שהביא הה"מ פכ"ג מה"א הי"א דשמו חכמז"ל דעתו של איש שרוצה לישא וליתן בכספים ועוד דנהגו הכל לכתוב שיסלק במעות מזומנים והוי לו בלא כתב כאלו כתב כמבואר בחו"מ ס"ס מ"ב וכשהתנה לסלק במזומן פשוט דא"י לסלק בשוה כסף אח"ז ובענ"ד טעם שני מגרע גם הראשון דבשלמא אם הי' המנהג לסלק דווקא במזומן בלא כתובה בתנאים הדין עמו אבל כיון דנהגו הכל לכתוב שיסלק במעות מזומן לא אהני מנהגא רק לענין אם קיבל קנין לכתוב כותב הסופר כפי המנהג אבל אם בא לפנינו בתנאים או ראשי פרקים ולא כתוב בהן שיסלק דוקא במזומנים לא אהני המנהג כיון דלא מצינו מנהג בלא כתובה בפירוש וכמבואר בתנאים סימן ס"א סק"ג ונתיבות שם סק"ח וא"כ בנ"ד דלא כתוב וכמבואר דלא כתוב בראשי פרקים שיסלק במעות מזומן דוקא אין לנו מכח המנהג ונחזי אכן הנה בכתובות דף פ״ו פירש"י דלפיכך בחוב צריך המלוה ליקח קרקע דסמיכת המלוה רק על קרקע והיינו דשמא לא יהא ללוה מעות ולא ירצה למכור ולטרוח לעשות מעות מ"כ אין לו סמיכה על הפרעון רק דעכ"פ יקח קרקע בשומא בע"כ של לוה אבל בנדן איך נכוף החתן ליקח קרקע הלא מוחזק בעצמו וסומך שאם לא יסלקוהו במזומן לא ישא הכלה.
ובאס"ז בכתובות שם כתוב בשם ר"י מטוראנא ז"ל הטעם שאם נכריח ללוה למכור בעצמו קרקעותיו יוכרח ליתן בזול ויפסיד הרבה עיי"ש והיינו דהוי אנוס ורחמנא פטריה אבל לא חייבה לזה משום אונס של זה כדאיתא בש"ך חו"מ סימן ס"א וא"כ לא נוכל לחייב את החתן לישאנה בלא מזומן.
ועוד נהי כשבא להוציא אמרינן אפשר נתרצה בתחלה אפרעון שוה כסף גם כן אבל להוציא מידו א"א דיכול לומר א"צ קרקעות ואדעתא דהכי לא נתחייבתי לישא אותה וראיה לזה מתשובת הרא"ש שבטור חו"מ סימן ע"ד שכתב דאם יש ביד מלוה משכון אין הלוה יכול לכופו ליקח קרקע בחובו ולהחזיר המשכון ונהי דיש לדחות משום דאומר אמתין עד שיהא לך מעות וכאן רוצה החתן לישא אחרת מ"מ ניזיל בתר טעמא שכתב שם הרא"ש דמצי א"ל אילו הוי לי זוזי לא שקילנא קרקע כי א"צ לי בשביל שמעותי אצלך תכיפני ליקח קרקע יעיי"ש הרי מטעם זה אפי' זיילי נכסי דלוה או צריך למשכון מ"מ א"י לכוף את המלוה דמסתיין שלא נכוף ללוה ולא לכוף למלוה וה"נ בנ"ד אין לכוף החתן.
ועוד, אף בלוה מחרימין אם אין לו מעות מזומן וא"כ איך נכוף את החתן הלא י"ל שמא יש לה מעות ואזי ודאי אינו מחויב ואינו יודע אם נתחייב וא"ל א"נ למה נהגו לפרש שיסלק במזומנים כיון דבלא"ה דינא הכי זה אינו דמהנהו טעמי אין לנו רק שלא לכוף את החתן לישאנה אבל לא נוכל לחייב צד הכלה בקנס דלענין זה הוי להוציא ממנו ואהני מה שכותבין בפירוש שמוכרח ליטרח ולמכור ולסלק במזומן ואם לאו ישלם קנס.
ומעתה כיון דהחתן חוזר בדין פשוט דא"צ אביו לשלם דמי מזונת. ולימוד ששילם אבי הכלה נהי דמהרי"ט בחא"ע סכ"א כתב דצריך החתן להחזיר בעד המזונת שנתן לו מחותנו גם כשחוזר החתן מחמת שאינו מסלק הנדן הלא כתב שם משום דאומר לחברו אכול עמי צריך לשלם לו וה"נ לא האכילו רק משום דכסבור שיהא חתנו ומה אפסדיה הא היה צריך להוציא הוצאות אלו על עצמו יעיי"ש וזה לא שייך כאן דאבי החתן פטור דהוי רק כפורע חובו ש"ח אפילו היה מחויב והיה ביכלתו ועי' ביו"ד סימן רכ"א ובחו"מ ס"ס רמ"ו ובשע"מ בסי' של"ה כ"ש כאן שגלה דעתו מתחלה שאין לו לשלם בעדו ופטור כמבואר ביו"ד סימן רמ"ה ס"ה והחתן גם כן פטור דמזונת היה לו אצל אביו וכמבואר בש"ך חו"מ סימן רמ"ו ס"ק י"א וכ"פ הנתיבות שם וכן מוכח מהמרי"ט דטעמא טעים משום דבלא"ה היה צריך להוצאות מזונת והכא לא היה צריך ומה שהקשה השואל מהג"ה שבחו"מ סימן רס"ד ס"ד דא"ל יצא רק ע"י השתדלות האחר לא יוכל לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה אעפ"י שהאמת אתו מ"מ חייב ליתן לו כפי מה שנהנה לפי ראות ב"ד ואם כן למה כשהיה לו לאכול אצל אחר א"צ לשלם לזה מה שהנהו לק"מ דמקור דברי הרמ"א שבסי' רס"ד ממהר"ם שבמרדכי פרק הגוזל בתרא סימן קס"ז ושם מבואר דא"צ ליתן רק מה שהיה נותן בעצמו שלא יצטרך להשדלות משא"כ בנידון יש"ש שהיה לו לאכול אצל אחר בלא השדלות ולא נהנה כלום במה שהאכילו זה כמבואר ביש"ש.
ולחייב החתן עצמו מה שנהנה מהלימוד אולו היה להחתן מעות והיה מחויב בעצמו להוציא על לימוד י"ל דצריך עכשיו להחזיר אבל אם לא היה לו ואינו מחויב ללות ולשכור לעצמו מלמד וודאי לא היה לוה ל"ל מה אפסידיה דודאי לא היה מוציא בעצמו הוצאות על הלימוד ואפשר היה אביו דוחק עצמו לשכור לו מלמד או היה מכתת רגלו למצוא בחנם כשאר בני עניים.