תשובת שמואל· רבי שמואל מאמדור
סוגיא דמכות
הרמב"ם פ"ז מהלכו' רוצח ה' ט' וז"ל א' כה"ג המשוח בשמן המשחה וא' המרובה בבגדים וא' כה"ג העובד וא' שעבר כל א' מארבעתן שמת מחזיר את הרוצח אבל משוח מלחמה אינו מחזיר כו' ע"כ (עוד הל' יו"ד וז"ל רוצח שנגמר דינו לגלות ולא היה שם כה"ג כו' וכה"ג שהרג ולא היה שם כה"ג אחר הרי אלו גולין כו') והקשה המשנה למלך ז"ל ואני תמה ע"ז דבפ' ב' דמכות (דף י"א) איבעי לן במיתת כולן הוא חוזר א"ד כו' ת"ש כה"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם ואם איתא ליהדר בי' בדהנך ומשני בדליכא נמצא דבעיא זו לא איפשוט כ' עכ"ל ומסיק בצ"ע ע"ש. והנה לכאורה קושיא אלימתא היא וצ"ע לבאר ומתחלה צריכין אנו לפרש פי' הרמב"ם כפשוטו כדי להקל על המעיין שהרמב"ם חשב כאן ד' כה"ג המחזירים ובמתני' דמכות ליתא רק ג' כה"ג ופי' דברי הרמב"ם הכי הוא א' כה"ג העובד היום לפי שעה עד שיטהר הכה"ג הראשון מטומאתו וא' כה"ג שעבר שעבד בזמן שהראשון טמא אבל עכשיו אינו עובד כה"ג זה אלא הכה"ג הראשון א' משני אלה מחזירים הרוצח ועוד כה"ג המשוח היינו בבית ראשון שהי' שמן המשחה וא' המרובה בגדים היינו בבית שני שלא היה שמן המשחה למשוח כה"ג רק היה מרובה בגדים ודומיא דקתני במתני' כן הוא (ובזמן א' לא נמצא מן הכהנים גדולים יחד כ"א שני כה"ג המחזירים היינו כהן העובד וכהן שעבד ולר"י דמתניתין איכא עוד שלישי היינו משוח מלחמה דהוא נמי מחזיר את הרוצח לר"י) והשתא נבא לבאר הקושיא הנ"ל על נכון דהנה יש לדקדק על בעל האיבעי' מאי תיבעי לי' במיתת כולם כו' הא בתורה כתיב סתם וישב בה עד מות הכהן הגדול דמשמע מיתת אחד סגי ומה"ת לומר במיתת כולם דווקא ויש לומר כך דהנה אית' פלוגתא במתני' (דף י"א ע"א) אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בגדים ואחד כהן שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח ר"י אומר אף משוח מלחמה גמ' מנה"מ אמר רב כהנא א"ק כו' ג' פעמים כה"ג כתיב בפרשה דמשמע ג' כה"ג מחזירין ותו לא ור"י כתיב קרא אחרינא לשוב לשבת עד מות הכהן ואידך מדלא כתיב הגדול ש"מ חד מהנך הוא עכ"ל הגמ' והנה לכאורה יש לדקדק מנין הוא לר"י לומר סברא זאת דמחזיר עוד כה"ג שלישי מחמת דכתיב בפסוק עוד עד מות הכהן הא לכאורה נראה כדעת הת"ק מדלא כתיב הגדול גבי כהן של פסוק זה ש"מ חד מהנך הוא והנה ע"כ צ"ל דאעפי"כ סבר ר"י סברא דנפשי' דיליף מהאי קרא עוד כהן אף דלא כתיב הגדול או יש לומר דלר"י אית לי' הוכחה לסברתו מאיזה מקום כאשר נבאר לקמן והשתא יש לומר דזאת היה ספק לבעל הבעי' אליבא דר"י אי טעמא דר"י מסברא דנפשי' או מחמת איזה הוכחה והבעי' תלי' בספק זה:
דהנה יש לומר הוכחה לסברת ר"י דאיתא מעידין או באיש פלוני שהוא חייב גלות א"א יגלה זה תחתיו כו ע"ב בגמ' מנה"מ א"ק הוא ינוס וגו' הוא ולא זוממין ע"כ. ואית' בסנהדרין כה"ג מעיד ומעידין אותו במזיד נהרג ובשוגג גולה כו' בגמ' פשיטא בשוגג גולה איצטריך ליה סד"א הואיל נכתיב וישב בה עד מות הכהן הגדול אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה לגלי דלית ליה תקנתא בחזרה אימא לא ליגלי קמל"ן ואימא ה"נ א"ק לנוס שמה כל רוצח אפי' כה"ג במשמע ולפי"ז יש להקשות ל"ל האי מיעוט גבי עדים זוממין דאינן גולין דאי לאו קרא ה"א דגם ע"ז גולין א"כ קשה איך כ"ר גבי כה"ג ריבוי לחייב גלות היכי משכחת לה שיכולין לקיים גבי כה"ג דין הזמה דהא העדות רצו לחייבו לכה"ג גלות עולם דהא לית ליה תקנתא בחזרה במיתת כה"ג אחר כסברת הגמ' הנ"ל וכשהוזמו העדות יצאו במיתת הכהן זה וא"ל דלמא באמת כיון שצריך לקיים בהם דין הזמה אין יוצאין העדות במיתת כה"ג זה ז"א דטעמא מאי חוזר רוצח במיתת כה"ג משום דמיתת כה"ג מכפר עליו כדאית' בגמ' א"כ למה יגרעו גם הע"ז לצאת במיתת כה"ג כיון שמיתתו מכפרת וא"ל דלא דמי רוצח לע"ז דהרוצח הרג בשוגג והם משו במזיד שהעידו לחייב גלות להכה"ג ובדין הוא שלא יהיה להם כפרה לע"ז. זה ג"כ א"א לומר דאי אמרת כן הוה גבי ישראל עדות שא"א יכול להזימה דהא ישראל שהרג בשוגג יוצא במיתת כה"ג והעדים אינם יוצאין במיתת כה"ג כדאמרן כיון שאין להם כפרה מחמת שעשו במזיד כנ"ל אלא ע"כ צ"ל דגם ע"ז יוצאין במיתת כה"ג א"כ הדק"ל דהוי גבי כה"ג עדות שא"א יכול להזימ' שהעדים יוצאי' במיתת כה"ג זה שהעידו עליו וא"כ ע"כ ממילא נשמע דאין שייך דין הזמה גבי עדים זוממין א"כ ל"ל קרא למעט מיא וקושיא זו שייך בין א"א במיתת כולם או אפי' במיתת א' דהא הקרא איירי ע"כ בדליכא דלית ליה תקנתא בחזרה כדכתבו שם תו' בסנהדרין ע"ש וא"צ להאריך בזה ואין לומר דאי אמרינן דדווקא במיתת כולם הוא חוזר שפיר יכול לקיים דין הזמה בכה"ג כגון בדליכא אחריני א"כ בכה"ג גם העדים אין יוצאין לעולם כיון דליכא כל הכהנים ז"א דא"כ מאי אירי' דכתב רחמנא גבי כה"ג לרבות שיגלה משום דסד"א כיון דלית ליה תקנתא בחזרה כו' כנ"ל הא אף בישראל לית ליה תקנתא בחזרה כיון דקיימינן דבמיתת כולם דווקא חוזר ומיירי בדליכא א"כ אין חילוק בין כה"ג לישראל ולמה כתב הריבוי דווקא גבי כה"ג אבל אכתי י"ל א"א דבמיתת כולם חוזר שפיר יכול לקיים דין הזמה גבי ע"ז של כה"ג בכי ה"ג. דהא לר' יהודה איכא כאן שלשה כהנים בזמן א' שמחזירין את הרוצח כה"ג המשוח או כה"ג המרובה בגדים כל א' בזמנו וכה"ג שעבר וכהן משוח מלחמה ולדידיה יכול לקיים דין הזמה בכה"ג כגון שהעידו ב' כה"ג על שלישי וא"כ שפיר יכול לקיים בהם דין הזמה דכמו שהם רצו לחייבו להרוצח גלות לעולם דכיון דבמיתת כולם הוא דווקא חוזר והשתא כיון דגולה הוא ליכא כל הכהנים כמו כן אם הוזמו הם גולין ג"כ לעולם כיון דליכא כל הכה"ג ושפיר יכול לקיים בהם דין הזמה וא"ל דאכתי זוממי זוממין היכי משכחת לה דהא תו ליכא כה"ג זה לק"מ דשפיר משכחת לה גם זוממי זוממין עד לעולם דהא אם יזומו הזוממין יהיו העדים הראשונים שהעידו על כה"ג עדים כשרים ומחייבים להכה"ג גלות מחמת עידותן וא"כ ליכא כל הכה"ג ויגלו גם הזוממי זוממין לעולם וכן לעולם או הכה"ג שהעידו עליו יגלה או הכהנים שהעידו עדות הראשונים יגלו וממ"נ לא יהיו כל הכהנים גדולים ושפיר משכחת זוממי זוממין עד לעולם נמצא י"ל דאיירי קרא בדליכא כל הכהנים ושפיר יכול לקיים בהם דין הזמה לעולם כנ"ל:
מיהו כ"ז הוא אליבא דר' יהודה דלדידיה איכא שלשה כה"ג בזמן א' שמחזירין משכחת לה שפיר כנ"ל אבל לרבנן דלדידהו ליכא רק שני כה"ג דמשוח מלחמה אינו מחזיר לדידהו א"כ ליכא למימר לרבנן כנ"ל וקשה לדידהו קושיא הנ"ל ל"ל קרא גבי ע"ז כנ"ל וא"כ מוכח לפי"ז שפיר כסברת ר' יהודה דאף משוח מלחמה מחזיר ולק"מ לדידיה קושיא הנ"ל וגם צ"ל לר"י דבמיתת כולם חוזר אז שפיר יכול לקיים דין הזמה גבי כה"ג בכיה"ג כנ"ל דא"א במיתת א' חוזר צ"ל ע"כ דאיירי קרא בדליכא כל הכהנים כפירוש התוס' דלעיל א"כ לא יכול לקיים דין הזמה כנ"ל נמצא מוכח לר"י עפ"י הוכחה הנ"ל דבמיתת כולם חוזר אבל א"א דר"י פליג על רבנן מסברא דנפשי' ולאו מחמת הוכחה דקרא הנ"ל א"כ הדר י"ל לר"י דבמיתת א' חוזר והשתא מתורץ די"ל דזה הי' ספק להבעל הבעי' מאיזה טעם פליג ר"י ארבנן אי מסברא דנפשיה פליג ולאו משום הוכחה דקרא הנ"ל משום דמתרץ הקרא כמו דמתרצי רבנן דהא אליבא דרבנן בוודאי מיותר הוא הקרא כקושייתינו הנ"ל וע"כ צ"ל דלשום דרשא אחרת נכתב כמו כן נוכל לומר דגם ר"י סבר כרבנן דהאי קרא אתי לדרשא אחרת וס"ל דבמיתת א' הוא חוזר או ר"י פליג ארבנן מחמת הוכחה דקרא הנ"ל דאל"כ מיותר הקרא דכתיב גבי עדים זוממים של גלות כדאמרנו ולפי"ז מוכח דבמיתת כולם הוא חוזר כדכתבנו לעיל והשתא לק"מ דאף דסברא הוא ממשמעות דקרא דבמיתת א' חוזר מ"מ לא פשיטא ליה להבעל הבעי' מחמת הוכחה הנ"ל והשתא מתורץ גם קושי' משנה למלך מה שהקשה על הרמב"ם הנ"ל. דהא הרמב"ם פוסק כרבנן דמשוח מלחמה אינו מחזיר ולדידהו יש לומר דבמיתת א' חוזר. ולכך פסק הרמב"ם דבמיתת א' חתר כיון דסתם משמעות הקרא משמע דבמיתת א' חוזר כדאמרנו לעיל אבל האי בעי' אזלא אליבא דר' יהודה כנ"ל דלדידי' יש לומר כך וי"ל כך הכל כנ"ל ולק"מ קושי' משנה למלך על הרמב"ם ודוק: