אור ברסלב
תשובת שמואל סוגיא דכתובות

תשובת שמואל· רבי שמואל מאמדור

סוגיא דכתובות

סוגיא דביצה

כל העניינים שמוזכר בכאן סקילה חנק מאה כסף ושארי הענינים וכדומה לא נהגו רק בזמן הבית בארץ ישראל אבל כעת העניינם הנ"ל מחוייבים לשמור כמצוה עלינו מפי חז"ל רק דינא דמלכותא:

הרמב"ם הלכות נערה בתולה פ"ג הל' ו' וז"ל כיצד הוצאת ש"ר הוא שיבא לב"ד ויאמר כו' ואלו הם עדי שזנתה בפניהם כו' אם נמצא הדבר אמת נסקלת ואם הביא האב עדים והזימו העדים שהביא הבעל ונמצא שהעידו שקר יסקלו וילקה הוא ונותן מאה סלעים כו' חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עדי האב הרי הנערה ועדי אביה נסקלין ע"ז נאמר ואם אמת היה הדבר הזה מפי השמועה למדו שפ' זו יש בה עדים וזוממים וזוממי זוממים עכ"ל הנה דברי הרמב"ם הנ"ל אינם מובנים לע"ד דמה חידש לנו בהאי דינא דאם חזר הבעל והביא עדים אחרים כו' הרי הנערה ועדי אביה נסקלין וכי גבי מוציא ש"ר לבד נוהג האי דינא הלא בכל חייבי מיתות הדין כן. גם הא דכתב מפי השמיעה למדו כו' איזה דין נפקא משמועה זו הלא אף אם נאמר דהפ' אם אמת היה הדבר לא מיירי בזוממי זוממין אלא מיירי מעדים ראשונים שלא הוזמו כלל ג"כ ידעינן ממילא דין זה אם הוזמו עדים הראשונים ואח"ז הוזמו הזוממים נסקלת היא כבראשונה א"כ מאי חידש לנו בשמועה זו ואין סברא לומר דכוונת הרמב"ם אינו אלא לפרש הקרא משום דכתיב אם אמת היה הדבר בתר הקרא דשם לה עלילות דברים ולא כתיב אפכא מתחלה אם אמת היה כו' ואח"ז ה"ל למיכתב ענין השקר מש"ה מפרש דסיפא דקרא איירי בזוממי זוממים לכך שפיר כתיב אם אמת בתר קרא דשם לה עלילות דברים הלא אין דרכו של הרמב"ם לפרש מקראות שאינו יוצא מזה שום דין כלל. גם באמת צריך ליתן טעם על התורה גופא למה מיירי הקרא בזוממי זוממים ולכך העמיד ענין האמת בתר ענין השקר ה"ל לכתוב ברישא ענין האמת ולא לדבר בזוממי זוממים כיון דידעינן הדין של זוממי זוממים בכל המיתות וצ"ע לע"ד:

ונראה לבאר דנפקא שפיר מדברי הרמב"ם הנ"ל נ"מ רבתא לדינא בענין דין שלו במקום אחר. גם ליתן טעם לשבח על התורה דהפכה הסדר לכתוב ענין האמת בתר ענין השקר. דהנה הרמב"ם הלכות אסורי ביאה פ"ג הלכה ח' ז"ל דין חדש יש במש"ר ומה הוא החידוש שאם ימצא הדבר אמת ובאו עדים כו' אע"פ שזנתה אחר שיצאה מבית אביה ואפי' זנתה אחר שנכנסה לחופה כו' סוקלין אותה וכו' עכ"ל. השגות הראב"ד וז"ל דין חדש כו' בוודאי חידוש הוא שלא שמענו אותו כו' עכ"ל. עולה מזה דהרמב"ם ס"ל דגבי מש"ר שזנתה אחר חופה נידונית בסקילה והראב"ד ס"ל בחנק. וסברת הרמב"ם הנ"ל הוא סברת רבינו שמואל המובא בתוס' דכתובות דף הנ"ל ד"ה אמר רבא מש"ר קאמרת כו' ע"ש. והנה לכאורה יש להוכיח מסוגיא הנ"ל כהראב"ד. דבמסקנא מוקי הגמ' תני תידון בסקילה ואמאי כו' אמר ר' אילעא א"ק הנערה שהיתה כבר עכ"ל תוס' ד"ה הנערה וז"ל ומהכא שמעינן דכל היכא דאישתני גופא לא אישתני קטלא דבתר מעיקרא אזלינן ע"כ ולפי דעת הרמב"ם הנ"ל קשה היאך שמעינן בעלמא מן מוש"ר הא מש"ר חידוש הוא דאינו שוה לשארי דינין דהא גבי מש"ר זנתה אחר החופה בסקילה ובלא הוצאת ש"ר בחנק א"כ י"ל דבהא נמי חלק רחמנא דין מוש"ר דלא לימא אשתני גופא אשתני קטלא אבל בעלמא יש לומר דאמרינן אשתני כו' דבשלמא רב הונא בריה דרב יהושע מקשה שפיר דלמא כי חדית רחמנא כו' פי' דאיך נוכל להוציא מסברא דנפשיה בלא שום קרא לומר חידוש דין גבי מוש"ר דלא אמרינן אשתני גופא כו' משום דחדית רחמנא גבי מש"ר בענין אחר היינו לפירוש רש"י בענין אשתני דינא ולפי' רבינו שמואל ותוס' הנ"ל דהוא דעת הרמב"ם הנ"ל בענין זנתה אחר חופה ע"ז מקשה רב הונא שפיר מה ענין זה לזה ואיך נוכל לעשות מעצמו דין חדש גבי מוש"ר אבל לפי מסקנת הסוגיא דכתיב בקרא גבי מוש"ר הנערה להורות דלא אמרינן אשתני קשה איך נוכל למילף בעלמא מן מוש"ר הא מוש"ר חידוש הוא בלא"ה בענין אחר מ"ה י"ל דחדית רחמנא גבי מוש"ר בהאי נמי אבל בעלמא ליכא למילף מיניה כלל כנ"ל. אבל לדעת הראב"ד דלא חדית רחמנא גבי מיש"ר לענין זנתה אחר החופה ולענין אשתני גופא כתב רחמנא הנערה דלא לימא אשתני גופא כו' א"כ מכ"ש דלא אמרינן גביה אשתני דינא כו' אז שפיר יש למילף בעלמא מן מוש"ר דלא לימא אשתני גופא כו' ומכ"ש דלא לימא אשתני דינא א"כ ליתא שים חילוק דין בין מוש"ר לשארי דינים. א"כ יש להוכיח מזה לכאורה כדעת הראב"ד הנ"ל:

מיהו י"ל דהרמב"ם ס"ל דדברי ר' אילעא לא קאי על הנערה דכתיב גבי מוש"ר אלא קאי על הנערה דכתיב בסתם נערה המאורסה שזנתה וכן הגאון מהר"ם שיף ז"ל שקיל וטרי בזה אי קאי על הנערה דגבי מש"ר או דסתם נערה אלא מפקפק אי מייתרא שם הנערה ולא הבינותי דבריו דלענ"ד נוכל לומר דמייתרא שם כמו דמפרשי' בסוגיא דידן הנ"ל גבי מוש"ר ד"ה הנערה וז"ל והוציאו את הנערה ולא כתיב והוציאוה עכ"ל וכן בסתם נערה דכתיב כי יהי' נערה וכו' והוצאתם את שניהם וגו' וסקלתם אותם וגו' את הנערה ע"ד אשר לא צעקה וגו' ואת האיש ע"ד אשר עינה וגו' דהוי מצי למכתב אותה ע"ד אשר לא צעקה ואותו ע"ד אשר עינה ול"ל למכתב את הנערה א"כ י"ל דמייתר שם שפיר כמו הכא:

ולפי"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל דדברי ר' אילעא קאי על הנער' דסתם נערה וא"כ לק"מ קושיא הנ"ל ויותר מזה י"ל דלפי"ז יש להוכיח מסוגיא זו כהרמב"ם דהנה הא דפריך הגמ' על הא דתני שילא ורמינהו נערה המאורסה שזנת' היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה ומוקי או היא או זוממי' ולכאורה קשה מאי אשמעינן ברייתא זו דזוממי' ג"כ בסקילה הלא פשוט הוא דבכל חייבי מיתות ומלקות וממון הדין כן ולמה אינו מוזכר מזה בשום מקום אחר דקתני בסנהדרין אלו הן הנסקלין הבא על האם וכו' אלי הן הנשרפין כו' וכן שארי חייבי מיתות בכל מקום וסמכו על פשיטות דדין זוממין כמותם ואמאי הוצרך לאשמעינן הכא. והנה אי אמרינן דדברי ר' אילעא קאי על הנערה דגבי מש"ר יש ליישב קושיא זו דהנה הא דאמר רבא שאני מוש"ר דחידוש הוא ופירש"י משום דחידוש הוא לענין אישתני דינא מש"ה אישתני ג"כ לענין גופא ובעלמא אמרינן אישתני דינא וכ"ש אשתני גופא. ולפי דברי רבא הנ"ל יש להסתפק לכאורה לדינא בחד בבא דהיינו אם הבעל הוציא עלי' ש"ר שזנתה בבית אבי' דדינה בסקילה אף דאיכא אצלה אישתני דינא אך איך דיינינן דינו של בועל די"ל דהוי אצלי ג"כ אשתני דינא כיון דהשתא דהנואפת ההיא אחר חופה היא ואילו זנאי השתא הבועל הזה עם אשה זו הוי דינן של שניהם בחנק אלא מ"מ היא נידונית בסקילה משום דשאני מוש"ר דלא אמרינן גבי מוש"ר אישתני דינא אבל בועלה אין לו דין מוש"ר וראוי לומר אצלו הואיל ואשתני דינא אשתני קטלא ודינו בחנק או דלמא לא הוי דבר זה אשתני דינא גבי בועל דלא אמרינן אי זנאי השתא עם אשה זו דווקא אלא אמרינן אי זנאי השתא בועל זה עם אשה אחרת דוגמת אשה ההיא כמו שהיתה בשעת זנות שלהם והוי דינו של בועל בסקיל' א"כ השתא נמי בסקילה אף באשה זו אף דנשתנית אחר החופה מ"מ הבועל לא נשתנה בשום דבר נמצא יש לומר סברא לכאן ולכאן הילכך יש להסתפק לענ"ד בדין הנ"ל:

והנה אם נתפוס אנן סברא ראשונה דדינו בחנק א"כ הוי דין האשה של מש"ר בסקילה ודין זוממי' באנק כמו מיתת הבועל והדין הוא כמו גבי בת כהן שהיא בשריפה וזוממי' בחנק כמו דין הבועל כמו שמביא הגמ' לאחיו ולא לאחותו כן ה"נ כנ"ל וכ"ז לפי ס"ד דרבא דאמר מש"ר שאני אבל לפי המסקנא דשנינן תני תידון בסקילה והטעם משום דכתיב הנערה גבי מש"ר הנערה שהיתה כבר וילפינן בעלמא מן מש"ר כמבואר בתוס' א"כ אף לסברא ראשונה דהוי גבי בועל אשתני דינא מ"מ הוי דינו של בועל ג"כ בסקילה כמו האשה כיון דלמסקנא קיימינן דלא אמרינן בשום דוכתא אשתני גופא כו' ומכ"ש דלא אמרינן אשתני דינא כו' א"כ למסקנא הנ"ל י"ל דהא דאשמעינן הברייתא היא או זוממיה ה"נ דלא תימא דווקא גבי מש"ר לא אמרינן אשתני משום דכתיב גבי מש"ר הנערה שהיתה כבר אבל בעלמא לא ילפינן מן מש"ר וא"כ אמרינן גבי בועלה הנ"ל אשתני כו' וא"כ דין זוממי אשה הוי בחנק כמו דין בועלה דהוי בחנק לזה אשמעינן הברייתא היא או זוממי' בסקילה לאשמעינן דילפינן בעלמא מן מש"ר א"כ דיני של בועל ג"כ בסקילה והוי דינם של זוממי' ג"כ בסקילה וא"כ א"ש דברי הברייתא הנ"ל ואם נתפס סברא שני' דלא הוי גבי הבועל אשתני דינא א"כ ליכא למימר ישיב הנ"ל על דברי הברייתא הנ"ל מיהו יש ליישב בע"א השייך לסברא שני' דהנה יש לומר לפי המסקנא לא מפרשינן דברי הברייתא או היא או זוממיה אלא יש לומר דברים ככתבן היא וזוממי' בסקילה ואי קשי' היא וזוממי' ס"ד י"ל עפ"י דאיתא במכות (דף ה' ע"א) ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבת הרג פ' את הנפש ובאי שנים אחרים ואמרו בחד בשבת עמנו הייתם אלא בתרי בשבת הרג ולא עוד אלא אפי' אמרו ערב שבת הרג פ' את הנפש נהרגין וכו' א"כ לפי"ז יש לפרש דברי הברייתא הנ"ל ג"כ בכה"ג דהזוממין אמרו עמנו הייתם באותו יום שמעידים שזנתה אלא ביום אחר זנתה ואשמעינן דבכה"ג היא וזוממי' בסקילה וכ"ת מאי הוצרך לאשמועי' הכא הלא בכל חייבי מיתות הדין כן הואי ז"א דהא מוש"ר אינו חייב אלא א"כ הביא עדים כמו שמבואר ברמב"ם שמוש"ר אם הביא עדים ואמר אלו הם עדי וכן בסוגיא דכתיבי' (דף פ"ו ע"א) כדתניא הוצאת ש"ר כו' הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל בין לא בעל ראב"י אימר לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל ע"כ וא"כ לת"ק דאמר אף אם לא בעל צ"ל דעיקר הוצאת ש"ר הוא עפ"י עדים שהביא הבעל שזנתה והוזמו עדיו בכה"ג לוקה ונותן מאה סלע והרמב"ם פוסק כראב"י דדווקא בעל ומ"מ כותב כשהביא עדים שזינתה ואמר אלו הם עדי ש"מ דעיקר הוצאת ש"ר בהבאת עדים תלי' אבל בלא הבאת עדים אף אם אמר בעלתי ולא מצאתי דם ואח"ז נמצא שקר מ"מ אין לו דין מש"ר להיות לוקה ונותן מאה סלע וזה ברור הוא ופשוט למעיין בסוגיא הנ"ל והרמב"ם הנ"ל. וא"כ י"ל דהברייתא דידן הנ"ל ס"ל כמו ת"ק דאית ליה בין בעל ובין לא בעל לפי"ז אשמעינן שפיר הברייתא דהיא וזוממי' תרווייהו בסקילה לעולם אף אם לא בעל והוציא ש"ר עפ"י הבאת עדים ואיירי בכה"ג דהוזמו עדיו שהביא הבעל אלא שהמזימין אמרו מעצמם שזנתה ביום אחר א"כ לא הוי בכה"ג דין מוש"ר דכיון דהוזמו עדיו של בעל אלא שהמזימין העידו מעצמם כנ"ל דומה זה לאשה בוגרות וארוסה ובאו עדים והעידו עלי' שזנתה כשהיתה נערה המאורסה ואי הוי ס"ד דדווקא גבי מוש"ר לא אמרינן אשתני משום דכתיב הנערה אבל בעלמא לא ילפינן מן מוש"ר ואמרינן אשתני א"כ הוי נידוני' האשה בוגר' ארוסה שהעידו עליה כנ"ל בחנק לפי ס"ד הנ"ל מחמת אשתני כן ה"נ שהבעל הוציא עליה בתחלה שם זה שזנתה עפ"י הבאת עדיו ואחר שהוזמו העדים נתבטל הוצאת ש"ר של בעל לגמרי ומה שהמזימין העידו אח"ז אין זה מחמת הבעל דהא הבעל בוודאי לא הביא אותן המזימין להעיד ולהזים עדו' הראשונים אלא מעצמם באו והזימו לעדים ראשונים וג"כ העידו עליו כנ"ל וא"כ הא דנידוני' השתא בחנק כיון שבגרה השתא ובעלמא אמרינן אשתני לפי ס"ד הנ"ל וא"כ הדין שהיא בחנק וזוממיה בסקילה לזה אשמעינן הברייתא הנ"ל דהיא וזוממי' בסקילה לאשמעינן דילפינן בעלמא מן חוש"ר ולא אמרינן בכל דוכתא אשתני ואשמעינן הברייתא דאף היכא דהיא וזוממיה נידונים למיתה דהיינו שהמזימין העידו על יום אחר שזנתה דבכה"ג ליתא גבה דין מש"ר כנ"ל מ"מ תרווייהו בסקילה ולא אמרינן אשתני ויותר מזה נלע"ד פשוט דאף כשהבעל בעל אותה ואמר לא מצאתי בתולים והביא עדים שזנתה ובאו מזימין ואמרו עמנו הייתם ביום פ' אלא ביום אחר זנתה דבכה"ג ג"כ נוטה הסברא שנתבטל לגמרי הוצאת ש"ר של בעל אחר שהוזמו עדים שהביא הבעל דהא עיקר תלוי בהבאת עדיו כאשר הוכחנו לעיל אלא לרווחא דמלתא כתבנו דהברייתא ס"ל כמו הת"ק הנ"ל דאשמעינן הברייתא דהיכא דלא בעל והוציא ש"ר עפ"י הבאת עדיו לחוד בכדי שלא להיות לבעל דין לחלוק על סברא הנ"ל דהיכא דבעל כנ"ל אבל לפע"ד פשוט הוא דאף כשבעל א"ש כנ"ל:

מיהו בין כך ובין כך יש ליישב שפיר דברי הברייתא הנ"ל לסברא שני' ג"כ. וא"כ בין לסברא ראשונה הנ"ל יש ליישב הברייתא ובין לסברא שני' הנ"ל יש ליישב בע"א כנ"ל. דאין לומר לסברא ראשונה ישוב השני הנ"ל ולפרש דברי הברייתא דברים ככתבן היא וזוממיה בסקילה וכמו שכתבנו בסמוך דהוה קשה קצת ע"ז דאמאי הוצרך לאשמעינן דבר זו בסוגיא זו דהוזמו עדיו והמזימין העידו עליו שזנתה ביום אחר דה"ל להברייתא לאשמעינן בקיצור דהיכא דהוזמו עדיו לגמרי נידונין הזוממין בסקילה והוה נשמע מזה ג"כ דילפינן בעלמא מן מוש"ר דאל"כ היו העדים נידונין בחנק כמו מיתת הבועל מ"ה צריך לומר ישוב הראשון דבאמת הברייתא קאמר או היא או זוממיה בסקילה ואשמעינן דהבועל ג"כ בסקילה ומ"ה זוממיה בסקילה דילפינן בעלמא מן מוש"ר ולסברא שני' צ"ל ישוב שני דהברייתא קאמר דברים ככתבן היא וזוממיה בסקילה כנ"ל. וכ"ז אלו הישובים הנ"ל אינו שייך אלא אם נאמר דדברי ר' אילעא קאי על הנערה דכתיב במוש"ר ואז שייך שפיר לומר דהברייתא אתי לאשמעינן דילפינן בעלמא מן מש"ר אבל אם נאמר דדברי ר' אילעא קאי על נערה דכתיב גבי סתם נערה המאורסה א"כ ליכא למימר דהברייתא אשמעינן דילפינן בעלמא מן מש"ר דמה"ת לומר דוקא מש"ר דהא ילפינן מסתם נערה. וצ"ל ישוב אחר על דברי הברייתא הנ"ל דהנה אם נאמר דדברי ר' אילעא קאי על הנערה דכתיב גבי סתם נערה א"כ י"ל כדעת הרמב"ם דגבי מש"ר אפי' זנתה אחר החופה היא בסקילה ובועלה אין לו דין מש"ר ודינו בחנק כמו שארי בועלי נשואות וא"כ זוממין נמי דינם בחנק כמו מיתת הבועל. לפי"ז י"ל דמ"ה קתני הברייתא או היא או זוממיה בסקילה משום דדווקא בהאי גוונא דאיירי שזנתה בעוד שהיתה ארוסה אז הדין של בועל בסקילה וזוממיה ג"כ בסקילה אבל בגוונא אחרת של מש"ר כגון שזנתה אחר החופה היא בסקילה וזוממיה בחנק כנ"ל וא"כ א"ש הא דתני הברייתא היא וזוממיה בסקילה להורות שיש חילוק גבי מש"ר דדווקא בכה"ג זוממיה בסקילה ובגוונא אחרת זוממיה בחנק:

ועפי"ז יש ליישב ג"כ מה דקשה לכאורה לפי מה שכתבנו לעיל דהרמב"ם ס"ל דדברי ר' אילעא קאו על הנערה דסתם נערה המאורסה דא"כ הנערה דגבי מש"ר מיותר הוא. אבל לדברינו הנ"ל א"ש דהנה רבינו שמואל בתוס' מפרש טעמא משום דהכי משתמעי קראי דכתיב ואם אמת היה הדבר כו' לא נמצאו בתולים לנערה וסקלוה משמע דבכל ענין שלא נמצאו לה בתולים הוי בסקילה אפי' זנתה תחתיו כו' ע"ש ולדעת החולקים על פירוש רבינו שמואל הנ"ל צ"ל דס"ל דלאו בכל ענין איירי קרא הנ"ל א"כ לר"ש הנ"ל דהוא דעת הרמב"ם י"ל דמ"ה כתיב הנערה מיותר דמכל זה נשמע דבכל ענין איירי קרא הנ"ל והכי דייקא מהנערה דכתיב מיותר לומר דדווקא הנערה נסקלת בכל ענין אפילו זנתה אחר החופה אבל בועלה וזוממיה אינן נסקלין בכל ענין כמו הנערה משום דגבייהו יש חילוק דין היינו דאם זנתה עמו בעוד שהית' ארוסה נידונית בסקילה אבל אם זנתה עמו אחר החופה נידונית בחנק ומ"ה הנערה מיותר למעט בועלה וזוממיה כמו דאמרינן גבי בת כהן דכתיב בה באש תשרף דדרשינן שם היא ולא בועלה ולא זוממי' כן ה"נ י"ל כנ"ל א"כ מיושב שפיר הברייתא הנ"ל לשני הפירושים הנ"ל בין אי אמרינן דר' אילעא קאי על הנערה דגבי מש"ר בין דקאי על הנערה דסתם נערה המאורסה עולה מכל דברינו הנ"ל דהפלוגתא של הרמב"ם והראב"ד הנ"ל אזלי לפי אותן שני הפירושים הנ"ל אבל אכתי אין הכרע בין שני הפירושים הנ"ל לבחור מהם איזה דרך ישכון אור דלפי' הא' היינו אי אמרינן דר' אילעא קאי על הנערה דמש"ר מוכח כדעת הראב"ד דלדעת הרמב"ם קשה איך אפשר למילף בעלמ' מן מוש"ר הא מוש"ר חידוש הוא אלא צ"ל כהרא"בד וליתא גבה שום חידוש כלל ולפירוש השני דהיינו דר' אילעא קאי על הנערה דסתם נערה המאורסה א"כ נסתר הוכחה הנ"ל ואדרבה מוכח כדעת הרמב"ם דאי כהראב"ד קשה על הברייתא למה ליה למיתני היא אי זוממיה בסקילה דהשתא ליכא למימר תירוצים הראשונים דמ"ה תני לאשמעינן דילפינן בעלמא מן מוש"ר דזה פשיטא הוא דהא ילפינן מסתם נערה אלא צ"ל תירוץ האחרון דמש"ה תני לאשמעינן דדוקא בכה"ג של מוש"ר היא וזוממיה בסקילה אבל בענין אחר של כוש"ר היא בסקילה וזוממיה בחנק א"כ ש"מ כדעת הראב"ד:

מיהו אין הכרע בין הפירושים הנ"ל אמנם לדברי הרמב"ם דידן הנ"ל יש להוכיח הוכחה מעולה דר' אילעא קאי על סתם נערה דהרמב"ם דידן מפרש דקרא דואם אמת היה הדבר מיירי בזוממי זוממין וכן מפי השמועה למדו כן לפי"ז אי אמרינן דר' אילעא קאי על הנערה דגבי מוש"ר הוי קשה על ר"א איך מצי למילף מהנערה דמש"ר דלא אמרינן אישתני והנערה שהיתה כבר אתי לזה שהיתה נערה כבר בשעה שהעידו עדים הראשונים ונגמר דינה באותו פעם לסקילה ואח"כ הוזמו העדים הראשונים ועכשיו נמצא זוממי זוממין ועכשיו בגרה וה"א דדינה בחנק כיון דבגרה. לזה כתב רחמנא הנערה שהיתה כבר להורות שדינה בסקילה משום דהוי אשתני אחר גמר דיך כיון דכבר נגמר דינה לסקילה בעוד שהיתה נערה ותנן במס' סנהדרין (דף ע"א ע"ב) גבי בן סורר ומורה ואם משנגמר דינו ברח ואח"כ הוקף זקן התחתון חייב ע"כ. מ"ה נמי דינה בסקילה אבל אם בגרה קודם העמדה בדין אימא לך דדינה בחנק משום הואיל דאישתני אשתני אלא ש"מ דר' אילעא קאי על הנערה דסתם נערה והתם אין סברא לאוקמי דאיירי בזוממי זוממין מ"ה יליף שפיר מזה דלא אמרינן כלל אישתני וכיון דאתינן לפירוש זה דר' אילעא קאי על סתם נערה שוב הוכחנו לעיל דאתי כהרמב"ם והשתא אתי שפיר הא דכתב הרמב"ם ומפרש דקרא של מוש"ר איירי בזוממי זוממין משום דיוצא מזה לדינא רבתא דמזה מוכח כדברי הרמב"ם הנ"ל נגד דעת הראב"ד הנ"ל ודוק מיהו עדיין יש כאן לשאול על הרמב"ם מאין יצא לו להרמב"ם לפרש דהאי קרא דואם אמת היה הדבר מיירי בזוממי זוממין. וצ"ל טעמו עפ"י מה שכתבנו לעיל דמשום דכתיב גבי קרא דושם לה עלילות דברים דה"ל למכתב ענין אמת ברישא דהא אינו חייב מוש"ר ללקות וליתן מאה סלע אלא אחר שמתחלה נגמר דינה לסקילה עפ"י עדיו ואח"ז הוזמו עדיו אז חייב מלקות וק' סלע וא"כ ראוי למכתב בתחלה היאך דינו אם אמת היה הדבר דסוקלין אותה על פתח בית אביה ואח"ז לכתוב ואם עלילות דברים הוא וגו' מ"ה מפרש הרמב"ם דמיירי בזוממי זוממין דשייך שפיר למכתב אח"ז אבל אכתי צריך ליתן טעם על התורה גופא אמאי לא כתבה ענין האמת ברישא דקרא:

ולענ"ד יש ליתן טעם ע"ז דהנה הברייתא הנ"ל ס"ל דאם בגרה היא בסקילה והוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכן הוא למסקנת הגמ' וכן הוא ברמב"ם. ואיתא בגמ' (דף מ' ודף מ"ד ע"ב) אמר ריש לקיש המוציא ש"ר על הקטנה פטור שנא' ונתן לאבי הנערה נערה מלא דיבר הכתוב מתקיף לה רב אדא בר בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לא"ה ה"א אפי' קטנה הא כתיב אם אמת היה הדבר הזה וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין הוא כו' ע"כ עולה מזה דסיפא דקרא מיירי מכל ענין דרישא כמו הכא דמתקיף לה רב אדא הנ"ל דאין שייך לומר דרישא איירי בקטנה ג"כ כיון דסיפא לא יכול לדבר בקטנה א"כ לפי"ז לא הוי מצי למכתב בתורה ברישא ענין האמת וסוקלין אותה על פתח בית אבי' ואח"ז למכתב ואם שם לה עלילות דברים ויסרו אותו וענשו אותו מאה כסף דהא הרישא דהיינו ענין האמת מיירי אף משבגרה אחר זנות מ"מ דינה בסקילה דהא ילפינן מהנערה דכתיב גבי סתם נערה המאורסה הנערה שהיתה כבר וסיפא אינו מיירי אלא דווקא כשהיא נערה עכשיו אבל אם בגרה אחר זנות אינו חייב מלקות ומאה סלע כנ"ל מ"ה הוכרח ליכתב ברישא ענין השקר דמיירי מנערה לחוד ואח"ז ענין האמת דמיירי אף משבגרה עכשיו כן נ"ל ליתן טעם לשבח ולע"ד טעם נכון וברור הוא ועפי"ז יש ליתן טעם על הרמב"ם דידן הנ"ל דכתב אחר דינו שזכרנו לעיל וז"ל הוציא עליו ש"ר והיא בוגרת אעפ"י שהביא עדים שזנתה תחתיו כשהיתה נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס ואם נמצא הדבר אמת הרי זו תסקל אעפ"י שהיא בוגרת הואיל שבשעה שזנתה נערה היתה עכ"ל. דלכאורה יש לדקדק ה"ל להרמב"ם לכתוב האי דין דפטור מן הקנס ומן המלקות מקודם דמיירי בזה הענין ע"ש אבל לדברינו הנ"ל אתי שפיר דין זה סמוך לדבריו הקודם לזה דמפרש דענין האמת מיירי בזוממי זוממין וכוונתו משום דכתיב בתר ושם לה עלילות דברים והוה קשה על התור' דבאמת למה לא כתבה ענין האמת ברישא ולא לדבר מזוממי זוממין דזה שלא לצורך הוא לזה כתב הרמב"ם סמוך לזה האי דין דבוגרות פטור מן המלקות ומן קנס דבזה מתורץ קושיא הנ"ל והשתא אתי שפיר הכל על נכון ודוק הטיב:

תוכן העניינים

תשובת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה