אור ברסלב
תשובת שמואל סוגיא דביצה

תשובת שמואל· רבי שמואל מאמדור

סוגיא דביצה

סוגיא דפסחים

טור י"ד סי' פ"ו אפרוח שנולד מביצת נבלה וטרפה מותר. כתב ב"י ע"ז והכי אסיקנא בתמור' סוף פ' כל האסורין וכו' ע"ש וכתב ד"מ וז"ל ובאו"ה כתב דלא נהגינן כן עכ"ל ולא ידעתי טעמו גם ב"י כתב דין זה בלא מחלוקת עכ"ל ד"מ ע"ש. וכן הוא בש"ע סי' הנ"ל סעיף ז' וז"ל אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה מותר הגהו' רמ"א וי"א דלא נהגינן כן ולכתחלה יזהר עכ"ל ע"ש. וכתב הט"ז טעם לדין זה של או"ה דהוא הגהות רמ"א משום דיש לחוש שמא ישהנו בביתו שיניחנה תחת התרנגולת כדי לעשות ממנה אפרוח ויהי' מותר ויש לחוש לתקלה שמא בתוך כך יאכלנה כמו שמצינו דבר זה מפורש במשנה פ' ח' דתרומות גידולי תרומה תרומה וכו' עכ"ל הט"ז ע"ש. והנה הלבוש והש"ך ופר"ח חולקין ע"ז וז"ל הש"ך דמה לנו להחמיר בדבר שנמצא מפורש להיתר בש"ס ובכל הפוסקים גם בד"מ ובת"ה כתוב על או"ה שאין טעם לדבריו ע"ש. והנה אף דהט"ז מחזק דין או"ה והוציא טעם לאיסור מ"מ קושית הפוסקים הנ"ל תמוהים מאוד הלא מפורש במס' תמורה להיתר כנ"ל. ולפע"ד נראה להביא ראיה לדברי האו"ה וכפי טעם של ט"ז הנ"ל. ומתחלה נקדים מה דאיתא בכתובות (דף צ"ט ע"ב) שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים א"כ מה כח ב"ד יפה וכו'. גמ' אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים ופריך הגמ' ולית ליה לרב נחמן מה כח ב"ד יפה והאמר ר"נ אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה הגדילו יכולין למחות ור"נ דידי' אמר הגדילו אין יכולין למחות א"כ מה כח ב"ד יפה ומשני לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו אי דלא טעו במאי יכולין למחות ברוחות ע"כ. תוס' ד"ה בוררין להם חלק יפה וכו' ומתוך כך היה רבי אומר דאפי' מלתא דשייכא ביה גוד או אגוד וכו' חולקים להם אם ישר בעיניה' שהרי העמידו אפיטרופוס במקום יתומים וכו' ולא נהירא לר"ת דהא קאמר בתר הכי במאי יכולין למחות ברוחות הל"ל יכולין למחות במלתא דשייך ביה גוד או אגוד וכו' ומיהו אומר רבי דאין זה קושיא הא דלא קאמר יכולין למחות בגוד או אגוד דה"נ הוי מצי למימר יכולין למחות כשטעו בפחות משתות אלא רבותא נקט דאפי' ברוחות יכולין למחות עכ"ל תוס' ע"ש ועיין בהרא"ש דמביא דעת ר"ת להלכה וז"ל ואין חולקין בדבר דשייך ביה גוד או אגוד. דאי חולקין בו אמאי דחיק למימר יכולין למחות ברוחות הל"ל יכולין למחות בגוד או אגוד וכן פי' ר"ח עכ"ל הרא"ש. וכן הוא בטור ח"מ סי' רפ"ט דכותב ג"כ ואין חולקין בדבר דשייך ביה גוד או אגוד ע"ש. והביא הב"י ראיה ע"ז דברי הרא"ש הנ"ל וכן הוא בש"ע ח"מ סי' הנ"ל כותב רמ"א ואין לב"ד רשות לחלק בדבר דשייך בי' גוד או אגוד ויש חולקים ומתירין ע"כ ע"ש והנה כל הנ"ל אינו שייך לעניננו ונא הבאתי אלא לראות סוגיות הפוסקים מדאמר הגמ' נ"מ דיכולין למחות ברוחות ולא אמר נ"מ דיכולין למחות בגוד או אגוד מחמת קושיא זו הוכיחו כל הפוסקים דין ברור לפסק הלכה דאין לב"ד רשות לחלק בדבר דשייך ביה גוד או אגוד וזולת הקושי' הנ"ל אין להם שום נדנוד ראיה בכולם לדין שלהם ואף דהתוס' הנ"ל הביאו דעת רבי דחולק על דעת ר"ת הנ"ל ומתרץ הקושיא הנ"ל כנ"ל מ"מ כולם מסכימים לדעת ר"ת. והוציאו דין זה לפסק הלכה מחמת הקושיא הנ"ל ע"ש היטב ותמצא כדברי ומפני שרצוני להביא ראיה לדברי או"ה ג"כ בסגנון ההוא ואף דשכיח בכמה דוכתין סגנון בכה"ג מ"מ הוצאתי דבר אחד מפורש ללמוד ממנו ושלא יהיה לבע"ד לחלוק כלל ולפי"ז אמרתי אף אני אדון כן להביא ראיה לדברי או"ה הנ"ל דאי' בשבת דף נ"ו כ"א) אמר רב חסדא הני תלת מילי אשתני שמייהו מכי חרב בה"מ חצוצרתא שופרתא. שופרתא חצוצרתא. למאי נ"מ לשופר דר"ה ערבה צפצפה צפצפה ערבה. למאי נ"מ ללולב פתורא פתורתא. פתורתא פתורא. למנ"מ למקח וממכר ע"כ ע"ש. ויש להקשות ה"ל לרב חסדא לקצר לשונו ולומר הני תלתא בבי ביחד ולסיים על כולם למאי נ"מ למקח וממכר ול"ל להאריך ולומר על כל א' וא' נ"מ אחריתי וצ"ל דרב חסדא ס"ל דניחא יותר לאתויי נ"מ לענין איסור והיתר ולא ניחא ליה לאתויי נ"מ למקח וממכר אלא היכא דליכא נ"מ אחריתי משום דהאי דין למו"מ ל"צ לאשמעינן כלל דממילא ידעינן כשיגיד המוכר או הלוקח איך היה כוונתו ודיבורו בשעת מקח דמקח טעות חוזר ומאי חידש בזה ולא בא רב חסדא אלא להעיד עדות בעלמא דאישתני הלשון מ"ה ניחא לו יותר לפרש הנ"מ לענין איסור והיתר ומ"ה הוצרך להאריך כן נ"ל פשוט וברור עולה מזה דנ"מ לענין מו"מ לא אמרינן אלא היכא דליכא נ"מ אחריתי ועתה נבא לבאר מה שהתחלנו להביא ראיה לדברי האו"ה הנ"ל וכפי הטעם של הט"ז הנ"ל דאי' במס' ביצה (דף ו' ע"ב) אמר רב הונא אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה וכו' ומסיק אלא עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים במעי אמן אינה מגדלת אפרוחים למאי נ"מ למו"מ כההוא דאמר להו ביעי דפחי' למאן יהבו ליה ביעי דשחוט' אתא לקמי' דר' אמי אמר להו מקח טעות הוא והדר כו' עכ"ל ע"ש. ולפי"ז יש להוכיח מכאן כדעת או"ה הנ"ל דאל"כ אמאי קאמר' הגמ' נ"מ למו"מ ה"ל למימ' יותר נ"מ לאיסו' והיתר כגון דנתערב ביצה הנולדה מטרפה עם הנמצאת במעי אמן שחוטה כשרה ומספק שניהם אסורין לאכול ואח"ז כשנולד אפרוח מחד מהני תרי ביצים שוב חוזר להתיר הביצה שני' לאכילה דסופו מוכיח דהביצה הנשאר הוא מהשחוטה כשרה דאל"כ לא היה הביצה של שחוטה מגדלת אפרוחים אלא ש"מ דזהו הכשרה ומדלא משני הגמ' האי תירוצא דהא לפי הוכחה דלעיל דמוכח דלעולם יותר טוב לומר נ"מ לענין איסור והיתר מלומר נ"מ לענין מו"מ א"כ גם כאן הוי מצי לומר הנ"מ לענין איסור והיתר כנ"ל. אלא ש"מ כדעת האו"ה וכטעם הט"ז דיש לחוש לתקלה שמא ישהנה בביתו ויאכלנה כך וכיון דאסור להשהות ולגדל אפרוח מן ביצים אסורים א"כ אין שכיח כלל נ"מ שכתבתי מ"ה הוצרך למימר הנ"מ לענין מו"מ. וצ"ל דהסוגיא דתמורה הנ"ל דאיתא שם במסקנא וכן הובא שם ברייתא דתני' בהדי' מודה ר"א לחכמים באפרוח ביצת טריפה שמותר איירי שם מדינא דאורייתא דמותר להקרבה ויהיב שם טעמא משום אימת גדלה לכי מסרתא וכי מסרחא כפר בעלמא הוא ע"ש. אבל מסוגיא דביצה הנ"ל יש להוכיח דמדרבנן אסור לאכילה משום חשש תקלה:

ודעת הטור דס"ל דלא כדעת או"ה הנ"ל וס"ל להיתר י"ל דאזיל לטעמי' והאו"ה אזיל לטעמיה. דאי' בטור י"ד סי' ק"י פלוגתא דרבוותא יש סוברין כר' יוחנן את שדרכו למנות לא בטיל בתערובות פי' את שדרכו למנות לעולם הוא דלא בטיל משא"כ ביצה דלפעמים מוכרין אותן במנין ופעמים באומד דהיינו סל מלא ביצים מ"ה בטיל ברוב ויש סוברים כריש לקיש דאמר כל שדרכו למנות שנינו פי' אף דבר שלפעמים מוכרין אותו במנין ופעמים באומד ג"כ לא בטיל. ודעת הטור משמע דס"ל כר' יוחנן וכן מבואר בט"ז סי' ק"י דדעת הטור כר"י ע"ש בט"ז והש"ך סי' ק"י ס"ק ט' מביא דעת הפוסקים דס"ל כריש לקיש דביצה לא בטיל בתערובות ואף באלף לא בטיל ומסיים הש"ך ע"ז וז"ל וכן כתב האו"ה כלל כ"ה דכן נוהגין וכו' ע"ש. עולה מזה דאו"ה ס"ל דביצה לא בטיל בתערובות והטור ס"ל דבטיל בתערובות. והנה לפי דעת הטור דס"ל דבטיל א"כ אף א"א לענין אפרוח הנולד מביצת נבלה וטרפה כדעת או"ה וכטעם הט"ז מחמת הוכחה דסוגיא דביצה הנ"ל אכתי יש להקשות בסוגיא דביצה הנ"ל אמאי אמר הנ"מ לענין מו"מ ה"ל למימר נ"מ לענין איסור והיתר דמשכחת ליה נ"מ לאיסור והיתר ואפכא מן הנ"מ ראשונה הנ"ל כגון דנתערב ביצה הנמצאת בתוך התרנגלת שחוטה טרפה בין ב' ביצים הנולדים מכשרים א"כ חד בתרי בטיל וכולם נעשים כשרים ואח"ז נולד האפרוחים מתרי ביצים מהני תלת א"כ חוזר וניעור לאיסור הביצה שלישית הנשארת דהשתא סופו מוכיח דזהו מן הביצה הנמצאת במעי אמן הטרפה דאל"כ היאך היתה מגדלת אפרוחים הני תרי ומחמת קושיא זו דלא אמר הגמ' נ"מ בכה"ג צ"ל ע"כ דסוגיא דביצה לא ס"ל כדעת ר"ח הנ"ל דמס' שבת אלא סוגיא דביצה ס"ל דניחא למימר נ"מ לענין מו"מ אף היכא דאיכא נ"מ אחריתי וכיון דאתינן לזה א"כ י"ל השתא לענין אפרוח הנולד מביצת טרפה ג"כ דמותר כסוגיא דתמורה הנ"ל ודלא כאו"ה כיון דליתא שום ראיה לאיסור אבל האו"ה דס"ל דביצה לא בטיל בתערובות סובר דהסוגיא דביצה ס"ל ג"כ מסתמא כדעת ר"ת הנ"ל דלדידי' לק"מ דהל"ל נ"מ לאיסור כגון דנתערב ביצה טרפה הנמצאת במעי אמו בין ב' בצים הנולדים מכשרים ונעשו כולם כשרים ואח"ז נולדו אפרוחין מן הכשרים דחוזר וניעור כנ"ל דז"א לדעת או"ה דס"ל דביצה לא בטל כלל בתערובות א"כ בלא"ה היו אסורין כל התערובות כנ"ל וכיון דאתינן לזה דס"ל כר"ח הנ"ל א"כ מוכח לענין אפרוח מביצת טרפה דאסור מחשש תקלה דא"לכ הדק"ל דהל"ל נ"מ ראיה נכונה וישרה לדעת או"ה וכל א' אזיל לטעמיה להיתר כנ"ל אלא ש"מ כאו"ה וכטעם הט"ז כן נ"ל כנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

תשובת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה