אור ברסלב
תשובת שמואל סוגיא דפסחים

תשובת שמואל· רבי שמואל מאמדור

סוגיא דפסחים

פלפולים ברמב"ם ובטורים מלוקטים מסוגיות הש"ס

טור א"ח ריש הל' פסח סי' ת"ל וז"ל שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו מבעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאי' בסדר עולם נמצא שיו"ד בחודש היה שבת ולקחו להם כל א' שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצרים למה זה לכם והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר וע"ש אותו הנס קוראין אותו שבת הגדול עכ"ל הטור ע"ש רבים מתמיהים ומקשים הרבה בדברי הטור הנ"ל חדא דאמאי קבעו שם לאותו נס יותר משארי נסים הרבה שעשה לנו הש"י יציאת מצרים ובקיעת הים והירדן וירידת המן וכי"ב הרבה מה נשתנה נס זה לעשות לו שם בפני עצמו תו מקשה הב"י דה"ל למקרי לכולי יומי מעשור לחודש עד ער"פ ימים גדולים דבכל ימים אלו נעשה נס ההוא תו מקשים האחרונים הע"ז והמ"א דה"ל לקבוע יום הגדול ליו"ד בחודש ניסן אף שחל בחול תו יש לדקדק ליל להעור להאריך בלישנא כ"כ ולהביא ראיה מקרא דפסח מצרים מקחו מבעשור וכי לא ידעינן דבר המפורש בתורה בהדיא תו דמסיים במה דפתח וע"ש אותו הנס קורין אותו שבת הגדול ל"ל כפל לשון תו דאין דרכו של הטור לכתוב בספרו כי אם לצורך איזה דין הנוהג בזה"ז ומה הורה לנו בזה איזה דין וכבר צווחו על דברי הטור הנ"ל קמאי דקמאי וחלקי אמרה נפשי לחוות גם דעתי בזה לבאר בעז"ה הכל בחדא מחתא ובאתי להשיב על ראשון ראשון על קושיא ראשונה נלע"ד ליתן טעם פשוט מאוד דאיתא במתני' סוף כריתות ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שהם מובחרים מהם ת"ל אם כבש יביא קרבנו לחטאת מלמד ששניהם שקולין ע"כ. רש"י ד"ה כבשים קודמין לעזים דבכל דוכתא כתיב מן הכבשים והדר מן העזים תקחו וכן או לשה בכבשים או בעזים יכול האומר עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש ת"ל אם כבש יביא קרבנו לחטאת ולעיל מיניה כתיב והביא את קרבנו שעירת עזים כאן הקדים עז לכבש ובחטאת יחיד כתיב אלמא איזה שירצה יקריב עכ"ל רש"י ע"ש עולה מדברי מתני' דכבשים ועזים שקולין ואיזה שירצה יקריב ואיתא בכמה דוכתין דלמעט בניסא עדיף שאין הקב"ה עושה נס כ"א לצורך דווקא:

ולפ"ז קשה לכאורה בענין הנס של שבה"ג הנ"ל דלמאי הוצרכו ישראל לאותו נס הנ"ל הא אלהיהם של מצרים היה שה ולא עז וא"כ הי' להם לישראל ליקח עזים לפסחם ולא היו צריכין לאותו נס כלל וצ"ל טעם ע"ז ע"כ משום דהמצוה של קרבן פסח היה מצוה ראשונה אשר עשו בציבור ובפרהסיא לעיני כל והיה בעיני הש"י חביב מאוד מצוה זו ועשה נס אף שלא לצורך בכדי להראות חיבתו לעיני כל ואף ישראל היו בוטחים בה' להראות חיבתו בעשיית מצותו ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא מה שלא קבעו שם לאיזה נס אחר כ"א לאותו נס דוקא משום דשארי נסים היו כולם לצורך והכרח ולא היה שום חידוש לנסים בעיני ישראל כי מי לא ידע בכל אלה אשר ה' נפלאות עושה היד ה' תקצר ותמיד עושה נסים וגבורות לצורך ישראל עמו אבל לא כן נס הזה שעשה הש"י שלא לצורך כלל כ"א בשביל חיבת מצוה שעשו ישראל באהבת ה' מ"ה היה נס זה חידוש גדול בעיני ישראל יותר מכולם ומ"ה קבעו שם לאותו נס כן נלע"ד ליתן טעם לשבח מיהו אחר העיון בפי' המתני' דכריתות הנ"ל יש לסתור כל זה דהנה יש לדקדק בדברי רש"י דמתני' הנ"ל דמייתי קרא דפ' בא דכתיב מן הכבשים ומן העזים תקחו ואיירי בפסח וגם קרא דפ' שלח לך דכתיב או לשה בכבשי' וגו' דאיירי בעולה ושלמים ושארי זבחים ואח"ז מסיים רש"י יכול האומר עלי עולה וכו' קשה קצת דאמאי שבק רש"י פסח ושלמים או חטאת דאיירי ביה קרא דאם כבש יביא וגו' או שארי קרבנות ולא נקט אלא עולה לחוד דה"ל למימר סתם יכול מי שחייב קרבן ויש לו כבש ועז יביא כבש והוה משמע בכל הקרבנות ואמאי פרט עולה לחוד גם הלשון יכול אינו מדוקדק לכאורה אלא נ"ל פי' אחר במתני' הנ"ל דהנה יש להקשות עוד יותר דאי' בזבחים (דף צ' ע"ב) הובא שם ברייתא דתני כבשים קודמים לשעירים משום דנתרבה באליה ע"כ ע"ש ולפי"ז מה אם כבשים ושעירים עומדים שניהם להקרבה ולכאורה אין נפקותא לדקדק איזה מהם להקדים להקרבה כיון דבין כך וב"כ שניהם יקריבו מ"מ הדין הוא להקדים הכבשים להקרבה מכ"ש אם אין עומדים שניהם להקריב רק אחד מהם אשר יובחר מהם פשיטא הוא דהיה מן הדין לבחור את הכבש להקרבה מהאי טעמא משום שנתרבה באליה. וא"כ איך אמר ר"ש במתני' שניהם שקולים ואינו מוזכר בשום מקום שר"ש פליג על ברייתא הנ"ל מ"ה נלע"ד פי' אחר דבאמת לא פליגי מתני' וברייתא אהדדי דגם ר"ש במתני' הנ"ל סבר ג"כ דכבש עדיף מעז משום שנתרבה באליה כסברת הברייתא הנ"ל והכי פי' דברי ר"ש במתני' הנ"ל כבשים קודמין לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרין מהם פי' דכבש מין מובחר הוא עדיף ממין עז כמו דמובחר בן בקר יותר מצאן כך בצאן גופא יש חילוק בין מין כבש ובין מין עז משום דה"א דבכוון כתבה התורה בכ"מ כבשים קודמים לעזים מפני שהם מובחרים במינן ת"ל אם כבש יביא קרבנו וגו' מלמד דלא נתכוון התורה בכ"מ להחשיב כבשים קודם לעזים דהא הכא הקדים עז לכבש אלא שניהם שקולין במינם אבל הסברא דיש גבי כבש מעלה יתירה דנתרבה באליה אכתי במקומה עומדת ומצוה עדיף להביא כבש מלהביא עז מחמת סברא דנתרבה כו' זולת לענין קרבן עולה דכולה כליל הן כבש הן עז א"כ אין מעלה יתירה בכבש יותר מבעז כיון דשניהם שקולים במינם כנ"ל וגם הסברא הנ"ל לא שייך הכא דעולה כולה כליל לכן דין הוא בזה להיות הברירה בידו של המקריב איזה שירצה יקריב השתא א"ש הא דנקט רש"י עילה לחוד גם לשון יכול א"ש דבלאו קרא דאם כבש ה"א דכבש מובחר במינו מעז א"כ ה"נ בעולה אף דשניהם כולה כליל מ"מ יביא כבש משום דמובחר במינו ת"ל אם כבש וגו' מלמד ששניהם שקולין במינם א"כ גבי עולה לחוד איזה שירצה יקריב אבל גבי שאר קרבנות מצוה בכבש עדיף מבעז משום דנתרבה באלי' כנלע"ד ברור ונכון מאוד:

עולה מזה דלכ"ע גבי שארי קרבנות חוץ מעולה מצוה יותר להביא כבש מן עז משום דנתרבה באלי' לפי"ז היה הנס של שבה"ג הנ"ל ג"כ לצורך מצוה דלולי הנס הי' צריכין כולם להפריש עזים לפסחם ובאמת מצוה בכבש יותר מבעז כנ"ל מ"ה הוצרך להיות הנם בכדי שיוכלו להפריש כבשים לפסחם וכיון דהוה לצורך מצוה הדר לדברינו הנ"ל דאין חידוש לאותו נס והדק"ל אמאי קבעו שם לאותו נס יותר משארי נסים מיהו צ"ל דא"ש דאיתא בדף (צ"ו ע"א) בעי ר' זירא אימורי פסח מצרים היכא אקטרינהו א"ל אביי מאן לימא לן דלאו שוויסקי עביד ועוד הא תני רב יוסף ג' מזבחות היו שם על המשקוף ועל שתי מזוזות ותו מידי אחריני לא הוי ע"כ ע"ש רש"י היכא אקטרינהו שלא הוזכר בו מזבח שוויסקי עביד בשר צלי בשפוד ג' מזבחות היו להזאות הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שום מזבח ע"ש. ולפי"ז בפסח מצרים דלא הוקטרו האימורין א"כ אין חילוק בין כבש לעז דאז אין מעלה בכבש יותר מבעז וא"כ הדר הוה הנם שלא לצורך כ"א בשביל חיבת מצוה כנ"ל. וא"כ א"ש הא דקבעו שם לאותו נס כנ"ל:

מיהו יש להקשות דבאמת מנליה להברייתא דתני רב יוסף דלא היה מזבח להקטרת אימורין דלמא הוה והא דלא מיזכ' זה בפסוק י"ל דלא איצטריך לאשמועי' אלא הני שלש מזבחות דחידוש הוא דהוה גבי פסח מצרים לחוד ולא הוה בפסח דורות ולא בשים קרבן היינו משקוף ושתי המזוזות אבל מזבח להקטרת אימורין אין חידוש דין בזה דהלא בפסח דורות ג"כ אינו מוזכר בפסוק לא זריקת דם ולא הקטרת אימורין אלא במסכת זבחים (דף נ"ו ע"ב) מרבינן מדכתיב גבי בכור ואת דמם ואת חלבם תקטיר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ע"ש וא"כ מסתבר לומר דמרבה ג"כ פסח מצרים בכלל כל הפסחים כיון דליתא מעוטא ע"ז לחלק בין פ"מ לפ"ד. ובמס' דילן (דף צ"ו) הנ"ל אמרינן שם א"ק ועבדת וגי' שיהו כל העבודות החודש זה כזה ע"ש פי' פ"מ ופ"ד הוקשו כלם זה כזה וא"כ מה"ת לחלק בענין הקטרה אמנם י"ל וליישב דאיתא בסוגיא דף הנ"ל מתני' מה בין פסח מצרים לפ"ד פ"מ מקחו מבעשור וכו' גמ' מנ"ל דכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו וגו' זה מקחו מבעשור ואין פ"ד מקחו מבעשור כו' ופריך הגמ' לבסוף אלא מעתה אל תאכלו ממנו נא ממנו אי אתה אוכל אבל אתה אוכל בפ"ד ומשני א"ק ועבדת אלא ממנו ל"ל לכדרבה אמר ר' יצחק ע"ש. ומלתא דרבה א"ר יצחק הנ"ל איתא ביבמות (דף כד ע"ב) אמר רבה אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לגז"ש וחד בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת איידי דכתיב נותר כתיב ממנו ולמ"ד ליתן לו בקר שני לשריפתו איידי דכתיב עד בקר כתיב נמי ממנו ע"כ ע"ש רש"י ד"ה תלתא ממנו כתיבי אל תאכלו ממנו נא לא תותירו ממנו והנותר ממנו עוד רש"י ד"ה בקר שני דמצי למכתב והנותר ממנו באש תשרפו מאי עד בקר הא כתיב ברישא דקרא לא תותירו ממנו עד בקר אלא ה"ק והנותר עד בקר הראשון שהוא י"ט המתן עד בקר שני לשריפתו ללמדך שאין שורפין קדשים בי"ט ותרוייהו בכיצד צולין עכ"ל ע"ש. והנה י"ל דהברייתא שמביא רב יוסף הנ"ל לא ס"ל כלל לכאורה האי סברא דבכה"ג לומר איידי דכתיב נותר או בקר כתיב נמי ממנו דאכתי ה"ל למכתב והנותר עד בקר בלא תיבת ממנו. אלא צ"ל פי אחר על הא דכתיב והנותר ממנו דאיתא במס' דילן (דף צג) מתני' העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר כו' ומפרש שם רב חסדא הא דתני והגידין לא נצרכה אלא לג"ה ואליבא דר"י דתניא ר"י אומר אין ג"ה נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין. ואלא תפשוט דספוקי מספקא לי' לר"י דאי מפשט פשיטא ליה האי דהיתרא נכליה והאי דאיסורא נשדייה ל"ל שריפה עכ"ל. עולה מזה דאין דין נותר בשריפה אלא דבר הראוי לאכילה או להקטרה וניתותרו אבל דבר איסור א"צ שריפה אלא שדינן אותו לחוץ:

והנה לפ"ד הברייתא של רב יוסף הנ"ל דאימורי פ"מ לא הוקטרו ע"ג המזבח א"כ ע"כ ניתותרו אותן חלבון של פסחיהן דודאי נהגו איסור חלב אף קודם מ"ת וכן הא דפירש"י על שוויסקי עביד בשר צלי בשפוד משמע ג"כ דקאי על כליות ויותרת הכבד כמו דפירש"י לעיל מזה שם בסמוך דבעי רב יוסף שם דחקו טמאי מתים ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה מהו וכו'. פירש"י אימורי פסח כגון כליות ויותרת הכבד. ומשמע נמי הא דכתב רש"י הכא בשר צלי קאי ג"כ על כליות ויותרת הכבד אבל חלבים בוודאי לא אכלו ולפי"ז אותן חלבים שניתותרו יש לדמותן לכאורה לג"ה דא"צ שריפה אלא לישדינהו כיון דאסירי כמו ג"ה ודבר איסור א"צ שריפה כנ"ל. וגם יש לחלק מאוד דבשלמא ג"ה אינו מקודש לעולם דאינו ראוי לעולם לא לאכילה ולא להקטר' מ"ה אינו חל שם קדושה על ג"ה אבל אותן חלבים ראוי לדורות להקטרת המזבח ומקודש יותר מן הבשר אלא דבמצרים לא היה מזבח להקטירם וא"כ י"ל דאכתי חל שם קדושה עליהן וצריכין שריפה כדין נותר גמור. ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי. והשתא י"ל דמ"ה כתב והנותר ממנו להורות דאף הנותר ממנו דהיינו מן פסח מצרים דוקא דהיינו החלבים ולא מן פ"ד באש תשרפו ג"כ. וגם יש לומר דדברי רבה אמר ר"י הנ"ל ג"כ ה"פ איידי דכתיב נותר או בקר שני הוצרך למכתב נמי ממנו וכוונתו להורות ג"כ כנ"ל דאותן חלבים טעונים שריפה. ולפי"ז נפקא מזה שפיר דין של הברייתא דרב יוסף הנ"ל דאימורי פ"מ לא הוקטרו דאל"כ ממנו ל"ל ואית' בשבת (דף פ"ז ע"ב ופ"ח ע"א) שני ברייתות א' ס"ל דע"ו בניסן שיצאו ישראל ממצרים אותו היום חמישי בשבת היה וברייתא אחרת ס"ל דע"ש היה. וצ"ל דבמאי פליגי הני תרי ברייתות דלכל א' בוודאי יש טעם לסברתו וצ"ל כן דהנה להברייתא דס"ל ע"ש היה קשה לדברינו הנ"ל איך אפשר לומר איידי דכתיב בקר שני כתיב נמי ממני דאתי להורות על החלבים מן פ"מ א"כ איך כתיב והנותר ממנו לבקר הראשון דהיינו אותן חלבים של פ"מ עד בקר דהיינו בקר שני באש תשרפו הא בקר שני היה בשבת באותו זמן וה"ל למכתב עד בקר שלישי כיון דאין שורפין קדשים בי"ט מכ"ש בשבת אצ"ל דהקרא קאי על לדורות א"כ ממנו ל"ל וצ"ל לדברינו הנ"ל כמ"ד אותו היום חמישי בשבת היה וא"ש והנותר ממנו על החלבים של פ"מ כנ"ל עולה מדברינו הנ"ל דאם אפשר דאותו היום היה ה' בשבת דהיינו יו"ד בניסן היה חל בשבת א"כ י"ל שפיר דוהנותר ממנו קאי על פ"מ כנ"ל ונשמע שפיר דבפ"מ לא הוקטרו האימורין כנ"ל וא"כ היו כבשים שוין לעזים והוה הנס שלא לצורך כ"א בשביל חיבת מצוה לזה א"ש הא דקבעו שם לאותו נס ועפי"ז מבוארים כל הקושי' הנ"ל היטב. א) קושיא ראשונה לא קשה עפ"י הטעם פשוט אשר כתבנו בתחילת הביאור ששפיר הוקבע שם גדול לאותו הנס דווקא ב) קושיא שניה ג"כ לק"מ השתא לדברינו הנ"ל דהטעם הוא שקבעו שם לאותו נס בלבד משום דהוה שלא לצורך כ"א בשביל חיבת מצוה וכ"ז אינו שייך אלא ביום עשירי בניסן בתחלת מקחם והפרשתם. אבל בימים שאח"ז שוב הוצרך להיות הנס לצורך כיון דאז לא יוכלו שוב לשנות וליקח עזים לפסחים כיון דפ"מ הי' מקחו מבעשור דוקא וגם לא היו רשאין כל הבעלי' למשוך מן הכבש שהקדישו מתחלה לשם פסח ולהניח אותו בלא בעלים וא"כ הנס שהיה בימים אלו שאחר שבה"ג היה לצורך והכרח והיה שוה לשאר נסים מ"ה לא קבעו שם אלא לעשירי בלבד. ג) קושיא שלישי' ג"כ לק"מ דאי הוה קבעו שם לעשירי בניסן סתם אפי' חל בחול הוה אפשר למטעי ולומר דאותו היום ט"ו בניסן היה ע"ש כדעת הברייתא הנ"ל דע"כ יש להם טעם לדבריהם וא"כ ליכא למימר דוהנותר ממנו קאי על פ"מ כנ"ל והוה צ"ל דממנו לאו דרשא הוא וא"כ מסתבר לומר דגם אימורי פ"מ הוקטרו דהא כתיב ועבדת כו' וא"כ הוה מצוה בכבשים יותר מן העזים אף בפ"מ ולפי"ז הוה קשה מאוד מפני מה קבעו שם לאותו נס לחוד יותר משארי נסים וגם מפני מה קבעו אותו שם ליום עשירי לחוד ולא לשארי ימים שאחר יום עשירי עד ער"פ. מ"ה קבעו שם ליום השבת דווקא בכדי לידע שאותו יום עשירי בחדש היה בשבת וט"ו בניסן היה בה' בשבת כדעת הברייתא ראשונה הנ"ל וא"כ יש להוכיח שפיר מקרא והנותר ממנו דאימורי פ"מ לא הוקטרו כנ"ל וא"ש הא דקבעו שם לאותו נס בלבד וגם א"ש הא דלא קבעו שם כ"א ליום עשירי לבד כנ"ל וא"כ הא דקבעו שם זה לשבת דווקא הוא נותן טעם על עיקר הדבר על הא דקבעו שם לאותו נס משארי נסים וגם על מה דקבעו שם ליום עשירי לחוד. ד) קושיא רביעית דמאריך בלישנא ה) גם קושיא ה' שכותב כפל לשון דמסיים במה דפתח ג"כ לק"מ. די"ל דה"פ דברי הטור לדברינו הנ"ל שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול וכוונתו הוא כדברינו הנ"ל משום דהוה הנס שלא לצורך כ"א בשביל חיבת מצוה. מ"ה הוה הנס גדול יותר משארי נסים וכ"ת הא כבשים קודמין לעזים ז"א דבפ"מ היו שניהם שוין כיון דלא הוקטרו כלל האימורים ומנ"ל דלא הוקטרו יש למילף כדברינו הנ"ל משום דכתיב והנותר ממנו כנ"ל מיהו דלמא ממנו לאו דרשא הוא לכן מביא ראיה ע"ז וכותב שפסח מצרים מקחו מבעשור דכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו וכוונתו לדייק שפסח מצרים דווקא מבעשור ולא פסח דורות והטעם הוא משום דכתיב בעשור לחדש הזה ויקחו פי' זה מקחו מבעשור ואין פ"ד וקשה קושי' הגמ' אלא מעתה ממנו ל"ל דהשתא ליכא למימר דממנו לאו דרשא היא כיון דאמרינן דהזה אתי לדרשא ממנו ג"כ לדרשא. וצ"ל כתירוצא דהגמ' לכדרבה אמר ר"י דס"ל דתלתא ממנו כתיבי ואתיא לדרשא. וא"כ צ"ל ג"כ דוהנותר ממנו אתי להורות על החלבים של פ"מ כנ"ל וא"כ מוכח שפיר דלא הוקטרו וכ"ת איך אפשר לומר דוהנותר ממנו לבקר ראשון קאי על פ"מ א"כ איך שייך למכתב אח"ז עד בקר היינו עד בקר שני באש תשרפו הא שבת היה לזה אמר ופסח שיצאו ישראל ממצרים בחמישי בשבת הי' וכו' ומ"ה מסיים עוד וע"ש אותו הנס קורין שבה"ג לתרץ קושיא שניה ושלישית הנ"ל להטעים הדבר דכיון דלפי דבריו הקודמין יש להוכיח שפיר דאימורי פ"מ לא הוקטרו והוה אותו הנס שלא לצורך כ"א לחיבת מצוה מ"ה על שם אותו הנס קורין אותו שבה"ג ולא לימים אחרים שאחר שבה"ג עד ע"פ. וגם לא ליום עשירי סתם אפי' חל בחול כדי שידעו הכל שבאותו פעם היה חל יום עשירי בניסן בשבת וא"ש כל הקושיות הנ"ל. ו) קושיא אחרונה ג"כ לק"מ משום דלדברינו הנ"ל מוכח דהלכה כמ"ד אין שורפין קדשים בי"ט ומזה ילפינן דה"ה חלה ותרומה אין שורפין בי"ט ודין חלה דאין שורפין בי"ט מוזכר ג"כ בדברי הטור בה' פסח לקמן סי' תנ"ז ע"ש. וא"כ יצא לנו מדברי הטור בסי' ת"ל דין גמור הנוהג בזה"ז כנ"ל. ובזה מבוארים כל הקושיו' הנ"ל על נכון היטב וא"ש ודוק:

תוכן העניינים

תשובת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה